שלום, כאן ד"ר רות. אם אתם לבד בוולנטיינ'ס דיי, תעשו מה שאני עושה. תתקשרו לחבר שנמצא לבד ותעשו יחד משהו מהנה. תחליטו שאתם יוצאים החוצה, ואולי תפגשו מישהו, מי יודע. ולנטיינ'ס דיי שמח לכולכם מד"ר רות". זה נוסח סרטון הווידיאו האחרון שד"ר רות וסטהיימר, המטפלת המינית המפורסמת בעולם, העלתה בפברואר השנה, כחמישה חודשים לפני שהלכה החודש לעולמה בגיל 96. בדיבור קצר וקולע וחיוך גדול שאפיינו אותה כל חייה, ולמרות שסימני השבץ הקל שקיבלה חצי שנה קודם לכן כבר ניכרים בה, היא מילאה בחן את התפקיד האחרון שלקחה על עצמה במסירות גדולה: שגרירה של כבוד למיגור הבדידות במדינת ניו־יורק.
אחרי עשרות שנים שבהן הפכה לאייקון תרבות שלא היסס לזעזע טאבואים מיניים באמריקה השמרנית דאז, פנתה וסטהיימר למושלת מדינת ניו־יורק קאתי הוקול והציעה עצמה לתפקיד, שלא היה קיים קודם לכן. היא עשתה זאת לאחר שראתה את התוכניות ואת ההשקעות של המושלת במיגור מגפת הבדידות במדינה, וגם בעקבות הניסיון האישי שלה. "ידעתי בדידות, אפילו בדידות קיצונית, במהלך חיי", אמרה בריאיון ל"ניו־יורק טיימס" עם מינויה לתפקיד בנובמבר אשתקד. "כשהייתי בת עשר הופרדתי מבני משפחתי ולא ראיתי אותם שוב. בגיל 20 נפצעתי וכמעט מתתי ותהיתי מה יקרה לי. גם איבדתי את בעלי אחרי 35 שנות נישואים, כשנפטר משבץ בשנת 1997. הייתי בודדה גם בזמנים אחרים. כשקראתי על מגפת הבדידות, ידעתי שאני צריכה להצטרף למאבק נגדה".
דיבור ישיר על סקס
סיפור חייה של וסטהיימר, שאכן היה רצוף בנטישות ובבדידות, הוא גם סיפור הצלחה של אישה, קטנת ממדים במיוחד - 1.40 מטר, עם מבטא גרמני בולט ומראה "דודתי" חמוד, שהדהימה את האמריקאים בשנות ה־80 בדיבור גלוי וישיר על סקס. היא נולדה בפרנקפורט שבגרמניה בשנת 1928 כקרולה רות זיגל, בת יחידה להורים יהודים אורתודוקסים. בגיל עשר, עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, שלחו אותה הוריה לשווייץ במסגרת "רכבות הילדים" שהוברחו מגרמניה. הם נשארו שם לסעוד את סבתה ונספו במחנות הריכוז.
כמו צעירים יהודים רבים אחרים באותה תקופה, מצאה את הדרך להצטרף לתנועות הציוניות ולעלות לישראל, ובגיל 16 אף הצטרפה לפעילות ההתנגדות לבריטים במסגרת תנועת ההגנה ונפצעה במהלך מלחמת העצמאות. בגיל 20 עברה לפריז ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה בסורבון ומשם ללימודים גבוהים של פסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטת קולומביה בניו־יורק. הקשר החם עם ישראל נמשך כל חייה. היא דיברה עברית שוטפת, ובתחילת ימי ערוץ 2 אף הגישה תוכנית עצות מיניות יחד עם ערד ניר.
כשמונתה לשגרירה התחייבה לעבוד יום ולילה כדי לעזור לניו־יורקים להרגיש פחות בודדים. הצעד הראשון היה פרסום הודעה לקראת חג המולד, בקריאה לתושבי העיר לבדוק מה מצבם של שכנים, חברים וקרובי משפחה שזקוקים לתמיכה חברתית
פריצת הדרך התקשורתית שלה בארצות־הברית הגיעה ב־1980, כשהיא כבר בת 52 ולאחר שנים של עבודה כמטפלת מינית, בתוכנית הרדיו הראשונה שלה Sexually Speaking. התוכנית, שבה דיברה בישירות ושנינות על נושאי סקס שונים, הייתה מוקלטת מראש ושודרה רק אחרי חצות. שנה לאחר מכן, היא קיבלה תוכנית לייב, שבה ענתה לשיחות מאזינים. שלוש שנים אחר כך כבר הייתה בתוכנית בסינדיקציה ארצית של 90 תחנות. שיא הצלחתה הגיע עם שידור תוכנית הטלוויזיה בהובלתה, שאותה אהבה לסיים במשפט האייקוני לצופים: Have a Good Sex. במשך למעלה מארבעה עשורים המשיכה לדבר ללא התנצלות ובהומור רב על אורגזמות, שפיכה מוקדמת, מחלות מין וכל מה שפחות היה מקובל לדבר עליו בפתיחות.
חברה טובה
ד"ר וסטהיימר השאירה אחריה שני ילדים וארבעה נכדים. היא נישאה שלוש פעמים, אך רק את נישואיה השלישיים למנפרד וסטהיימר היא מגדירה כסיפור הצלחה. בראיונות שנתנה לאורך השנים תיארה את ההשקעה הרבה שלה בטיפוח חברויות ומערכות יחסים ארוכות טווח. "אני חושבת שאני חברה טובה מאוד", אמרה בין היתר, "אולי אפילו החברה הכי טובה שמישהו יכול שתהיה לו".
למרות זאת, כפי שהתוודתה, עם חלוף השנים גם רגעי הבדידות הלכו וגברו. הדברים החריפו עוד יותר בתקופת הקורונה, שבה נושא הבידוד החברתי, בעיקר של זקנים, הלך והתחדד. השפעותיה של הבדידות על הבריאות הפיזית והמנטלית הולכות ונחקרות לעומק בעשור האחרון. במחקרים נמצא, בין היתר, כי היעדר קשר חברתי קשור לסיכון גבוה יותר לתמותה מוקדמת מכל סיבה שהיא, עם גידול של 29% בסיכון למחלות לב ושל 32% בסיכון לשבץ. בידוד חברתי נמצא גם כקשור לירידה קוגניטיבית, לחרדה ולמערכת חיסונית מוחלשת.
מחקר מ־2020 של האקדמיה הלאומית למדעים בארצות־הברית מצא שלמעלה משליש מהמבוגרים מעל גיל 45 חווים בדידות (תחושה סובייקטיבית) וכמעט רבע מהמבוגרים מעל גיל 65 נחשבים למבודדים חברתית (בשל מחסור אובייקטיבי בקשרים חברתיים). בחלק ממדינות אירופה כבר ננקטים צעדים מעשיים לטיפול בבעיה. בריטניה מובילה בתחום, כשכבר ב־2018 מונתה שרה לענייני בדידות. בניו־יורק, כאמור, משקיעה המושלת הוקול בפיתוח תוכניות למיגור הבדידות, בעיקר בקרב הגיל המבוגר.
כאשר מונתה וסטהיימר לתפקיד השגרירה, היא הגיבה בקריאת "הללויה!" ובהתחייבות "לעבוד יום ולילה כדי לעזור לתושבי ניו־יורק להרגיש פחות בודדים". הצעד הראשון שלה ושל הוקול היה לפרסם הודעה לקראת חג המולד, שבה הן קוראות לכולם לבדוק מה מצבם של שכנים, חברים וקרובי משפחה שאולי נמצאים לבדם וזקוקים לתמיכה חברתית. "בעונת החגים הנוכחית, הבה נחייב את עצמנו להפסיק את מגפת הבדידות בניו־יורק. המגפה אמיתית, וגורמת לנזקים בריאותיים בכל הגילים. יש לנו הרבה משאבים להיאבק בזה ונבטיח שהניו־יורקים ידעו שיש להם לאן לפנות", היו דברי ההודעה.
כאמור, וסטהיימר הדגישה בראיונות כמה חשוב לנצח את הבדידות. "היא לא הולכת להיעלם מעצמה. הדבר הראשון שצריך לעשות", אמרה לניו־יורק טיימס, "זה שיהיה לך אומץ להודות בבדידות, כי רק אז אפשר לעשות משהו בקשר לזה". עוד עודדה את האנשים לצאת החוצה ככל האפשר, כדי להיחשף לחברת אחרים.
למרבה הצער, זמן קצר אחרי המינוי שלה לשגרירה, קיבלה וסטהיימר שבץ קל שאילץ אותה לצמצם את הגיחות שלה החוצה. את הזמן היא ניצלה להשלמת הספר האחרון שלה, אחרי שכתבה למעלה מ־40 ספרים. הספר, שאותו כתבה יחד עם העיתונאית והסופרת אליסון גילברט, עוסק בדיוק בנושא מיגור הבדידות ומציע 100 דרכים להביס אותה ולחיות חיים מאושרים ומשמעותיים יותר. יציאתו לאור המתוכננת לספטמבר תהווה אקורד סיום עוצמתי, ובוודאי גם מהנה, לחייה המרתקים של וסטהיימר.
מגפת הבדידות בישראל
מנתוני הסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2022 עולה כי:
- 19% מהאנשים בגילאי 20 ומעלה מדווחים כי הם חשים בבדידות לפעמים או רוב הזמן.
- מתוכם 16% הם גברים, 22% הן נשים.
- בגילאי 65 ומעלה, היקף תחושות הבדידות עולה לרבע (25%) מהאוכלוסייה.
