לאורה ריבלין (78), שחקנית, מופיעה בסטנד־אפ המוזיקלי "בעיר זרה", ב"צניחה חופשית" בתיאטרון חיפה וב"שישה אפסים" של "כאן 11"
"התמונה הזו צולמה ב־1980, בחזרות להצגה 'סטריפטיז אחרון' בצוותא. את הסאטירה הפוליטית הזו כתבו יהושע סובול והילל מיטלפונקט על פי אימפרוביזציות של גדליה בסר, בעלי, ובמרכזה דימוי של המדינה למועדון סטריפטיז המתפשט מכל ערכיו.
אני גילמתי סטריפטיזאית זונה וגדליה, שמופיע גם הוא בתמונה, ביים את המחזה וגם גילם קונפרנסיה (מנחה המקשר בין חלקי ההצגה, צ"ר) גמד.
הייתי אז בת 35, חודשיים אחרי לידת בננו שאול. על הבמה התפשטתי ונשארתי בתחתונים קטנים ושקופים ולשניות גם ללא חזייה. נהניתי מאוד, אבל בדיעבד התברר שלילדים שלי – התאומים אמנון ונינה (קוטלר) שהיו אז בני תשע - זה היה טראומטי והם סבלו משיימינג גדול בכיתה. כנראה אני מטומטמת שלא חזיתי את זה מראש. זה היה קשה, כי גם אהבתי מאוד את מה שעשיתי וגם כאב לי בשבילם.
2 צפייה בגלריה
"יש הבדל בין עבודה עם במאי כלשהו ובין עבודה עם בן זוגך כבמאי". לאורה ריבלין
(צילום: דין אהרוני רולנד)
בטמטומי העוד יותר גדול ניסיתי להסביר להם מה זו סאטירה, ואמרתי שאני עושה את זה לטובת המדינה. זה ממש לא שכנע אותם. נדמה לי שאמנון סבל וכעס יותר מנינה. לימים, סרט הגמר שלו ב'סם שפיגל' היה על ילד שאמו עושה סטריפטיז. הוא קיבל עליו פרס, ונדמה לי שהשארנו את זה מאחורינו.
ההצגה הזו הייתה הפעם הראשונה שגדליה ביים בכלל וביים אותי – חוויה מיוחדת בשבילי כאישה וכשחקנית וחוויה חדשה בזוגיות שלנו. יש הבדל בין עבודה עם במאי כלשהו ובין עבודה עם בן זוגך כבמאי. זה יכול להיות סיוט ויכול להיות נפלא - אפשרות להיפתח לעוד אופציות בגילום הדמות מתוך האינטימיות שלנו וגם להיות קשובה לו.
ההצגה הייתה הצלחה ענקית ורצה כמה שנים. באחד החידושים שלה שיחקה רונית אלקבץ ז"ל את התפקיד שאני גילמתי במקור. בהמשך היו לי ולגדליה עוד הצלחות משותפות: 'נפש יהודי', 'טרטיף', 'הפלשתינאית', 'חיי נישואין', שהופענו איתן בארץ ובחו"ל. העבודה עם גדליה נמצאת בכל התפקידים והדמויות שגילמתי.
אגב, בתמונה, שצילם הצלם אלכס אגור, אני עם רעמת תלתלים שחורים – זו הייתה התסרוקת שלי אז. זה השתנה כששיחקתי בהצגה 'ציפורים כולם' בצרפת, שבה הייתה לי פאה עם שיער לבן. ראיתי שהלבן טוב לי, ומאז אני בשיער שיבה קצר, ואני אוהבת את זה".
