14 בינואר 1954
"כדי להציל את תעשיית הבד מכליה, נסחפה נערה יפה אל אור הזרקורים, בפרסום זול, מגרה ובלתי הולם. כתוצאה מכך, מרילין מונרו הינה אחת הנערות הגלמודות בעולם!"
14 באוגוסט 1962
דבר המערכת: "מותה של מרילין מונרו לא הפליא כל עיקר את מכריה הקרובים, אשר ידעו היטב מהם הלבטים הנפשיים שלה. הוא לא הפתיע גם במיוחד את חברי מערכת 'לאשה'... בכל זאת לא הסתפקה המערכת בהספדים המלאכותיים והשגרתיים... כתבת 'לאשה' טרחה לראיין את הפסיכיאטר אשר נמנה על ידידיה ומבקר, באקראי, בארץ".
הנה קטעים נבחרים מהכתבה, שהופיעה תחת שמו של ארנולד גרס (ניסיונותינו לאתר פרטים נוספים על אודותיו לא העלו דבר. ר"ר):
"פגשתי את מרילין מונרו בניו יורק, זמן קצר לפני נישואיה למחזאי ארתור מילר. הייתה זו תקופת הזוהר בחייה. היא הייתה חביבה, לבבית, שמחה קצת יותר מדי, כך חשבתי. היתה זו שמחה הפגנתית במקצת. היא הקשיבה בריכוז מלאכותי לדברי המחזאי, הפגינה אהבה סוערת, כאילו ביקשה לשכנע את עצמה ואת העולם שהיא מאושרת.
"'אני אהיה אחרת' – כך אמרה לי. 'אני רוצה לשכוח את העבר, להתחיל בתקופת חיים חדשה, בלי תסביכים'. הנעתי את ראשי לאות הסכמה כשהיא שאלה אותי 'דוקטור, האם יש לי סיכויים להצליח?'. חיבבתי אותה, חיבבתי את שניהם, רציתי להאמין כי הם יצליחו, למרות שידעתי שהסיכויים הם מועטים.
"השחקן לורנס אוליבייה אמר 'הוליבוד רצחה את מרילין'. אני מסכים לדעתו, אך לא רק הוליבוד אשמה. נדמה לי כי סימני הסוף הנורא נתנו בה את אותותיהם מאז לידתה. סיפור חייה הוא בבחינת 'קייס' – אב טיפוס של תסביך פסיכולוגי.
"מרילין הופיעה על הבד כנערת זוהר מאושרת, בעולם שכולו טוב, וחזרה אחר כך לחיים של מתח, שהוליבוד מכריחה את שחקניה לקחת בהם חלק. כדי להפיג את המתח מרבים הכוכבים והכוכבות לשתות משקאות ולהשתמש במיני סמים מסוכנים, עד שמגיעים להתמוטטות עצבים או להתאבדות.
"נראה לי שבחייה של הכוכבת היפה היה עוד קונפליקט. בלי היסוס הריני מביע סברה, שמרילין מונרו, 'אלילת הסקס', הייתה פריג'ידית. היא הגיעה לפסגת ההצלחה בעזרת גברים שחשקו בה, ומאידך לא יכלה להתנסות בניסיון של התמסרות אמיתית, שנשים כה רבות, רגילות, זוכות בו בכל יום. הייתי מבכר שלא לגלות מנין ידועה לי אמת זו.
"מרילין האמינה כי בחברת ארתור מילר תהיה אישה אוהבת. היא נכשלה שוב. היא רצתה למלא את החלל ברגש חדש, אמיתי, חזק, רגש אמהות. אך אחרי כמה נסיונות של הריון שנסתיימו בהפלה, נואשה וויתרה. כישלון זה היה הטיפה האחרונה בכוס הגדושה".
21 באוגוסט, 1962
"ברונו ברנארד אינו סתם צלם. הוא, בין השאר, המגלה הגדול של מרילין מונרו, אשר ליווה אותה בכל דרכה. מתוך אלבומו, דלינו את התמונות המופיעות בעמוד זה, ומשקפות את הטרגדיה הזוהרת ביותר של המאה ה־20 יותר מכל מאמר והספד אחר".
אוגוסט 1962
"רופא נפש מסביר מדוע התאבדה ונוס של המאה ה־20"
כל שערי "לאשה" מאז 1947 זמינים באתר החדש: laishacovers.ynet.co.il
