גירושים אחרי עשרות שנים יחד: האישה שהגיעה אליי הייתה שבורה. היא סיפרה לי שהיא סובלת ממחלות שונות ושלאורך שנות הנישואים לא עבדה אלא שמה את מבטחה בבעלה. ואז, אחרי כמעט 50 שנות נישואים, בעלה עזב אותה לטובת שכנה שהתגוררה ברחוב שלהם.
מזומנים בווילה: הגבר היה בעל עסק קטן, אך עשה חיל בעבודתו והרוויח גם כסף מזומן. את השטרות נהג לשמור באחת מפינות הווילה המרווחת שלהם, והאישה מעולם לא נגעה בהם. כשהפרידה עלתה על הפרק הוא לקח את המזומנים ואף מיהר למשוך חסכונות מהבנק.
"השתדלו לא להיות תלויות בבן הזוג. עשו ככל האפשר כדי להתפרנס ולהתקיים בזכות עצמכן"
דרישת האישה: גירושין בגיל 68, כשהיא לא מסוגלת לפרנס את עצמה וחלק נכבד מכספי המשפחה בידי בעלה, נראו בלתי אפשריים. היא הגישה תביעה לשלום בית לבית הדין הרבני בניסיון למנוע גירושין, ובבית המשפט לענייני משפחה דרשה לא לפרק את השיתוף בווילה שלהם. לו היה מתבצע פירוק שיתוף מיידי בווילה והתמורה הייתה מתחלקת שווה בשווה בין הצדדים (על פי חוק המקרקעין וחוק יחסי ממון בין בני זוג), לאישה לא הייתה יכולת כלכלית לרכוש דירה סבירה באזור מגוריה. מעבר למקום מרוחק מכל משפחתה וחבריה בגילה יהיה קשה מאוד.
המוצא: סעיף 8 לחוק יחסי ממון מאפשר לתקן עוולות בתחום הרכוש ולחלק את המשאבים באופן לא שווה. במסגרת התביעה הרכושית שהגשנו, ביקשנו חלוקת משאבים לא שווה לפי סעיף 8 זה. בית המשפט לא ממהר לפסוק לפי הסעיף הזה. הוא נועד לתקן עוול בעיקר במצבים שבהם אחד הצדדים מבריח רכוש ובכך גוזל מן האחר את מה שהיה אמור לקבל בגירושין לפי חוק.
החלטת בית המשפט: בפסק דין בהסכמה נקבע כי האישה תקבל 65% מן הווילה וכספים נוספים. כך היא תוכל להתקיים לעת זִקנה.
מה למדנו?
השתדלו לא להיות תלויות בבן הזוג. עשו ככל האפשר כדי להתפרנס ולהתקיים בזכות עצמכן.
כשמערכת היחסים רק מתחילה להידרדר, היכנסו לחשבונות הבנק ושימו לב לכל פעולה חריגה. במידת הצורך, חסמו את החשבון כך שיהיה צורך בשתי חתימות לביצוע פעולות.
נעשה לכן עוול? סעיף 8 לחוק תיקון העוולות יוכל לסייע לכן. הקושי הוא להוכיח את העוול (במקרה זה, למשל, כיוון שהגבר היה עצמאי ללא פנסיה ושמר את הכסף במזומן, היה קושי להוכיח). במידת האפשר, שמרו תיעוד כתוב של חשבונות וחסכונות.
