ה-7 באוקטובר תפס את רעות אלוש ובעלה, יניב בוחבוט, בתקופה של שינויים משמחים. חודש לפני כן הם עברו מתל־אביב לכפר־סבא, ויומיים לפני השבת השחורה גילו שהם בהיריון שני. בני הזוג, הורים ליהונתן בן השנה וחצי, היו נרגשים: "לא תכננו את ההיריון, אבל שמחנו עליו מאוד", מספרת אלוש.
בערב שמחת תורה נשארו השניים עם בנם ללון אצל הסבים של אלוש בכפר־סבא, ובבוקר התעוררו לרצף של אזעקות. "אין להם ממ"ד בבית ונכנסתי לחרדה. הדלקנו טלוויזיה והבנו שמשהו לא טוב קורה. זה נראה כמו חלום בלהות. יניב כבר היה על קוצים להתגייס, ואני הייתי בהיסטריה, עשיתי לו את המוות שלא ילך. ניסיתי להחזיק אותו בבית באופן לא רציונלי, היה לו ממש קשה עם חוסר ההתמודדות שלי. במהלך שלושת הימים עד שהוא גויס, בקושי תקשרנו".
רעות אלוש מתראיינת לשער "לאשה"
איך נפרדתם?
"לא הסכמתי להיפרד. לא נשיקה, לא 'אני אוהב אותך', כלום. הוא רצה לעשות תמונה משפחתית ולא הסכמתי, שחס וחלילה היא לא תהפוך להיות התמונה שבעיתון".
בזמן שבעלה, שמשרת בתותחנים, נשלח לגבול הצפון, אלוש התקשתה להמשיך כרגיל. "כל התקופה הזאת התעוררתי בלילות מסיוטים עם הזעות קשות. אמא שלי הגיעה לשמור עליי ולהיות עם יהונתן, כי לא הצלחתי לתפקד. כל היום ישבתי משובללת מול הטלוויזיה, ראיתי איך כל הזמרים והשחקנים מתגייסים ועושים דברים נהדרים ואני לא יכולה לעשות כלום - כי אני בהיריון, עם תינוק יונק ובעל במילואים. כל הקאסט של הסדרה 'שקשוקה' שאני משחקת בה, נסע לדרום ולצפון להופיע בפני מפונים, ואני תקועה. בראש עברו לי התרחישים הכי קשים, מחשבות נוראיות כמו אצל מי ידפקו קודם, אצלי או אצל חמותי? ואם יראיינו אותי אחרי זה על יניב, מה אני אגיד עליו?".
הבנת כמה המצב שלך קשה?
"לא בזמן אמת. לא הייתי מודעת לעובדה שלא הצלחתי להיות עורף חזק ליניב. בכל פעם שדיברנו בטלפון ערערתי אותו עוד יותר במקום לחזק אותו. פעם הוא אפילו אמר לי, 'תשאלי אותי איך אני מרגיש'. הזוגיות שלנו עברה משבר גדול, כי ברגע שקובייה אחת בדומינו הזה נופלת, כל הבית נופל.
"כשאמא שלי, שהיא גננת ביישוב רקפת בצפון, הייתה צריכה לחזור לעבודה, נסעתי איתה. לא יכולתי להישאר לבד בבית. אחרי שלושה שבועות, כשהחלטתי לחזור הביתה, הדודות שלי עשו עליי בייביסיטר כי לא יכולתי לישון לבד, פחדתי שתהיה אזעקה בלילה".
חודש אחרי הגיוס של יניב, כשהיא בשבוע העשירי להריונה, אלוש ניגשה לבדיקת אולטרסאונד שגרתית. "הבנתי שיש בעיה. הרגשתי שחסר לי משהו ולקח לי שנייה להבין שאין פמפום. אמרתי לרופאה, 'מה קורה? אין דופק? אל תפחדי להגיד לי את האמת'. היא אמרה, 'אני כל כך מצטערת'. הייתי קרה כקרח, כאילו הרגש התאבן אצלי. אמרתי לה, 'זה בסדר, הרגשתי שזה בא, עברתי תקופה קשה, בקושי אכלתי', והיא אמרה, 'זה לא קשור אלייך, אל תאשימי את עצמך, גם בשואה נשים נכנסו להיריון".
יש לדעתך קשר בין החרדות שלך להפלה שעברת?
"אני חושבת שכן. הנפשי השפיע על הפיזי, כנראה הגוף שלי לא היה יכול להכיל את הכול. בקושי אכלתי, הקאתי כל הזמן, זה בטח לא עזר. יניב לא היה זמין כשזה קרה, עברתי את זה לבד".
4 צפייה בגלריה
"איך שהגעתי למיון נשים התעלפתי, כאילו הגוף שלי הבין שהוא יכול לשחרר"
( צילום: שי כהן ארבל, סגנון: רגב וגבע חזן)
איך עברת את זה?
"הרופאה אמרה שעדיף לקחת כדורים במקום התערבות כירורגית, אז זרמתי איתה וכאן התחיל הסיוט שלי. התחילו לי התכווצויות בבטן, הלכתי למות מהכאבים. אחרי כמה ימים היה לי דימום מסיבי, כאילו נפתח איזה ברז, הבית נראה כמו זירת רצח. פחדתי להתעלף כשאני לבד בבית עם יהונתן, אז הזעקתי את הדודות שלי. ידעתי שאני חייבת להגיע מהר לבית החולים כי איבדתי המון דם. דודה שלי לקחה אותי, ואיך שהגעתי למיון נשים התעלפתי, כאילו הגוף שלי הבין שהוא יכול לשחרר".
ומה עם יניב?
"הוא לא היה יכול להגיע. היה קשוח לעבור אירוע כזה לבד בתוך כל המלחמה הזאת".
שמע ישראל לפני השינה
היום, אלוש (34) מספרת, התקופה הקשה כבר מאחוריה. בימים אלה היא מצטלמת לסרט "אילנות", של הבמאי יניב ברמן, שבו היא מגלמת אם חד־הורית לילד בן 13. במקביל אפשר לצפות בה בעונה השנייה של סדרת המתח "בלקספייס" (רשת 13).
"מאז 7 באוקטובר אני משתדלת לשמור שבת, אני לא מדליקה אש, לא נוסעת בשבת ולא נוגעת בטלפון. השבתות הראשונות היו בשבילי כמו מדיטציה חזקה, ההתנתקות וההתכנסות פנימה עשו לי טוב"
העונה הראשונה עסקה באירוע ירי המוני בבית ספר תיכון, העונה השנייה מתחילה במסיבת סיום פרועה של שכבת י"ב, שמביאה לתוצאות הרסניות. אלוש מגלמת את מורג שמואל, חוקרת נוער אמיצה וחדת לשון, שעוזרת לחוקר רמי דוידי (גורי אלפי) בפענוח הפרשה. "העונה השנייה עוסקת ברצח ואונס קבוצתי. כשוטרת אני עוזרת לנאנסת להוציא את הצדק לאור, ואני מרגישה שזו השליחות שלי כשחקנית להביא נושא כזה לפריים טיים", היא אומרת.
התרגשת כשהסדרה עלתה לנטפליקס?
"וואו, זה ריגש אותי בטירוף. קיבלתי מלא תגובות מכל קצוות העולם, מאיפה לא? איטליה, שווייץ, מרוקו, ארצות־הברית, הודו, סרי־לנקה, בצרפת זה היה להיט מטורף".
זה פותח את התיאבון לשחק גם בחו"ל?
"מאוד, ואני מודה שאני לא עושה הרבה בשביל זה, אני צריכה לעשות יותר. לא מזמן סיימתי לצלם סרט בהפקה לטבית־בולגרית־רוסית פה בארץ. הם ראו את 'בלקספייס' והזמינו אותי. זאת הייתה חוויה מהממת, הלוואי שיהיו עוד. גיליתי שבמקצוע הזה אם הגשמת חלום אחד, תמיד יקפוץ לך עוד חלום. לא העזתי לחלום לשחק בסדרה שתצליח בעולם, והנה הגעתי לזה, ועכשיו אני רוצה עוד".
הדרך להחלמה של אלוש החלה כשהבינה שהיא צריכה עזרה. "הרגשתי שמשהו לא בסדר איתי", היא אומרת. היא התקשרה למטפלת הקבועה שלה, גילי שרון, שמלווה אותה כבר כמה שנים און אנד אוף. "הייתי שבר כלי, הבנתי שאני בדיכאון. גילי באה אליי הביתה ועשינו טיפול משולב ביוגה ומדיטציות. בנוסף עשיתי כמה שיחות טלפון עם פסיכולוגית שעזרה לי מאוד לשחרר".
"לא הסכמתי להיפרד. לא נשיקה, לא 'אני אוהב אותך', כלום. יניב רצה לעשות תמונה משפחתית ולא הסכמתי, שחס וחלילה היא לא תהפוך להיות התמונה שבעיתון"
איך היא עזרה לך?
"הייתי בניסיון של מאה אחוז לשלוט בסיטואציה שלא הייתה תלויה בי בכלל. היא סייעה לי להבין שאין לי שליטה על מה שקורה ושהדאגה שלי לא תשנה את המציאות. גם גילי ניערה אותי. היא אמרה לי שאני צריכה לחשוב על יניב ולחזק אותו במקום לחפש חיזוקים ממנו, כי הוא מפקד, וכל שיחה איתי משאירה אותו נסער ברמה שהוא עלול לעשות טעויות שיעלו בחיי אדם. ההבנה הזאת התחילה לעשות לי קצת סדר בראש".
מתי יניב השתחרר?
"אחרי חמישה חודשים הוא חזר הביתה, היה לו רגע לנשום ולהתאפס חזרה על החיים שלו, ואז הוא יצא לסבב שני. כבר הייתי במצב טוב יותר, למרות שגם הפעם לא הרשיתי מילות פרידה, לא נשיקה ולא צילום".
הדבר המרכזי שהוציא את אלוש מהלופ, היא מספרת, הגיע בכלל ממקום אחר. "בתקופה הזאת התחזקתי מאוד באמונה. האמונה הצילה אותי בזה שהיא אפשרה לי לוותר על השליטה, כי מה זה אמונה? להאמין שמישהו שומר עליי ושאני יכולה לסמוך עליו שיהיה טוב".
במה ההתחזקות באה לידי ביטוי?
"תפילות, הודיות, בקשות, תהילים בשבת, ברכת השחר כל בוקר, שמע ישראל לפני השינה. מאז 7 באוקטובר אני משתדלת לשמור שבת, אני לא מדליקה אש, לא נוסעת בשבת ולא נוגעת בטלפון. השבתות הראשונות היו בשבילי כמו מדיטציה חזקה, ההתנתקות וההתכנסות פנימה עשו לי טוב. העולם הזה לא חדש לי, אני באה ממשפחה מסורתית, סבא וסבתא שלי דתיים, אבא שלי חובש כיפה".
ובל נשכח את אחיך המפורסם, אביב אלוש, שחזר בתשובה ולא מפסיק לדבר על האור שגילה.
"אביב ידע מה עובר עליי, ובזכות האמונה שלו הוא חיזק אותי מאוד בתקופה הקשה. מדהים בעיניי התהליך שהוא עבר, אפשר לראות שזה עושה לו טוב. הוא פשוט עושה את מה שנכון לו, יש בו משהו כל כך מפוקס, גם מקצועית. הוא הולך הרבה לרבנים, ופעם הוא היה אצל רב מאוד גדול ונתן לי לדבר איתו בטלפון. סיפרתי לרב על כל התרחישים האיומים שרצים לי בראש, והוא אמר לי איך לגרש מחשבות לא טובות".
איך?
"ממש פיזית, לעמוד ולקפוץ. הוא אמר לי, 'באה מחשבה לא טובה? הופ, תדלגי מעליה'. צחקתי כשהוא אמר לי את זה, אבל זה עבד".
איך יניב מרגיש עם ההתחזקות שלך?
"הוא אוהב את זה. הוא רוחני מאוד בעצמו, מאמין מאוד. כבר הרבה זמן הוא אמר לי שהוא רוצה להתנתק מהטלפון בשבת".
איך זה שאת ואביב לא שיחקתם יחד עד היום?
"זה החלום שלי. אחרי הבכורה של 'בלקספייס' הוא אמר לי, 'אחותי, אנחנו חייבים לעשות משהו ביחד'. ממש שימח אותי שזה בא ממנו, כי בהתחלה, מתוך האהבה והדאגה שלו אליי, הוא החליט לתת לי לסלול את הדרך שלי לבד, וכל הזמן רצה להתרחק ממני. כשהייתי צעירה זה היה מאכזב מאוד, אבל אחר כך הבנתי למה הוא עושה את זה. גם אני לא תמיד רציתי לספר שאני אחותו".
הריאיון המלא עם רעות אלוש מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
