היא חברה של חברה. לפני שלוש שנים התגרשה, ומאז בכל פעם שראתה אותי סיפרה כמה קשה לה העולם שם בחוץ. היא אמרה שהיא הולכת למסיבות, נכנסת לאפליקציות, אבל לא מצאה את עצמה בקשר שנמשך למעלה משני דייטים. כשפגשתי אותה לאחרונה, היא חייכה ואמרה "תגידי לי מזל טוב", הייתי בטוחה שסוף־סוף החיים חייכו אליה בהיבט הרומנטי. כמה נדהמתי כשהיא הכריזה בגאווה: "מהיום אני מאמנת זוגית. בדיוק סיימתי קורס וקיבלתי תעודה".
כמובן, אמרתי "מזל טוב", רק שביני ובין עצמי צרחתי: "מההההההה?". איך היא - מנהלת חשבונות במקצועה, בחרה דווקא בעיסוק הזה אחרי שהתגרשה? מה בדיוק עבר לה בראש? "אמממ, לא הצלחתי להציל את נישואיי, מאז הגירושים לא מצאתי זוגיות חדשה, וואו, אני יודעת: אהפוך למאמנת זוגית ואלמד אנשים איך עושים את זה נכון".
עכשיו בטח יצלבו אותי כל המטפלות הזוגיות, אבל הנה סיפור: לפני שהתגרשנו הלכנו לטיפול זוגי אצל מישהי שמהרגע הראשון לא הייתה לנו כימיה איתה. רוב הטיפול היא ישבה והנהנה, וכשאחד מאיתנו סיים לדבר, היא פנתה לשני ושאלה: "אז איפה זה פוגש אותך?".
כשאני חושבת על זה בדיעבד, אולי זה לא היה מקרי? אולי מדובר היה בעצם בשיטת קירוב לבבות מבריקה? כי אחרי כל פגישה איתה, אני ובן הזוג יצאנו מאוחדים מתמיד - באנטי שלנו כלפיה. היינו חוזרים הביתה, מכינים ארוחת ערב, בן הזוג היה מגלה ששכחתי לקנות תימין כפי שביקש, ואני הייתי אומרת לו 'ובכן, גיא, איפה זה פוגש אותך?', ושנינו היו צוחקים. ואז הצחוק היה פוסק. וצץ קונפליקט שלא קשור לתימין. ולי כבר לא היה חשק להגיד 'אז איפה זה פוגש אותך?'. ואז היינו מתווכחים. ורבים. בקיצור, עזבו, לא שיטה ולא בטיח.
בחזרה למטפלת הזוגית: הטיפולים נערכו בקליניקה בביתה. ולאט־לאט, בזכות חושיי העיתונאיים גיליתי שהיא גרושה (האמת היא שהבן שלה פשוט אמר לה: "אמא, אני הולך לישון אצל אבא"). וברגע ששמעתי את זה אמרתי "זהו. עד כאן. אם היא לא הצליחה להציל את נישואיה, אין לי כל עניין להיעזר בה בהצלת נישואיי".
עכשיו, רגע לפני שמשלחים לעברי את כל החיצים, חשוב לי לסייג: תכלס, ברור לי שזה סתם היה תירוץ. אם הייתה לי כימיה טובה עם אותה מטפלת, לא באמת היה מזיז לי שהיא גרושה. יש לי כבוד רב למטפלים שעמלו במשך שנים על ההכשרה שלהם. אין לי ספק שאפילו הם יכולים למצוא את עצמם בזוגיות לא מוצלחת, ובטח שלא הייתי מצפה מהם להישאר בכוח בנישואים אומללים, או להחליף מקצוע בגלל שהתגרשו. הבעיה היא שהיום, כך מתברר, אחרי קורס של חצי שנה בזום, כל אחת יכולה להתהדר בתעודת "מומחית לזוגיות". ומה שעוד יותר אירוני בעיניי, זה לבחור לעשות את זה בדיוק אחרי שהתגרשת. אני יכולה להעיד על עצמי לפחות, שהדבר האחרון שהייתי חושבת לעשות זה לתת טיפים לאנשים על זוגיות מוצלחת. על איך להתגרש לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר. מי יודע? אולי אפילו הייתי כותבת על זה טור.
