ברכות על המינוי. מה תפקידך כדיקנית?
"אני אחראית על יישום התוכניות האקדמיות של הפקולטה ועל שיתופי הפעולה עם התעשייה. בשנים האחרונות הפקולטה נכנסה לתחומי עניין חדשים, כמו מחקר לטובת קיימות בטיסה: הפחתת צריכת הדלק והפחתת פליטת המזהמים והרעש. עבורי התפקיד הזה הוא הזדמנות לתרום לצמיחת הפקולטה ולהניע חדשנות בהנדסת תעופה וחלל".
האם בתקופת מלחמה יש יותר אחריות להכשיר סטודנטים שיהיו המפתחים הבאים של ההגנה האווירית?
"אי־אפשר שלא לתת את הדעת לתרומה העצומה של הבוגרים שלנו לביטחון המדינה, בוודאי בעת מלחמה. החזון להקמתה של הפקולטה, שהיא היחידה בתחומה בישראל, היה של דוד בן גוריון, בימים שבהם חיל האוויר והתעשייה האווירונאוטית היו בחיתולים. כיום הפקולטה מכשירה כמאה בוגרים בשנה, שמובילים את התעשייה האווירית בישראל".
איך הגעת לתפקיד?
"השלמתי את כל תאריי האקדמיים בפקולטה, התמחיתי בתחום שנקרא אווירואלסטיות, שעוסק באינטראקציה בין כוחות אווירודינמיים למבני כלי הטיס הגמישים שעליהם הם פועלים. ב־2001 חזרתי אחרי השתלמות בפוסט־דוקטורט בארצות־הברית, ומאז, במשך יותר מ־20 שנה, נשאתי בתפקידים שונים בפקולטה ובטכניון שהסלילו אותי לתפקיד הדיקנית".
מהי פסגת הקריירה שלך?
"פרס ינאי למצוינות בהוראה, שבו זכיתי לפני כמה שנים הוא בהחלט פסגה. בנוסף, יש לקבוצת המחקר שלי תוצרים בתחום האווירואלסטיות שבהם אנחנו מובילים בעולם כולו ואני גאה בהם מאוד. בשנים האחרונות המחקר שלי עבר ממחקר חישובי לשילוב של חישובים וניסויים. במשך שלוש שנים, יחד עם ד"ר לוסי אדרעי אזולאי, בוגרת הפקולטה, הנחיתי שלוש קבוצות של סטודנטים לתואר ראשון בפרויקט של תכנון, בנייה והטסה של כלי טיס מדגים טכנולוגיות אווירואלסטיות. זה כלי במשקל עשרה ק"ג ומוטת כנפיים של שלושה מטרים, שהודפס במדפסת תלת־ממד. לראות את הבייבי שלנו באוויר, מבצע את מה שתכננו, היה מרגש באופן שקשה לתאר".
מה הביא אותך לבחור בתחום הנדסת אווירונאוטיקה וחלל?
"אהבה לכלי טיס והיקסמות מתחום החלל משותפת להרבה מאוד אנשים, גם כאלה שלא בחרו בתחום כמקצוע. לשמחתי הצלחתי להפוך את התחביב למקצוע, ואני לא יכולה לחשוב על מקצוע מרתק יותר. בשנים האחרונות התחום נהנה מפיתוחים מדעיים וטכנולוגיים בתחומי למידת מכונה ומערכות אוטונומיות. האווירונאוטיקה מעולם לא התקבעה, ולאורך הקריירה הלא מאוד ארוכה שלי אני יכולה לעקוב אחרי התחום המתפתח בקצב גבוה - שיגורים זולים לחלל על ידי חברות פרטיות, שימוש נרחב בכלי טיס מאוישים מרחוק, תעופה מהירה, טיסה על־קולית עם רעש מופחת ועוד".
האם כאישה נתקלת בחסמים בדרך לתפקיד הדיקנית?
"במדע אנחנו לא מוּנעים מרצון להגיע לתפקיד כזה או אחר, אלא מרצון להתחבט בשאלות מדעיות, לפעמים בהצלחה רבה, לפעמים בכישלונות מהדהדים. בזה אנחנו שווים, נשים וגברים כאחד, אנחנו עושים את הכי טוב שלנו ומקללים את עצמנו כשזה לא מספיק. בטכניון וגם באקדמיה בחו"ל, מעולם לא הרגשתי שיש חסמים לנשים, ועם זאת, אפשר לדבר ארוכות על הנסיבות והקשיים שבגללם מספר הנשים באקדמיה בפקולטות הנדסיות נמוך ממספר הגברים".
לנשים קשה יותר להצליח בתחום הזה?
"כבר פחות. במחזור שלי היינו שתי סטודנטיות, וכיום הסטודנטיות בלימודי הסמכה מהוות 30% מכלל הסטודנטים. גם בתעשייה אנחנו רואים גידול במספר הנשים וכמובן, אי־אפשר שלא לציין את הטייסות שמשרתות כיום בחיל האוויר ואת האסטרונאוטיות שכבר ביקרו בחלל. אני מאמינה שבעוד שנים ספורות השאלה הזו לא תהיה רלוונטית".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"לבנות סביבי את הצוות הטוב והתומך ביותר, כי הוא מניע את המכונה המופלאה של הפקולטה שלנו"
