אוסטרליה: כולם נסחבים הביתה עם הזבל
אבישג רגר (51), נשואה ואם לבן, חוקרת שוק וכותבת תוכן, מתגוררת במלבורן
פחים בבית: לאחרונה החליטו בעירייה לאסוף פסולת שאינה למיחזור רק אחת לשבועיים, מה שגורם לנו לחשוב פעמיים אם לזרוק זבל לפח שמיועד לפסולת הזו, כי הוא פשוט לא ייאסף לפרק זמן ארוך. הפח הזה, האדום, גם קטן יותר בהשוואה לשני הפחים האחרים וכדי לקבל פח גדול יותר צריך לשלם סכום כסף לא מבוטל.
חפצים גדולים: רהיטים ומכשירי חשמל נאספים רק אחת לכמה חודשים באיסוף מיוחד, שנערם בצורה מסודרת מול הבתים, ביום שנקבע מראש. עד אז אסור להיפטר מהחפצים האלה ברשות הרבים, וקנס צפוי למי שיעשה זאת. אנחנו חושבים פעמיים אם לקנות מוצרי חשמל גדולים שלא בצמידות לתאריך האיסוף. אפשר, כמובן, להזמין איסוף פרטי בתשלום או לסחוב בעצמך את המקרר, מכונת הכביסה או הספה הישנים למרכז איסוף. ימי האיסוף הם שעתם היפה של אספני היד שנייה, שהוא שוק מפותח כאן, גם ברשתות החברתיות. אפשר לרהט בתים שלמים עם רהיטים וחפצים יד שנייה במצב מעולה ובמחירים שווים לכל נפש.
"בכניסה לשמורות הטבע צריך לנקות את הנעליים על גבי משטח עם חומר חיטוי מיוחד, כדי שלא יוכנסו פטריות שפוגעות בעצים"
איזון בטבע: אסור להכניס למדינה כל דבר שעשוי לפגוע במאזן האקולוגי. גם תפוח שחולק במטוס ונשכח בהיסח הדעת בתיק עלול לגרור קנס בן שלוש ספרות. בכניסה לשמורות הטבע צריך לנקות את הנעליים על גבי משטח עם חומר חיטוי מיוחד, כדי שלא יוכנסו פטריות או מזיקים שפוגעים בעצים. בשמורות הטבע אין כלל פחי זבל: המטיילים נדרשים לאסוף את הזבל שלהם ולהיפטר ממנו בבית. איש לא מעז להשאיר פסולת משום סוג וכולם נסחבים הביתה עם הזבל.
פלורידה, ארצות־הברית: אין קשים מפלסטיק
אדריאנה מעיין (54), מתווכת נדל"ן, גרושה ואם לבת, מתגוררת בגיינסוויל, פלורידה
הפרדת פסולת: גיינסוויל היא עיר מאוד ירוקה מבחינת צמחייה, חיות ומים ושומרים כאן מאוד על העצים: לא גוזמים או כורתים אם לא מוכרחים. בבתים פרטיים יש פחים נפרדים לפלסטיק ולנייר, אבל במתחמי דירות זה מסובך יותר: לאנשים אין יותר מדי מודעות או רצון להפריד אשפה ודברים מתערבבים.
שקיות: אנשים רבים לוקחים שקיות בד לחנויות, אבל יש עדיין שקיות פלסטיק, אף על פי שלפני שנתיים הודיעו שהן בדרך להיעלם. במחוז שלנו אין קשים מפלסטיק. הכוס מפלסטיק, המכסה מפלסטיק - רק הקש מקרטון.
תחבורה: יש הרבה יותר מכוניות חשמליות ממה שהיינו רואים לפני שנתיים־שלוש. טוב, גרים כאן אנשים שיכולים להרשות לעצמם לקנות טסלה.
דנמרק: מפרידים בין פלסטיק קשיח לפלסטיק רך
מאיה חורי (39), מדריכת סיורים בעברית בקופנהגן, נשואה ואם לשני בנים, מתגוררת בקופנהגן
פסולת הופכת לחשמל: בקופנהגן יש תחנת כוח שמייצרת אנרגיית חשמל באמצעות שריפת פסולת. כ־400,000 טון פסולת בשנה הופכים לחשמל, מה שהופך את קופנהגן לאחת מערי הבירה הירוקות ביותר בעולם.
מחסן משותף: במרבית הבתים והבניינים יש פחים נפרדים לפסולת אורגנית, פלסטיק רך וקשיח, מתכות, קרטונים ונייר, זכוכית, בטריות, מוצרי אלקטרוניקה - וגם פח לתרומות של בגדים ונעליים. בנוסף, יש מחסן שבו השכנים יכולים להשאיר רהיטים וחפצים במצב טוב כדי שאחרים יוכלו לקחת.
בקבוקים: דנמרק ממחזרת 92% מכלל בקבוקי הפלסטיק! זו סטטיסטיקה מדהימה. תרופות ישנות או כאלה שאינן בשימוש מחזירים לבית המרקחת. מיון הפסולת כל כך שכיח, שקשה שלא להישאב להרגל הנפלא הזה ולדעת שאנחנו לוקחים חלק בשמירה על הסביבה ועל עתיד כדור הארץ.
קנדה: אסור להשאיר אוטו דולק
ורד ויינגרטן (52), עורכת דין, נשואה ואם לשלושה, מתגוררת בטורונטו
גזם: באביב ובסתיו יש איסוף מיוחד של עלים וגזם, שנאספים בשקיות נייר בלבד. יש גם חוק שאוסר להסיק אח עם גזם עץ חי, כי העשן שיוצא מהארובה מזהם מאוד את האוויר. מאותה סיבה, אגב, חל איסור להשאיר רכב ממונע דולק למעלה מזמן סביר.
אגם אקולוגי: בהרבה שכונות מגורים, כמו זו שלנו, יש אגמי מים מלאכותיים המפוקחים על ידי הרשות המקומית שבאה לבדוק את איכות המים. באגמים האלה יש חיים שלמים, כולל צבי ענק, ברווזים וברבורים, ומסביב לאגם יש קינונים רבים של אווזים.
שקיות: רשתות המזון מפסיקות בהדרגה לספק שקיות ניילון, ובהתאם לזה אנשים לומדים להצטייד בתיקים אישיים.
אנגליה: להביא כלים מהבית לטייק־אווי
רומי לינדנברג (21), מאיירת, מתגוררת בלונדון
הפרדת פסולת: האשפה נחלקת בין זבל רגיל, קרטונים ופלסטיק. אם יש זבל רגיל באחד מפחי המיחזור או ששקיות הזבל מונחות במקום שאינו נקודת האיסוף, הרשויות לא יאספו אותם. לקח לי זמן רב להבין את זה, זה היה שינוי קיצוני מהאופן שבו אנו זורקים זבל בארץ.
איסוף זבל: באזור שבו אני גרה אוספים את הזבל רק אחת לשבועיים, אך הרחובות תמיד נקיים. שקיות: במרבית החנויות משלמים על שקית ניילון ומציעים לקנות שקית, גם אם מדובר בחנות בגדים ולא בהכרח בחנות מזון. זה מעודד את הלקוחות להביא תיק מתאים מראש.
כלים חד־פעמיים: במרבית בתי הקפה והמסעדות עדיין אפשר לקחת טייק־אווי בכלים חד־פעמיים מפלסטיק, אך מסעדות רבות מקפידות להשתמש בכלים מקרטון. לאחרונה הכריזו בתי קפה אחדים כי אין יותר כלים חד־פעמיים, ולקוחות שמעוניינים בטייק־אווי נדרשים להביא עמם מהבית כלים מתאימים.
ניו־יורק, ארצות־הברית: קומפוסט בבניין
הדס סמירנוף, סטייליסטית מזון, מתגוררת בניו־יורק, בזוגיות ואם לשניים
דירוג אנרגיה לבניין: על כל בניין בעיר יש שלט בולט עם ציון של energy efficiency rate, כלומר, עד כמה הבניין יעיל מבחינת ניצול אנרגיה. יש כאן ציפייה בסיסית להפרדה בין זבל לא מתכלה, עיתונים ופלסטיק, ועד לאחרונה היו מרכזי קומפוסט בשוקי האיכרים שיכולנו להביא אליהם את מה שהצטבר בבית. כיום יש יוזמה להצבת פחי קומפוסט ברחבי ניו־יורק, על מנת להקל על התושבים, ובבניין שלנו כבר יש פח כזה, שזה שדרוג נהדר.
תחבורה: בשנה האחרונה התחילו להתקין עמדות טעינה לרכבים חשמליים ברחובות ובחניונים ברחבי העיר. התחבורה הציבורית פועלת 24/7 ואפשר להגיע איתה לכל מקום, כך שאנשים כמעט שלא נכנסים לעיר עם רכב.
שקיות: אין שקיות ניילון בחנויות ושקית נייר עולה 5 סנט, כך שאנשים מביאים שקיות רב־פעמיות לקניות.
יוון: המדינה עוזרת לקנות מקרר חדש אם תביאו את הישן
רות שמעוני (41), מהנדסת מכונות, נשואה ואם לארבעה, מתגוררת בסלוניקי
פחים: אני גרה במרכז העיר, אזור שבו הבניינים ישנים, חלקם אף מבנים לשימור, כך שהפחים ממוקמים בין הרחובות ולא בכל בניין. כיום אנחנו מפרידים בין אשפה רגילה לנייר. יש תוכנית להצבת פחי מיחזור לנייר, פלסטיק וזכוכית, ובנוסף מתוכנן מכל ייעודי לבגדים ישנים.
מכשירי חשמל: אפשר להביא מכשירי חשמל מקולקלים לחנויות למוצרי חשמל לצורך מיחזור, אבל באחת החנויות המרכזיות בתחום אפשר למסור מכשיר חשמלי ישן, כגון מקרר או מזגן, ולקבל שובר הנחה לקניית מכשיר חדש, על ידי הנפקת קוד ממערכת המיסים הממשלתית. אחוזי ההנחה משתנים לפי המכשיר ומצבו.
"ביוון בחלק מבתי הקפה גובים תשלום נוסף עבור כוס חד־פעמית ומכסה, 5 סנט על כל אחד מהם. לכן חלק מהלקוחות מגיעים עם ספל מהבית"
תרופות שפג תוקפן מביאים לבתי המרקחת ולבטריות ריקות יש מכלי איסוף בחנויות למוצרי חשמל, בחנויות לתקשורת סלולרית ואינטרנט ולפעמים גם בסופרמרקטים גדולים.
פלסטיק: בתקופה האחרונה חלו שינויים הקשורים בהפחתת השימוש בו. בסופרמרקטים נמכרים כלים חד־פעמיים מנייר ובעיר ובבתי הקפה אפשר לראות מעבר גורף לקשי שתייה מנייר. בנוסף, בחלק מבתי הקפה גובים תשלום נוסף עבור כוס חד־פעמית ומכסה (5 סנט עבור כל אחד מהם). בהתאם לזה, חלק קטן מהלקוחות מגיעים עם ספל מהבית ואלה ישלמו 10 סנט פחות.
רואנדה: בלונים מחוץ לחוק
אלינה מוואנגה (34), עוסקת בשיווק דיגיטלי, נשואה, מתגוררת בקיגלי
שקיות: בזמן שמדינות אפריקאיות אחרות נאבקות בזיהום אוויר וערימות זבל, ברואנדה נושא איכות הסביבה הוא בין המתקדמים בעולם. כבר בשנת 2008 רואנדה הוציאה את שקיות הפלסטיק מחוץ לחוק, וכיום אסור השימוש גם בקשיות פלסטיק ואפילו בבלונים. בנוסף, יש שבילי אופניים ופחי מיחזור בכל עיר הבירה.
הנשיא מנקה: מעורר השראה במיוחד לגלות שאחת לחודש כל התושבים – כולל הנשיא בעצמו – יוצאים לרחובות לנקות, לשפץ, לגזום ולסייד ביחד, זוהי מסורת עתיקה שהפכה לחוק ממשלתי.
"ברואנדה הרחובות הראשיים נחסמים פעמיים בחודש, ביום ראשון בבוקר, למשך ארבע שעות, כדי להפחית את הזיהום ולעודד הליכה ברגל"
חסימת כבישים: פעמיים בחודש, ביום ראשון בבוקר, הרחובות הראשיים נחסמים למשך ארבע שעות כדי להפחית את הזיהום הסביבתי ולעודד אנשים ללכת ברגל, לרוץ, לרכוב על אופניים ולצרוך תוצרת מקומית בחנויות הקרובות לבית.
הולנד: פח האשפה נפתח רק עם כרטיס אישי
לילך לאסאלי־טל ("נושקת ל־60"), מדריכת תיירים, נשואה ואם לשתיים, מתגוררת באמסטלפיין
פחים בבית: יש לנו ארבעה פחים: לפלסטיק, לנייר, לאשפה ירוקה (שמוציאים החוצה רק פעם בשבועיים, לקראת הפינוי), ופח לשאר האשפה. כשהאחרון מתמלא, אני מביאה את השקית לפח שכונתי, שנמצא מתחת לאדמה ונפתח רק בעזרת כרטיס אישי. יש פה דיבור על כך שבעוד כמה שנים נצטרך לשלם על האשפה. בכל סופרמרקט יש פח עבור בטריות משומשות ותרופות שפג תוקפן מחזירים לבית המרקחת. מע+בר לזה, יש תחנה למיון אשפה, שאליה אפשר להביא אשפה שלא נכנסת לפחים, שמנים ופסולת אלקטרונית.
תחבורה: יש בהולנד עלייה מתמדת בהחזקת מכוניות חשמליות ובשנה האחרונה נוספו נקודות טעינה רבות. בנוסף, מעודדים אצלנו רכיבה על אופניים לעבודה במקום נסיעה במכונית: מקומות העבודה מספקים אופניים לעובדים ורק 7% מערך האופניים נחשבים כתוספת שכר שמשלמים עליה מס.
שקיות: שקית ניילון בסופרים ובחנויות עולה בין 40 סנט לאירו, בהתאם לגודלה, ויש שקיות מיוטה או מכותנה, שהן קצת יותר יקרות. רשת הסופרים הגדולה 'אלברט היין' הוציאה לאחרונה את שקיות הניילון לפירות וירקות משימוש, ובמקומן ניתן לרכוש שקיות רשת, לשימוש חוזר.
הודו: זבל אורגני בבור ביער
מאיה קציר (35), בעלת גסטהאוס ומסעדה ומתרגמת, נשואה ואם לשניים, מתגוררת בבאגסו
פינוי אשפה: אנחנו ממוקמים למעלה על ההר ואיסוף האשפה אצלנו מורכב, כי אין גישה לאוטו זבל. בעבר ארגון בשם waste warriors היה אוסף את האשפה, הם באו ברגל עם שקים ענקיים וסחבו הכל למטה על הגב. עכשיו העירייה השתלטה על הנושא.
הפרדת פסולת: לא מפרידים כאן אשפה לנייר, פלסטיק, בטריות, תרופות או מכשירי חשמל, אלא זורקים הכל לזבל. לפי מה שהבנתי, אנשי הזבל ממיינים את האשפה לסוגים שונים אחרי האיסוף. במוסדות כמו בתי חולים או מרכזי ויפאסנה יש הפרדת אשפה, אבל בבתים הפרטיים, חוץ מזבל אורגני שזורקים לבורות ביער, לא מפרידים כלום. כל מה שלא ניתן למחזר, כמו חיתולים או נייר טואלט, אנחנו שמים בשקיות סגורות. האם העירייה מפרידה וממחזרת? אני בספק.
"בבאגסו, על ההר, אין גישה לאוטו זבל. בעבר היה ארגון שאסף את האשפה, הם באו ברגל עם שקים ענקיים וסחבו הכל למטה על הגב"
אני יודעת שכל זה נשמע די נורא, אבל בגדול האנשים בכפר מייצרים הרבה פחות פסולת מאדם מערבי ממוצע: הם בקושי קונים דברים, לא זורקים כלום ומגדלים בעצמם כמעט הכל, אז אולי זה קצת מתאזן עם העובדה שהטיפול בפסולת פה הוא די מחריד.
