ב־6 באוקטובר, יום לפני השבת השחורה, הייתה מי־רן מנקס עסוקה בחיפוש שמלת כלה לחתונתה הקרבה. במסגרת הגישה הכללית שלה, הדוגלת בלא לעשות עניין מהאירוע, גם את המשימה הזו היא תקתקה. "הלכתי עם אבא שלי ואחותי לסטודיו מקסים בכרכור ולקחתי את השמלה הראשונה שמדדתי. אבא שלי המתוק אמר 'זה כל כך יפה', צילם אותי ושלח לאסף, בן זוגי. זה כל כך הצחיק אותי. זה היה רגע טהור של שמחה והתרגשות. ממילא אף אחד מאיתנו לא מתרגש מאמונות תפלות".
יום למחרת הכול השתנה, ולמנקס ובן זוגה, אסף פורת (41), איש הייטק, היה ברור שהם דוחים את החתונה, שהייתה אמורה להתקיים ב־27 באוקטובר בגן אירועים בשפיים. "לא התלבטנו בכלל, מהר מאוד הבנו שבמצב שנוצר החתונה יורדת לעדיפות אחרונה", היא אומרת. "בראשון בבוקר התקשרנו לכל הספקים והודענו להם שמן הסתם זה לא יקרה. זו הייתה החלטה משותפת, מהירה וברורה, ואנחנו שלמים איתה. כשיהיה הרגע המתאים נבחר בנחת תאריך חדש, ונעשה את זה בתקופה שפויה יותר".
את הצעת הנישואים קיבלה מנקס ביום הולדתה ה־34, חודש לפני המלחמה. "די תקתקנו את העניין. אני שומעת על זוגות שסוגרים מקום שנה מראש, אבל לא רצינו להיגרר. היינו בקטע שאנחנו לא משתגעים, עושים הכי קל שיכול להיות ולא משנה איזה פרחים יהיו על השולחן ובאיזה צבע יהיו המפיות. סגרנו עם המקום הראשון שראינו, מה כבר יש להסתבך?"
איך הכרת את אסף?
"אנחנו מכירים הרבה שנים דרך חברה משותפת. היא תמיד אמרה לנו שאנחנו צריכים להיות ביחד, ואיכשהו התעלמנו מזה. ייאמר לזכותו שהוא היה מחזר עקבי וכל כמה זמן עשה גישושים ובדק מה קורה, עד שבסוף - אחרי כמה שנים טובות - זה פתאום הצליח להתחבר. אנחנו שנה ביחד. הכרנו בגיל מאוחר וזה מה שטוב. אני לא חושבת שהייתי במוכנות להיות עם בן אדם כמוהו ולהיכנס למערכת יחסים עם אופי כזה לפני כן. היה רגע אחד על הטיים־ליין שבו זה יכול היה לקרות, וזה קרה".
"בארץ המשחק הוא תחום שלא פשוט להתפרנס ממנו, זאת האמת. היה לי חשוב מאוד לפתח את עצמי בעוד דברים כדי להבטיח לעצמי עתיד כלכלי"
איך הוא הציע לך נישואים?
"אסף הוא בן הזוג המושלם ולכן גם הצעת הנישואים הייתה מושלמת, בפריז, לא פחות. הוא ארגן לנו פיקניק הכי מושקע בפארק מול האייפל, משם המשכנו לדיסנילנד פריז ועפתי על זה. אם עד אז תפסתי מעצמי בן אדם לא קיטשי בכלל, כשהגעתי לשם זה השתנה. הסתובבתי שם כמו ילדה, מוקסמת מהכול, ואחרי יום ארוך בדיסני, באמצע מופע הזיקוקים בטירה, אסף כרע ברך והציע. זה היה אחד הרגעים המרגשים, המתוקים והקסומים שהיו לי בחיים".
את חושבת כבר על ילדים?
"בוודאי. אם יש בן אדם אחד בעולם שאני רוצה להקים איתו משפחה זה אסף. וגם עם הכלב שלי, שיהיה האח הבכור לילד שלנו".
וואו, תגובות מטורפות
למרות שמנקס היא שחקנית זה עשור, יש מצב שרק לאחרונה היא קפצה לכן לרדאר: הסרט "החבר השמן שלי" בכיכובה, שעלה לפני חצי שנה בבתי הקולנוע, נחת בנטפליקס בחודש שעבר ומיד שבר שיאי צפייה והתמקם במקום הראשון בטבלת הסרטים הנצפים בישראל. את הסרט כתבו בני הזוג ליאת אלקיים וגודיס שניידר (שגם ביים) והוא מבוסס במידה רבה על סיפורם האישי. הסרט זכה בפרס סרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל חיפה, וצחי סדן, בתפקיד הגברי הראשי, זכה בפרס השחקן הטוב ביותר.
"אני ואסף הכרנו בגיל מאוחר וזה מה שטוב. אני לא חושבת שהייתי במוכנות להיות עם בן אדם כמוהו לפני כן. הוא בן הזוג המושלם"
הסרט מביא את סיפורם של ג'ימי (סדן) ואליק (מנקס), שנפגשים לראשונה במסגרת תרגיל צבאי אי שם. הוא חייל פשוט ושמן, היא קצינה יפה ורזה. השיחות אל תוך הלילה גולשות לאזור האישי, היא מספרת לו על הכיבושים שלה והוא על הבחורות ששברו לו את הלב. לקראת הבוקר הוא אוזר אומץ ומבקש את מספר הטלפון שלה, והיא לא מבינה באיזה קטע. "דייט?", הוא מציע, והיא מסרבת.
מאז דרכיהם מצטלבות כל כמה שנים, ואחרי כעשור של היי וביי, כשכל אחד מהם מוצא את עצמו אבוד בעיר הגדולה, מתפתחת ביניהם ידידות אמיצה: הם עושים הכול ביחד ומוצאים נחמה אחד בשני. הם מדברים על ספרים ועל דייטים כושלים, עד שבשלב מסוים ג'ימי מתוודה בפני אליק שהוא מאוהב בה. אליק בורחת לניו־יורק, וכך זה נמשך עד להפי אנד המתבקש מעצם הגדרת הסרט כקומדיה רומנטית.
"כל כך התרגשתי ושמחתי כשבישרו לי שהסרט עולה לנטפליקס", אומרת מנקס. "על אחת כמה וכמה בתקופה הזו, כש־99% מהבשורות שאנחנו מקבלים כל כך מכאיבות ושורפות, פתאום לקבל בשורה כזאת, זה נתן לי אוויר".
אילו תגובות את מקבלת מאז שהסרט בנטפליקס?
"וואו, תגובות מטורפות. מזהים אותי ברחוב הרבה יותר מפעם. בעבר זה היה מביך אותי, היום זה מחמם לי את הלב. עושה לי טוב לדעת שאנשים ראו את הסרט והוא נגע בהם".
שמתי לב שבנטפליקס שם הסרט שונה ל"אליק וג'ימי".
"נכון. המפיק האמריקאי אמר שכדאי לשנות, כדי לשמור על הכללים של הפוליטיקלי קורקט. בעיניי זו טעות, אבל הם רוצים להיות בסדר עם כולם, שאף שמן לא ייפגע חלילה".
איך הגעת לתפקיד?
"בדרך המסורתית, עשיתי אודישן. לא הייתה שחקנית בטייפקאסט הנ"ל שלא נבחנה לתפקיד הזה, רבות וטובות ממני ניסו ואני זכיתי. גודיס וליאת אמרו, בדיעבד, שהם זיהו בי רוך ושבריריות תחת מעטה של קשיחות, וזה התאים להם לתפקיד של אליק".
עד כמה את דומה לאליק?
"בתקופה מסוימת בחיי הייתי דומה לה, כשהייתי יותר סגורה, מופנמת וקשוחה. אליק מזהה כמה ג'ימי הוא מקסים וחמוד וכמה שהם יכולים להיות מתאימים מבחינה אינטלקטואלית, אבל היא לא רוצה להיות עם מישהו שנראה ככה. אני רוצה להאמין שאני לא כזו. הייתי רוצה לתפוס את עצמי כבן אדם שמתאהב באופי".
את בן אדם שמתאהב באופי?
"תראי, אני מתחתנת עם אסף שהוא האיש הכי חתיך בעולם, אז לא אהיה צדקנית".
מישהי כתבה לך באינסטגרם: "מה זה השטחיות הזאת שאם אתה שמן אתה לא ראוי לאהבה?". מה היא לא הבינה?
"זו ביקורת שאנחנו שומעים די הרבה. לצד התגובות המאוד טובות, יש גם ביקורות שזה סרט שמנופובי, אבל בסופו של דבר אדם קם בבוקר ועושה את היצירה שלו. זאת החוויה של יוצר הסרט, גודיס שניידר, כאדם בעולם, ותגובה כזאת בעצם שוללת ממנו את הלגיטימיות של הסיפור שלו. אני מבינה שזה לא פוליטיקלי קורקט בשנת 2024, אבל באותה נשימה אי־אפשר להתווכח עם חוויה אישית ואי־אפשר להתעלם מכך ששמנופוביה היא דבר שקיים".
את עצמך התמודדת פעם עם האישיו הזה של דימוי גוף?
"כל מה שאגיד עכשיו יוציא אותי לא בסדר, אבל כן, גם לי היה אישיו של דימוי גוף. אנחנו חיות בחברה שמקדשת מראה נערי, חלק, מתוח, יפה ובקיצור פוטושופי, וכל מי שלא עומדת בסטנדרט, יש לה אישיו".
לסתום לכולם את הפה
מנקס נולדה וגדלה בחיפה. אמה מרצה לשפה העברית באוניברסיטת חיפה ובטכניון, אביה מהנדס, ויש לה שתי אחיות צעירות, אחת מהן קצינה בעוטף. כשהייתה בת 14 הוריה התגרשו, "אבל זה היה מאוד לא דרמטי", לדבריה. "היו להם גירושים מאוד רגועים, אבא שלי המדהים כבר בפרק ב' ואמא שלי אתי היא רווקה מבוקשת מאוד, את לא יודעת איזו יפה היא. היא לא רק מרצה, היא גם אמנית מדהימה, ציירת, משוררת ומנגנת על מיליון כלים. היא וואו, פשוט השראה בשבילי".
בתיכון למדה במגמת תיאטרון ופסיכולוגיה והבינה שתחום המשחק מעניין אותה, אם כי מעולם לא למדה משחק בצורה מסודרת. "הייתי ילדה מאוד ביישנית וחסרת ביטחון, אף פעם לא הרגשתי יפה", היא אומרת. "לא הרגשתי חשובה או מעניינת. הייתי מאוד רזה והרגשתי כמו עלה נידף, לא רק בקטע הפיזי אלא גם נפשית. כשהגעתי לחטיבה הילדים פירשו את הביישנות כסנוביות וכתוצאה מזה חוויתי חרם ארוך טווח".
"בעקבות האקנה כעסתי על כל העולם. קיבלתי תגובות מעצבנות, כל אחד פתאום נהיה רופא עור. תאמינו לי שאני סובלת מספיק גם ככה, שחררו"
איך זה קרה?
"יום אחד באה אליי אחת הבנות הכי מקובלות ואמרה לי שהבן הכי מקובל רוצה להציע לי חברות. לא הבנתי, בחיים לא דיברתי איתו, איך הוא יכול לרצות להיות חבר שלי? אמרתי לה שלא. מאותו רגע חוויתי בריונות של החיים. כל פעם שהייתי עוברת ליד אחד המקובלים, הייתי חוטפת. לא אשכח איך יום שישי אחד כל בית הספר יצא ביחד לכיוון תחנות האוטובוס וכל הרחוב היה מלא בכתובות: 'מי־רן הזונה', 'מי־רן השרמוטה', 'מי־רן הסנובית'. בואי נגיד שלא חסכו, עברו פח פח, ספסל ספסל, השקיעו בהפקה. האירוע הזה מאוד צילק אותי. כל כך התביישתי שלא סיפרתי להורים. הייתי עם זה לגמרי לבד".
אחרי שירות צבאי כמש"קית משפט החליטה לגשש את דרכה בעולם הדוגמנות, וטסה ללונדון בעקבות הצעה שקיבלה מסוכנות עלית היוקרתית. היא עבדה במשך שנה בבירה הבריטית, "ומשם עברתי להמבורג, מילאנו, ברצלונה וניו־יורק". כשחזרה לישראל דגמנה עבור קסטרו, רנואר, דלתא, גוטקס, מגנוליה ועוד. במקביל החלה ללמוד רפואה סינית ("תמיד ידעתי שאלמד משהו שקשור לגוף ונפש"), והתחילה ללכת לאודישנים במשחק.
רק בגיל 24 קיבלה תפקיד ראשון בסדרה "שוברי גלים". בהמשך שיחקה בסדרה "שאטו עין כרם" ובסדרת הלהיט "תאג"ד", שם גילמה תצפיתנית לסבית. במקביל הנחתה את התוכנית "הבנים והבנות" בערוץ הילדים, הגישה את "חדשות הבידור" ב"הוט" וגם פינה בתוכנית "צינור לילה".
ב"החבר השמן שלי", סרטה הראשון בקולנוע, היא התבקשה להצטלם ללא איפור בכלל. "גודיס רצה להראות משהו נטורליסטי וטבעי והיה לי קל להגיד כן, כי זו באמת אג'נדה שאני מאמינה בה", היא אומרת. "זה הסתדר לי באותה תקופה, כחלק מהמסע האישי שלי לריפוי מדימוי עצמי דפוק. אם נערה אחת תראה את הסרט ותגיד לעצמה שזה נראה סבבה, מבחינתי עשיתי את שלי".
ההופעה ללא איפור אכן יושבת בול על האג'נדה של מנקס, שכבר כמה שנים מעלה לאינסטגרם תמונות לא מרוטשות שלה עם פצעונים על הפנים. "מאז שבגיל 27 סבלתי מאקנה פעיל, אני מאוד מנסה לקדם ולנרמל את הנושא של נראות טבעית. אני מאוד מאמינה בכוח של הרשתות החברתיות לעצב תפיסה אחרת בנוגע לאידיאל היופי".
איך הרגשת כשבאמצע הקריירה שלך כדוגמנית פתאום חטפת אקנה?
"חרא. חוויה לא כיפית בכלל. כלי העבודה שלי נדפק, כעסתי על כל העולם ובעיקר על עצמי. הוצאתי מלא כסף על קוסמטיקאיות וקרמים, ומצד שני קיבלתי תגובות מעצבנות, לכל אחד היה מה להגיד על זה. 'אולי תבדקי טיפול הורמונלי', 'אולי תזונה', 'אולי ניקוי רעלים', כל אחד פתאום נהיה רופא עור והרשה לעצמו לתת לי עצות גם בלי ששאלתי. תאמינו לי שאני סובלת מספיק גם ככה, שחררו. כדי לסתום לכולם את הפה, פשוט העליתי פוסט לאינסטגרם וכתבתי 'חלאס, שחררו, תאמינו לי שאני עושה הכול בשביל לטפל בזה, אני לא מזניחה וזה לא עניינכם'. שמתי תמונה שלי עם האקנה, עוד לפני שזה נהיה טרנדי להעלות דברים פחות מרוטשים, והפוסט התפוצץ ונהיה ויראלי".
כדוגמנית שמתפרנסת מהמראה שלה, לא חששת לחשוף את עצמך ככה?
"הרגשתי שאין לי מה להפסיד. הרי אני הולכת לימי צילום ורואים את זה, אני מסתובבת ברחוב ורואים את זה. זאת מי שאני. בעקבות הפוסט עלו לי עוד ועוד עוקבים, וככה בעצם התחלתי להתפרנס מהאינסטגרם. כיום אני יוצרת תוכן ומלווה בעלות עסקים קטנים בג'ונגל של הרשתות החברתיות".
הכוח שמניע את החיים
לצד המשחק והאינסטגרם, מנקס (שמיוצגת כיום בסוכנות יולי) מתפרנסת גם כמדריכת יוגה שמוציאה ריטריטים בארץ ובחו"ל. היא גם מנחה מעגלי נשים בנושא המחזור הנשי, ובימים אלה מסיימת לימודי חינוך למיניות בריאה במסגרת התוכנית של עמותת ״דלת פתוחה".
"זה הנושא שהכי מעניין אותי בעולם בערך", היא אומרת. "עשיתי את כל ההשקעה והוויתורים כדי לעשות את זה, אני רוצה לדבר עם נשים ולעזור להן. את יודעת שארגון הבריאות העולמי הגדיר את המונח 'מיניות' בתור 'האנרגיה והכוח שמניע את החיים'? זה כמעט רוחני להגיד כזה דבר. עכשיו, במסגרת הסטאז', אני מעבירה סדנה לנשים על מיניות, יחסים וזוגיות בזמן המלחמה".
מאז פרוץ המלחמה יש תופעה של נשים וגברים שמתקשים לחזור לחיי מין סדירים. איך את רואה את זה מהזווית שלך?
"בתקופות של משבר וחוסר ודאות, המיניות עוברת שינויים: יש אנשים שעבורם היחסים והמיניות הופכים למקום הבטוח שבו הם מוצאים פורקן ונחמה, ויש אנשים שלהפך, שעבורם זו בכלל לא אופציה, הם לא יכולים להעלות דבר כזה על דעתם בימים כאלה. לפני כמה שבועות דיברתי על הנושא באיזה פודקאסט והקטע הזה התפוצץ לגמרי בטיקטוק ובאינסטגרם. בנוסף, המון בנות פונות אליי בהודעה פרטית ומשתפות אותי בתחושות האלו. זה מראה כמה העניין הזה לא מדובר מספיק, אפילו שהמון נשים מזדהות איתו".
"אני כבר לא שם. ניהלתי שם את תא הנערות, אבל עם כל העיסוקים שלי הרגשתי שאני מגיעה לקצה ופרשתי בינתיים. אני אוהבת אותן מאוד, עוקבת אחרי מה שהן עושות ולוקחת חלק כמה שאני יכולה".
את לא חוששת שהתפזרות על כל כך הרבה עיסוקים תרחיק אותך מהמשחק?
"בארץ המשחק הוא תחום שלא פשוט להתפרנס ממנו, זאת האמת. היה לי חשוב מאוד לפתח את עצמי בעוד דברים כדי להבטיח לעצמי עתיד כלכלי שלא תלוי רק במשחק. אולי אם הייתי באה מבית מאוד עשיר הייתה לי פריווילגיה ללכת עד הסוף עם המשחק, אבל גדלתי בבית ממוצע".
"מצד אחד אני רוצה להגיד שכן ומצד שני אני בן אדם מאוד ריאלי ויודעת שמדובר בתחום הפכפך. אני כמובן אעשה כל מה שאני יכולה כדי שזה יקרה, אבל אני לא בונה על זה".
