למסיבת העיתונאים הקטנה שאורגנה עם אמה שפלן במסעדה האלגנטית בלב פריז, מצטרפת אורחת לא קרואה: הכלבה פוג'י. ראשונה, נכנסת למסעדה בצהרי היום, שפלן היפהפייה, לבושה באוברול ערב בגוון לבן פנינה. אחריה, מגיע המנהל האישי סטפן, על כתפיו תיק פתוח ובתוכו פוג'י (פרח הוויסטריה ביפנית). הכלבה המעורבת בת ה־12 יושבת בשקט לאורך הריאיון. היא כבר רגילה למעמד. "אני לוקחת אותה איתי לכל מקום. היא גם תטוס איתי לישראל. היא קטנה, אז היא נמצאת איתי במטוס. מה שכן, אי־אפשר ללטף אותה, היא נושכת. הייתה לה ילדות קשה, היא כמעט מתה כמה פעמים", מספרת שפלן.
זו תהיה הפעם השנייה ששפלן (ופוג'י) מגיעות לכאן השנה. ההופעה שנערכה בתחילת השנה בהיכל התרבות הייתה מלאה עד אפס מקום, כך שהוחלט ללכת הפעם על אמפי קיסריה (ב־14.10). גם הפעם ילוו אותה תזמורת סימפונט רעננה ומקהלת האופרה הישראלית. "הייתי מאחורי הקלעים כששמעתי את החזרה שלהם ונדהמתי", אומרת שפלן. "בהופעות שלי, אני אינטואיטיבית מאוד ולוקחת חירות לעצמי לשנות תוך כדי את הרפרטואר. הליין־אפ לא נוקשה. בהופעה הקודמת התזמורת זרמה איתי ותמכה בי בשינויים שעשיתי להם. הם לא נלחצו. זה חשוב".
"הבית שלי תמיד מבולגן. אני אוהבת לבשל ולאכול גורמה, אז אני צמה יומיים בחודש. אני מציירת, יש לי אולפן עם פסנתר ואני עובדת בגינה שלי"
הופעת פעמיים בקיסריה לפני שנים. את זוכרת משהו משם?
"אני זוכרת שהיה ירח מלא וזה היה כמו ספוט. הספוט הכי טוב שיש. הרגשתי מאוד את הקהל. זה הרגיש קרוב ואינטימי. הים היה מאחוריי ופשוט אהבתי את זה. הייתה קצת רוח והיה לי קצת קר ואחת הנשים מהקהל באה ונתנה לי צעיף. אני מופיעה בישראל מאז 2009 ונהנית כל כך לבוא שוב ושוב. יש לי בישראל חוויות נהדרות. התרבות שלכם מעניינת אותי מאוד".
היא פרצה ב־1997 עם האלבום Carmine Meo שנמכר ביותר משני מיליון עותקים בעולם (160 אלף עותקים נמכרו בישראל). זה היה אלבום פופ־אופראי שלא נשמע כמו שום דבר שקדם לו. במהלך השנים, היא הגיעה לישראל לא מעט פעמים וכמו שכבר הבנתם, יש לה סיפור אהבה ייחודי עם הקהל הישראלי, שנשבה בקסמיה באופן סופי לאחר שיצא הלהיט spente le stelle (כבה את הכוכבים), שיר ששרה במונדיאל 2002.
ב־2019 שפלן הגיעה לשלוש הופעות בישראל. בכולן אירחה את עידן רייכל. הם שרו שיר שלה - כן, כן, רייכל הגיש שיר אופראי - ושני שירים שלו ("אם תלך" ו"מכל האהבות"). "הוא שאל אם אהיה מסוגלת לשיר איתו בעברית. ביקשתי ממנו שיכתוב לי פונטית את המילים. זה טריקי, יש לכם הרבה ררר' וח'. נראיתי קצת טיפשית, התביישתי, צחקתי, אבל זה היה נהדר וכיף. הפעם, אני מופיעה לבד ואני עוד לא יודעת מה אשיר".
באחת הביקורות אחרי ההופעה שלך אצלנו נכתב שאת קיטש, שהמופע יפהפה, אבל עדיין קיטש. מה דעתך על זה?
"יש עליי הרבה ביקורת, אני לא מושלמת. אני לא אוהבת קיטש. אני יודעת שמבחוץ אני נראית קיטש - מתוקה, ביישנית, קטנה. מבפנים, אני יכולה להיות אפלה מאוד. אני קשוחה יותר ממה שאני נראית. יש חיה בפנים והיא נותנת לי כוח, היא זו ששרה מתוכי".
"הוריי לא האמינו בי"
שפלן (49) נולדה בפריז בשם קריסטל ז'וליטון לאיש משטרה ולמזכירה. "ההורים חשבו שהשירה זה לא מקצוע. גם אחרי ההצלחה שלי הם לא התנצלו שלא האמינו בדרך הזו. בכלל, אבא שלי לא דיבר הרבה, אבל ראיתי בעיניים שלו שהוא גאה בי", היא מספרת.
שפלן, שמתחילת הדרך אימצה את הסגנון האופראי ונתנה לו את הטוויסט המוכר כל כך שלה, בחרה לזנוח את הצרפתית ולשיר רק בלטינית ובאיטלקית, שפות האופרה הקלאסיות. "אף אחד לא רצה להחתים אותי על האלבום הראשון", היא נזכרת. "כשיצא האלבום הראשון, השוו אותי לאנדראה בוצ'לי. לא שאכפת לי, הוא שר מאוד אלגנטי. אבל אני לא מרגישה שיש עוד מישהו כמוני. בניתי שמיכת טלאים של רגשות וצבעים.
"היו פניות מארגונים שביקשו שלא נופיע בישראל וזה המשיך לקריאות לא לשמוע את המוזיקה שלי. זה מעציב אותי עמוקות. אני לא מקשיבה לקולות האלה"
"אני ממשיכה לשיר באיטלקית עתיקה, זו שפה שמאוד זורמת בקול אופראי, אבל התרחבתי משם, אני לא עושה רק גרסאות של אופרה. אני גם כותבת ומלחינה אלקטרו־פופ ואלקטרו־רוק ועושה רמיקסים. היום אני שרה בצרפתית, אנגלית, יוונית וספרדית. אני אוהבת מאוד שפות, זו מוזיקה בפני עצמה, זו מוזיקה של האומה".
הקהל הישראלי אוהב אותך מאוד. עד כמה את מוכרת ואהובה באירופה?
"לאורך השנים, היו לי צרות עם מפיקים. הסתכסכתי עם המפיק הראשון שלי ויצאתי לדרך עם מפיק חדש. המפיק ההוא, שכעס עליי מאוד, דאג לסגור לי את הדלתות בצרפת ובאירופה. הוא שלח מכתבים לכל מקום וביקש שלא ייתנו לי צ'אנס ושלא ישמיעו אותי. הוא אמר שאני טיפשה ושאין לי קול. למרות הכול, הצלחתי לבנות את עצמי. יש לי חברת הפקות משלי, אני מלחינה, כותבת ומפיקה את האלבומים שלי. אני גם מעצבת את התלבושות שלי. אני אהובה ומצליחה מאוד באמריקה הלטינית ובמדינות הבלקן, יוון, קפריסין וטורקיה. ואני לא אשכח איך אתם הייתם הראשונים שאמרו לי 'בואי'".
אז את לא מופיעה בכלל בצרפת?
"לא מזמן, הופעתי לראשונה בצרפת בהשקה של חברה מסחרית. שרתי כמה שירים והצגתי שם תערוכה ראשונה של האמנות שלי".
בטירה, עם כלב וחתולים
שפלן רווקה. במשך שנים, התגוררה בפריז. בתקופת הקורונה, כשהכול נסגר, חיפשה לצאת מהעיר. כיום, היא גרה במרחק של יותר מ־500 קילומטר מפריז. לקח לה ארבע וחצי שעות נסיעה להגיע לריאיון. היא לא מסגירה את שם הכפר. "אני גרה בטירה במרכז של כפר קטן. יהיה קל למצוא אותי. יש לי יערות ליד הבית, פרות וכבשים, ואני הולכת לטייל שם עם הכלב והחתולים. קשה לי לגור במקומות צפופים. הרבה אנשים זה רעש בשבילי".
"אני קשוחה יותר ממה שאני נראית. יש חיה בפנים והיא נותנת לי כוח, היא זו ששרה מתוכי"
לא נידח לך מדי? את לא צריכה חברים?
"הם בלבי. אני נהנית לבלות בבית עם שני החתולים והכלבה. הבית שלי תמיד מבולגן. אני אוהבת לבשל ולאכול גורמה, אז מה שאני עושה זה לצום יומיים בחודש. אני גם מציירת, יש לי אולפן עם פסנתר ואני עובדת בגינה שלי".
הנוכחות שלך ברשתות החברתיות לא מאסיבית. באינסטגרם יש לך 11 אלף עוקבים.
"אין לי טיקטוק, למרות שסטפן אומר לי שאני צריכה. מה אני אעשה שם?", היא צוחקת כמו ילדה. "יש לי פייסבוק ואינסטגרם, אני מנסה להיות שם, אבל אני לא כל כך אוהבת את הרשתות החברתיות. אני לא רוצה להרגיש שאני חייבת להעלות משהו כל יום. זה מרגיש לי מטופש. יש דברים חשובים יותר לעשות".
כשהיא נשאלת על המהפכה שתנועת METOO חוללה, היא עונה בעקיפין: "בגיל חמש, היה ילד בכיתה שהיה מרים לבנות את החצאית. הייתה פעם שהוא עשה את זה, והתערבתי. הרמתי אותו מהחולצה והעפתי אותו ממנה. הבנות צחקו עליו ומחאו לי כפיים. שם היה צומת - הבחירה שלי איך לנהוג במקרים כאלה".
מה הדבר הבא?
"יש לי הרבה חלומות. הם מספיקים לעשרה גלגולי חיים. אם אני צריכה לבחור אחד, אני רוצה להוציא אלבום שירי אריות של אופרה. אגב, כשאני עובדת על אלבום חדש, וזה מה שאני עושה בימים אלה, אני מציירת במקביל. בתקופה שבה אני רק מציירת, יש לי מצב רוח רע ואני הופכת לאפלה. ביחד, זה עובד טוב".
מה את חושבת כשאת מסתכלת אחורה על מה שעשית?
"אני נפעמת וגאה, אומרת 'וואו'. היצירה היא לא רק שלי. הרבה אנשים מעורבים בזה".
לסיום, היו מי שיעצו לך לא להגיע אלינו בגלל המצב הפוליטי?
היא שוקלת את מילותיה: "אני לא מתעלמת מהמצב, אבל אני לא ישראלית ולא אדבר על פוליטיקה שהיא לא שלי. אני רוצה להסתכל על האנושות באור חיובי, פואטי. היו פניות מארגונים (ככל הנראה BDS ת.ב) שביקשו שלא נופיע בארץ וזה המשיך לקריאות לא להאזין למוזיקה שלי. זה מעציב אותי עמוקות. ישראל היא מקום עם אנשים, חברים, משפחות, למה לא להופיע בפניהם?! אני לא מקשיבה לקולות האלה".
