נכון, אני גרושה, אבל הפעם אספר איך הכרתי את בעלי. למה? כי דבר ראשון זה באמת סיפור מצוין, ודבר שני, יש לו פואנטה. נשבעת!
אז הסיפור מתחיל אי־שם לפני הרבה־הרבה שנים, עוד לפני שהיה דבר כזה טינדר, לפני שהיו אפליקציות היכרויות מתוחכמות, וטוב, הנה הזמן לחשוף עד כמה אני זקנה: אפילו לא היה פייסבוק.
הייתי כתבת "7 לילות" של ידיעות אחרונות, ולקראת שבועות התבקשנו להכין עיתון מיוחד לחג. במהלך ישיבת מערכת, העורך ביקש מאיתנו, העיתונאים, להציע רעיונות מקוריים. פתאום עלתה בי הברקה: למה שלא ניקח עלילות סרטים מפורסמים ונשלח כתבים לחקות אותן. למשל, "לדפוק חתונה" - הכתב יצטרך להסתנן לחתונה של זרים ואף לנשק את הכלה בחופה; "איך להיפטר מבחור בעשרה ימים" - הכתבת תצטרך לגרום לבחור אקראי להתחיל איתה ואז לעשות את כל הטעויות האפשריות. העורך התלהב ואמר לי בקול נחוש: "טוב, יפעת, את עושה את 'איך להיפטר מבחור'".
כן. הייתי רוצה להגיד שמאז למדתי שאני צריכה לשתוק ולא להגיד כל שטות שקופצת לי לראש, אבל כל מי שמכיר אותי יקרא את זה ויגחך. בקיצור: הבנתי שהסתבכתי.
אני ואותו עורך היינו חברים טובים, וכמה ימים אחרי אותה ישיבת מערכת יצאנו שנינו למסיבה שהוזמנתי אליה. העורך הזכיר לי שיש לי דדליין ושזו בדיוק ההזדמנות לגרום למישהו להתחיל איתי. ואז פתאום, עוד לפני שהתחלתי לסרוק את השטח, ניגש אליי בחור נאה ואמר בחיוך: "גם את לא קשורה?". זה היה כמו דג זהב שניתר לחכה. במקום לתת לו מבט קר ומנוכר (מה שתמיד נהגתי לעשות כשהתחילו איתי בלי שהייתי מוכנה - נטו בגלל מבוכה), חייכתי והייתי לבבית במיוחד. סיפרתי לו מה הביא אותי למסיבה, והוא אמר שאחותו היא חברה של החוגגת.
ככל שהתחלנו לדבר הבנתי שלא רק שהבחור נראה מעולה, אלא שהוא גם חכם, חמוד, משפחתי (הגיע בגלל אחותו!), ואחרי שהוא ביקש את הטלפון שלי ונתתי לו אותו בשמחה, אמרתי לעורך שאני לא בטוחה שאני יכולה לעשות את זה. שאני מרגישה שהוא "האחד" וחבל לי לבזבז אותו על כתבה. לשמחתי, העורך היה מקסים ושחרר אותי מהמשימה.
בדייט השלישי, הבחור, שבואו נקרא לו "גיא", בחר להיות איתי גלוי: זה לא שהוא הבחין בי במקרה במועדון. הוא בכלל לא רצה לבוא למסיבה, אבל אחותו ראתה אותי, ידעה שאני בדיוק הטעם שלו, התקשרה אליו ואמרה לו שהוא "חייב להגיע".
החלטתי גם אני להיות גלויה וסיפרתי לו על הכתבה שהייתי אמורה לכתוב. הוא החוויר כמו קיר. בדיעבד, הוא סיפר לי שחלפו עוד כמה שבועות עד שהוא נרגע והבין שאני זוממת עליו למטרת נישואים ולא ניסויים. כשהחלטנו להתחתן, שנתיים אחרי כן, בחרנו לעצב את ההזמנה שלנו ברוח כרזת הסרט ולכתוב "איך לא להיפרד מבחור בעשרה ימים". צחקנו שבסוף ניפרד אחרי עשר שנים. זה בדיוק מה שקרה.
ועכשיו לפואנטה: לאחרונה מצאתי את הזמנת החתונה שלנו, ובבת אחת התברר לי למה קשה לי כל כך להכיר דרך אפליקציות. כי נניח שעוד 40 שנה, בזמן שאהיה בדיור מוגן, יבקשו ממני לכתוב טור על איך הכרתי את בן זוגי הנוכחי. מה בדיוק אכתוב? "נכנסנו לטינדר, הוא עשה ימינה, אני עשיתי ימינה, והשאר היסטוריה"? הבנתי שגם בפרק ב' אני רוצה סיפור קסום מהסרטים.
