סגן אדר בן סימון, בת 20 מנווה-זיו, מפקדת מחלקה, נפלה בקרב בבסיס זיקים
כתלמידה מצטיינת בעלת כישורים חברתיים יוצאי דופן, אדר בן סימון יכלה להתקבל לתפקידים רבים ונחשקים בצבא. היא הייתה מיועדת למודיעין, אך החליטה ללכת ליום חשיפה של לוחמות. "לקחתי אותה וחיכיתי לה בחוץ מספר שעות", מספרת אמה, זהבה בן סימון. "כשהיא יצאה היא אמרה לי: 'אמא, אני הולכת להיות לוחמת!'. ניסיתי להניא אותה והזכרתי לה שהיא עברה בהצלחה מבחנים לתפקיד יוקרתי, אבל היא עמדה על שלה ואמרה: 'אני רוצה להיות בשטח, לא לשבת מול מחשב. לעבוד עם אנשים. להיות מפקדת'. לא היו לי נימוקי נגד, כי ידעתי שאכן היא יכולה לנהל אנשים, להוביל אותם לדרך ולערכים שהיא מאמינה בהם. אחרי שבוע היא קיבלה זימון ועברה את המבחנים ליחידת חילוץ והצלה בפיקוד העורף. היא הייתה סופר-מאושרת ואני הייתי רגועה. לוחמת, אבל אחרי הכול, מדובר בפיקוד העורף".
הסיפור של אדר בן סימון
בשבעה באוקטובר נפלה סגן אדר בן סימון בקרב על בסיס זיקים. יחד עם אנשי סגל נוספים, בהם פקודים שלה, היא הגנה על הטירונים ששהו בבסיס, לחמה פנים אל פנים במחבלים ונהרגה כשהיא מצילה חיים של עשרות.
רקדנית, תלמידה מצטיינת ומנהיגה
אדר בן סימון, בתם של זהבה וארז בן סימון, נולדה כתאומה לאביב (21), אחות קטנה לרז (29) ולשחף (26). היא גדלה בנוה זיו, ישוב קהילתי בגליל המערבי. "ילדה דומיננטית, פעילה ומעורבת, מנהיגה, הדבק בחבורה", מספרת אמה. "עשר שנים היא רקדה בבית הספר למחול בקיבוץ געתון והייתה תלמידה מצטיינת - בעצם היא הצטיינה בכל מה שעשתה והייתה מאוד אהובה על כולם".
אדר התגייסה ב-4.8.2021 והחלה מסלול של לוחמת בפיקוד העורף. "אחרי טירונות של שבעה חודשים המליצו עליה לקורס מ"כים. בסיומו היא שובצה לפקד בקורס מ"כים וקיבלה תואר 'מפקדת מצטיינת'. משם, הדרך לקצונה הייתה ברורה. את קורס הקצינים וההשלמה סיימה ביולי 2023 ואז קיבלה מחלקה של טירונים כמפקדת. באוגוסט 2023 היא התחילה איתם את התהליך, בבסיס זיקים. היינו מאוד גאים בה. לצערנו, היא לא זכתה לסיים איתם במסע כומתה, שהתקיים חודש אחרי 7.10. הוזמנו לשם, הגעתי עם ילדיי. מסיימי הקורס הלכו עם דגל שנשא את שמה ותמונתה. היה מאוד-מאוד קשה להיות שם בלעדיה.
בתמונה שבחרנו היא בדיוק בסיום מסע הכומתה שלה, מחייכת בשמחה. זו התמונה שמאפיינת את החיים שהיא חיה ואת האושר שחוותה כשהגשימה את בחירתה ללכת בדרכה ולהיות לוחמת".
להסתכל על חצי הכוס המלאה
בשבעה באוקטובר הייתה זהבה בן סימון בביתה. "לא דאגנו במיוחד, כי ידענו שאדר נמצאת בבסיס הכשרה. סיטואציה של לחימה במחבלים לא עלתה על דעתנו. שחף, אחותה, הייתה בממ"ד בגן יבנה עם בן זוגה
ב-7.15 התקשרתי לאדר. 'אמא, אני לא יכולה לדבר. אחזור אליך. ביי', אמרה וניתקה. ידעתי שהיא אחראית ושתחזור אליי כשתוכל, אבל כשהבנו שמדובר באירוע גדול התקשרתי שוב ושוב והיא לא ענתה. אז החל סיוט מתמשך. בדיעבד התברר שאדר הסתמסה עם שחף וכתבה לה: 'יורים עלינו. יש חדירת מחבלים. תשעה מחבלים מולי. מ"כים שלי נפצעו. אני עם כדור בקנה. שמע ישראל'. זה היה הקשר האחרון איתה.
בשעה שלוש ארז, בעלי, ואביב, התאום שלה יצאו לחפש אותה בסורוקה. שחף ובן זוגה נסעו לברזילי. רז נשאר איתי בבית. ברבע לשמונה בערב דפקו בדלת והודיעו לנו שהיא נהרגה. רז התקשר לאביו ולשחף ואמר להם להפסיק לחפש ולחזור הביתה.
"בשבעה, המפקדים שלה סיפרו לנו שעם תחילת המתקפה 15 אנשי הסגל ואדר בתוכם הכניסו את הטירונים למיגוניות והם עצמם התחלקו לעמדות. אדר הייתה בש.ג. בכניסה לבסיס, לכיוון עזה, עם עוד שלושה אנשי סגל: עדן אלון לוי, המ"כית שלה, עומרי ניב פיירשטיין וינאי קמינקא הם נלחמו פנים אל פנים עם המחבלים ונהרגו בקרב הירואי".
סגן אדר בן סימון נקברה בבית העלמין הצבאי בנהריה. חודש אחרי נפילתה חזרו אביה והבנים לעבודה בעסק המשפחתי. "אני גננת, ולא חזרתי לגן הילדים", אומרת זהבה. "לא הייתי מסוגלת נפשית. חזרתי לעבוד יותר בהדרכת גננות".
האחות שחף נטלה עליה את משימת ההנצחה. היא מסתובבת בבסיסים ובמוסדות ציבור וחברות ומספרת את סיפור הגבורה של אחותה. "אדר השאירה במחברת פתק ובו כתוב: 'לחיות את החיים, ליהנות מכל רגע, להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהגשים את כל החלומות'. לקחנו את זה כצוואה שלה ואנחנו משתדלים ככל האפשר להגשים את זה".
