"אם הייתי יכול, הייתי חוזר אחורה בזמן"
שני אדרי (28), נציגת שירות בסוכנות ביטוח, ויוחאי יעקבי (27), בחל"ת בעקבות הקורונה. מתגוררים בבאר־שבע. מאורסים והורים ללביא דוד, בן חמש
7 צפייה בגלריה
שני אדרי ויוחאי יעקבי עם בנם. "היה מדהים לראות את הילד שלי שמח כל כך"
(צילום: הרצל יוסף)
שני אדרי ויוחאי יעקבי הכירו כשהיא הייתה בת 20 והוא בן 19, דרך אחותו של יוחאי שהייתה חברה טובה של שני. "היה בינינו חיבור מיידי", היא מספרת. הם היו יחד שנתיים מאושרות. ואז, באחד באפריל, החליטה שני למתוח את אחותו של יוחאי וסיפרה לה שהיא בהיריון. כולם צחקו, אבל יומיים אחרי המתיחה פתאום התחילו אצל שני כאבי בטן ובחילות. "חשדתי שאני בהיריון ועשיתי בדיקה ביתית. אני ויוחאי הסתכלנו על הבדיקה וזה היה הלם. מה ילד עכשיו?".
יוחאי: "לא ידעתי איך לאכול את זה. אני בעצמי הייתי ילד, וממש לא רציתי להיות אבא. הצעתי לה לעשות הפלה".
שני, מה את רצית?
שני: "כשגיליתי שאני בהיריון כבר הייתי בשבוע ה־21. כשראיתי את העובר באולטרסאונד הרגשתי שאני לא מסוגלת לעשות הפלה. גם שמעתי על נשים שעברו הפלה והתקשו להיכנס שוב להיריון, וחששתי. הודעתי ליוחאי שאני מביאה את הילד לעולם".
יוחאי: "לא יכולתי לראות את עצמי אבא. המשפחה והחברים אמרו לי שאני חייב לגדל את הילד, אבל פשוט לא הייתי מסוגל. הודעתי לה שאם היא מביאה את הילד, אני לא מוכן להמשיך את הקשר שלנו".
שני: "במהלך ההיריון לא דיברתי איתו בכלל. כשהתחילו לי צירי לידה הודעתי על כך לאחותו. היא סיפרה לו שאני יולדת, אבל הוא לא הגיע ללידה"
שני: "המשפחה שלי עודדה אותי לעבור הפלה, אבל סירבתי. הייתי חדורת מטרה ולא ניסיתי לשכנע את יוחאי להישאר איתי. במהלך ההיריון לא דיברתי איתו בכלל. כשהתחילו לי צירי לידה הודעתי על כך לאחותו. היא סיפרה לו שאני יולדת, אבל הוא לא הגיע ללידה".
יוחאי: "הייתי ממש אנטי. שני שלחה לי תמונות של הילד, אבל אני סירבתי להיות חלק מהחיים שלו. ניתקתי קשר לחלוטין ולא רציתי לפגוש אותו".
שני, איך היה לגדל ילד לבד?
"זה לא היה פשוט. הייתי בשבילו גם אמא וגם אבא. למזלי קיבלתי עזרה מהמשפחה. כשלביא היה בן שלוש הוא התחיל לשאול אותי שאלות כמו 'איפה אבא?' ו'למה אני לא יכול לראות את אבא שלי?'. זה היה קשה. שיקרתי לו שאבא שלו בחו"ל ושאי־אפשר לטוס אליו. יצאתי לדייטים והייתי במערכות יחסים, אבל לא ניסיתי למצוא לו תחליף לאבא. ידעתי שיש לו אבא גם אם הוא לא רוצה לראות אותו".
שני תבעה מיוחאי מזונות, ולאחר שהגיעו להסדר, רצתה לערוך גם הסדר ראייה. כשלביא היה בן חצי שנה פגש אותו יוחאי בפעם הראשונה דרך עובדת סוציאלית בהוראת בית המשפט כדי לבדוק את המוכנות שלו להסדר ראייה. "זה היה מרגש לראות אותו. החזקתי אותו ושיחקתי איתו, אבל עדיין לא הרגשתי מוכן לגדל אותו ולהיות אבא שלו", הוא מודה.
מתי זה השתנה?
יוחאי: "כשלביא היה בן חמש החברה שהייתה לי ואני נפרדנו. התחיל להימאס לה שאני משלם מזונות. ישבתי עם עצמי וחשבתי על זה שאני רוצה להיות חלק מהחיים של הבן שלי. באותו זמן לביא היה צריך לעבור ניתוח להסרת פוליפים ושקדים, ושני הייתה צריכה אישור שלי. אז היא פנתה אליי והציעה שאני אגיע לראות את לביא לפני הניתוח.
הסכמתי. רציתי מאוד לפגוש אותו".
שני: "כשהוא הסכים להיפגש עם לביא הייתי בטוחה שאני מדמיינת. זה היה אחרי הרבה סירובים שלו לראות אותו. ערכתי ללביא הכנה למפגש בליווי פסיכולוגית, כדי שזה לא ינחת עליו בבום. אמרתי ליוחאי שאם הוא חוזר, זה לתמיד. כדי לא לבלבל את לביא".
יוחאי: "הבטחתי לשני שאני לא אעזוב את לביא יותר. שבועיים לפני הניתוח נפגשתי עם לביא בפארק. שני אמרה לו שאני האבא שלו, והוא מיד רץ אליי וקרא 'אבא! אבא!'. הרגשתי צמרמורת וכעסתי על עצמי שלא הייתי איתו כל התקופה הזאת. התחבקנו במשך רבע שעה ולא שחררנו. שיחקנו והתגלשנו יחד במגלשה. היה לנו כיף ביחד".
שני: "זה היה מדהים לראות את הילד שלי שמח כל כך".
שני: "כשהוא הסכים להיפגש עם לביא הייתי בטוחה שאני מדמיינת. זה היה אחרי הרבה סירובים שלו לראות אותו. יוחאי: "לא יכולתי לראות את עצמי אבא. המשפחה והחברים אמרו לי שאני חייב לגדל את הילד, אבל פשוט לא הייתי מסוגל
יוחאי: "למחרת המפגש בפארק נפגשתי שוב עם לביא ועם שני. הם באו לבית של ההורים שלי, ששמחו מאוד לראות את הילד. זה היה יום שישי, ובגלל ששני שומרת שבת, היא ולביא נשארו לישון אצלנו. ישנו במיטה אחת - אני, שני ולביא. אני ושני הסתכלנו אחד על השנייה והרגשתי שפשוט טוב לי איתה. הרגשתי שאם הייתי יכול, הייתי חוזר אחורה בזמן ולא עוזב אותה ואת לביא".
שני: "באותו לילה שפכתי בפניו את כל הכעס שהיה בי. שאלתי אותו איפה הוא היה חמש שנים, למה הוא לא דאג לבן שלו? אבל הרגשתי שלא משנה מה היה, הוא האבא של הילד שלי. הרגשתי שאני מתאהבת בו שוב ורוצה שנחזור להיות משפחה".
יוחאי: "ליבנו בינינו את העניינים והתחבקנו. אחרי כמה מפגשים חזרנו להיות ביחד. ישנתי אצלה כמה לילות, עד שהחלטנו לעבור לגור ביחד רשמית".
אז מתי החתונה?
יוחאי: "אחרי חצי שנה של זוגיות, בסוף חודש מאי, נסענו לאילת והכנתי לה הפקה שלמה בחוף הים עם החברים שלנו. פרשתי שטיח לבן מול השקיעה והעמדתי כתובת פרחים עם המשפט: Marry Me.
שני: "הופתעתי מאוד וכמובן הסכמתי. אנחנו מארגנים עכשיו את החתונה, ולביא מאוד שמח ומחכה לזה".
"הוא הציע שיעלה לארץ, ואני חששתי"
אור לוי (39), מנחה פדגוגית, ומיכה אוסט (33), מנהל QA. מתגוררים בפתח־תקווה. הורים לאיתן (שלוש וחצי) ויעל (שנתיים וחצי)
7 צפייה בגלריה
אור לוי ומיכה אוסט. "הבנתי שאני רוצה להיות חלק מהחיים של הילד שלי"
(צילום: אלבום פרטי)
הקשר בין אור לוי למיכה אוסט התחיל כסטוץ. הם נפגשו לראשונה בשנת 2010. היא הייתה אז אחרי פרידה מהאקס המיתולוגי שלה ויצאה עם חברים למועדון בנמל תל־אביב "כדי לחגוג ולהשתחרר קצת. העיניים שלי צדו את מיכה, שנראה לי חמוד ממש, סימנתי לו לגשת אליי, והוא התקרב", מספרת אור. מיכה, שנולד בהולנד וחי שם, היה אז באחד מביקוריו הרבים בישראל. "מיד נדלקתי עליה", הוא מגלה. "ניגשתי אליה והתחלנו לדבר באנגלית. סיפרתי לה שאני תייר מהולנד, שיקרתי לגבי הגיל שלי ואמרתי שאני מבוגר יותר כדי לא להבריח אותה. ואז אור הפתיעה אותי כשסיפרה לי שהיא וחברה שלה צפויות להגיע לחופשה באמסטרדם בעוד שבועיים".
את אותו לילה הם בילו יחד בדירה בתל־אביב שמיכה שכר לימי החופשה, ולמחרת יצאו לדייט ביפו העתיקה. הם נפגשו עוד כמה פעמים באותו שבוע, ואז מיכה חזר לאמסטרדם והם קבעו להיפגש בהולנד. "לא הייתה לי שום כוונה שיתפתח בינינו קשר רציני", אומרת אור. "היה לי פשוט כיף לבלות איתו בלי שום מחויבות".
אור: "הוא הציע לעלות לישראל ולעזור לי בגידול הילד, אבל אני חששתי. עוד לא גרנו אז ביחד ואפילו לא חווינו את הריב הראשון"
מיכה: "גם אני הרגשתי ככה. בזמן החופשה של אור באמסטרדם בילינו כמעט כל יום יחד ויצאנו למסיבות הכי שוות בעיר. מצא חן בעיניי שהיא שונה מנשים הולנדיות, היא הייתה בחורה חמה יותר, אבל לא חשבתי שיכול לצאת מזה משהו לטווח ארוך. אחרי שאור חזרה לישראל, המשכנו להיות בקשר במשך שבע שנים. דיברנו בפייסבוק, ובכל שנה הגעתי לביקור בישראל והיינו נפגשים ומבלים. במהלך השנים האלה לאור היו קשרים עם בני זוג שונים. אני לא הייתי בזוגיות קבועה".
ואז, לפני ארבע שנים, באחת מהחופשות של מיכה, זה קרה. "הייתה לי תחושה שאולי נכנסתי להיריון, ואחרי שהמחזור שלי איחר עשיתי שתי בדיקות שאישרו את החשד שלי", אומרת אור. "הייתי בשוק. אני מגיעה מבית דתי ויצאתי בשאלה בגיל 24. חששתי מהתגובה של המשפחה שלי לכך שנכנסתי להיריון מחוץ לנישואים, אבל הרגשתי שאני רוצה להביא את הילד לעולם. חשבתי שזה הגורל שלי ושאסור לי לעבור הפלה. כשגיליתי על ההיריון, מיכה כבר חזר להולנד, ואני הודעתי לו על כך בטלפון".
מיכה: "הייתי בהלם. הבנתי שהמצב מסובך – היא גרה בישראל ואני גר בהולנד - אז הצעתי לה שתשקול לעבור הפלה. היא כעסה מאוד ובמשך שבוע שלם לא הסכימה לדבר איתי ולא ענתה לשיחות שלי. בסופו של דבר היא ענתה, וקבענו להיפגש בהולנד ולשוחח על הדברים".
באיזה שלב של ההיריון זה היה?
אור: "כשנסעתי למיכה כבר הייתי בחודש הרביעי. החלטתי להשאיר את הילד, וכשסיפרתי על כך לאמא שלי, היא תמכה בהחלטה שלי, ובעצם הגעתי לבשר למיכה על ההחלטה שלי. הוא הציע לעלות לישראל ולעזור לי בגידול הילד, אבל אני חששתי שדברים עוד עשויים להשתנות. הקשר שלנו עדיין היה בחיתולים. לא גרנו ביחד ואפילו לא חווינו את הריב הראשון. חששתי שזה מורכב מדי ואמרתי לעצמי שאני מוכנה לגדל את הילד לבדי".
מיכה: "כשפגשתי את אור בהולנד הבנתי שאני רוצה להיות חלק מהחיים של הילד שלי. אני מגיע ממשפחה ציונית, ותמיד היה בי רצון לעשות עלייה, וההיריון של אור רק דחף אותי לעשות את זה. הרגשתי שאני מאוהב בה ולא רציתי לוותר על מה שיש בינינו".
מיכה: "כשפגשתי את אור בהולנד הבנתי שאני רוצה להיות חלק מהחיים של הילד שלי. תמיד היה בי רצון לעשות עלייה, וההיריון של אור רק דחף אותי לעשות את זה. הרגשתי שאני מאוהב בה ולא רציתי לוותר על מה שיש בינינו"
מיכה עלה לישראל כשאור כבר הייתה בחודש השביעי, והשניים עברו לגור יחד בפתח־תקווה. "התמיכה במהלך כל ההיריון הגיעה מכיוון לא צפוי – מאמא של מיכה", חושפת אור. "למרות שבהתחלה היא הייתה מאוד מודאגת ומבוהלת, היא שוחחה איתי בסקייפ מהולנד על בסיס יומיומי, נתנה לי עצות לגבי ההיריון והייתה לי אוזן קשבת".
מיכה, לא היה קשה לעזוב הכל ולעלות לארץ?
"שמחתי מאוד לעלות לישראל ולהיות עם אור. אמנם קשה לי עד היום עם הגעגועים למשפחה ולחברים בהולנד, במיוחד כי בזמן הקורונה לא יכולתי לטוס ולפגוש אותם, אבל אני מרגיש שישראל זה הבית שלי".
בנם איתן נולד בסוף החודש התשיעי בבית החולים בילינסון בפתח־תקווה. "הלידה הייתה קשה, אבל אחריה הייתי באופוריה", היא נזכרת. "לא ידעתי את מין היילוד כל ההיריון כי רציתי להיות מופתעת, וכשבישרו לי שילדתי בן, אני ומיכה שמחנו. לא היה לנו פשוט בהתחלה, אבל עם הזמן הצלחנו להתגבר על הקשיים".
שנה ושבועיים אחרי שנולד איתן, נולדה להם יעל, היום בת שנתיים וחצי. הפעם ההיריון היה לגמרי מתוכנן. "מיכה הוא אבא מדהים, ויש לנו משפחה שהיא כל מה שתמיד חלמתי עליה", אומרת אור.
מיכה: "זה אושר גדול להיות בזוגיות עם אור ולהיות אבא לשני ילדים מקסימים. לחשוב שהכל התחיל מסטוץ ושעכשיו אנחנו משפחה – זה מטורף".
ועכשיו אתם גם עומדים להתחתן
אור: "בכל השנים האלה הרגשתי שהחתונה צריכה להגיע אחרי שאנחנו נרגיש בשלים לזה ולא בגלל לחצים של המשפחה או של החברה. האמת שהופתעתי כשבחודש אפריל האחרון מיכה כרע ברך והציע לי נישואים".
מיכה: "לקחתי אותה לנקודת תצפית ביפו, שם היה הדייט הראשון שלנו. הבאתי לה טבעת וביקשתי שתהיה אשתי. זה היה רגע מאושר, ואנחנו עדיין בעננים. בקרוב נתכנן את החתונה שלנו, וזאת תהיה חגיגה של אהבה".
"היינו ילדים, לא ידענו מה לעשות"
שירן שאול (28), בעלת "שירן עיצובים" לתחפושות ובגדי ילדים, ואוהד שאול (29), מחסנאי. נשואים יותר מעשר שנים, הורים לארבעה, מתגוררים בבת־ים
שירן ואוהד שאול הכירו דרך ידיד משותף כשהיא הייתה בת 17 והוא בן 18. "ראיתי אותה במפגש של חברים והיא נראתה לי נחמדה", משחזר אוהד. "רציתי להכיר אותה ובסופו של דבר, אחרי חודש של שכנועים, היא הסכימה שניפגש. יצאנו לדייט בגלידרייה והיה מדהים. התאהבנו אחד בשנייה". הפעם הראשונה שלהם הייתה אחרי חצי שנה של זוגיות, ואחריה המחזור של שירן איחר. "הרגשתי עקצוצים בבטן וחולשה, וחשדתי", היא מספרת. "ביקשתי מאוהד שיקנה לי בדיקה, ואז גיליתי שאני בהיריון".
אוהד: "היינו ילדים ולא הייתה לנו מודעות לשימוש באמצעי מניעה. לא דיברו איתנו על זה בבית הספר. כשגילינו ששירן בהיריון נבהלנו. היינו בשוק ולא ידענו מה לעשות. חששנו מאוד מהתגובות של המשפחות שלנו להיריון. שבועיים אחרי שגילינו על ההיריון סיפרתי להורים שלי. הם כעסו ולחצו שנעשה הפלה, וגם אני חשבתי שזאת האפשרות העדיפה".
שירן: "רציתי להביא את הילד לעולם. אוהד ואני התווכחנו על הנושא וניתקנו קשר במשך חודשיים. הייתי בדיכאון בתקופה הזאת"
שירן: "פחדתי מהתגובה של אמא שלי וסיפרתי רק לאחותי, שתמכה בי ואמרה שהיא איתי בכל החלטה שאקבל. כשאמא שלי שמעה מאחותי שאני בהיריון, היא הייתה בהלם. היא הזהירה אותי שכשאבא שלי ישמע הוא יהרוג אותי, כי הוא שמרן יותר ממנה. רק כשהייתי בחודש השני אבא שלי גילה. אמא שלי ריככה אותו, והוא קיבל את זה בהבנה. שניהם תמכו בכך שאשאיר את התינוק ואגדל אותו".
אוהד, מצדו, הציע לשירן לעשות הפלה. "חשבתי על זה ששנינו צעירים – היא עדיין בתיכון ואני הייתי לפני גיוס. הרגשתי שזה לא היה הזמן המתאים להפוך להיות הורים". שירן, לעומתו, חששה כי שמעה על מקרים של הפלות שגרמו נזק לרחם. "לא חשבתי איך אתמודד עם גידול ילד כשאני ילדה בעצמי. רציתי בכל מקרה להביא את הילד לעולם. אוהד ואני התווכחנו על הנושא וניתקנו קשר במשך חודשיים. לא נפגשנו ולא דיברנו. הייתי בדיכאון בתקופה הזאת. בכיתי, בקושי אכלתי ולא הלכתי לבית הספר".
אוהד: "כשסיפרתי להורים שלי הם כעסו. ולחצו שנעשה הפלה, וגם אני חשבתי שזה לא הזמן להפוך להורים כשאני לפני גיוס"
ואז, אחרי חודשיים, אוהד שינה את דעתו. "פתאום התעורר בי רצון להיות אבא. אמרתי לשירן שאני רוצה שנגדל את הילד יחד, וגם שכנעתי את המשפחה שלי לתמוך בנו. הם נתנו את ברכתם והחלטנו להתחתן". השניים קיבלו אישור מיוחד מהרבנות להינשא, מכיוון ששירן עדיין לא הייתה בת 18.
"הייתה לנו חתונה מדהימה עם 400 מוזמנים", היא מספרת. "הייתי בחודש חמישי אבל לא ראו בטן. רק המשפחה הקרובה ידעה שאני בהיריון. שנינו התרגשנו מאוד והיינו מאושרים".
איך נראו החיים אחרי החתונה?
שירן: "גרנו אצל אמא שלי, ואני המשכתי ללמוד בתיכון. כששאר התלמידים ראו את הבטן שלי, שגדלה, הם נעצו בי מבטים. היה לי קשה לשלב את הלימודים עם ההיריון, אבל לא ויתרתי לעצמי. היו לנו חששות לגבי העתיד, אבל ידענו שהמשפחות שלנו יעזרו לנו בכל מה שצריך, וככה באמת היה". אוהד: "כששירן הייתה בחודש החמישי התגייסתי לחיל חימוש. בטירונות חזרתי רק בסופי השבוע והתגעגעתי לשירן, אבל אחר כך כבר עשיתי יומיות והיו לי תנאים נוחים בגלל שאני אבא".
שירן: "בחודש השביעי ערכו לי בדיקה רפואית ומצאו שאני נשאית של נגיף ה־CMV. זאת מחלה זיהומית שעלולה לפגוע בעובר ולגרום לו לנזק. הרופאים המליצו לי לעבור הפלה, אבל סירבתי. האמנתי שהכל יסתדר. אחרי הלידה, כששמו בזרועותיי את התינוקת שלנו ליאם, הרגשתי שעשיתי החלטה נכונה שלא ויתרתי עליה".
אוהד: "זה היה אושר גדול. כהורים צעירים היה לנו קשה, אבל הצלחנו להתמודד, כי אני ושירן תמכנו אחד בשנייה והמשפחות עזרו לנו. אחרי ליאם הבאנו לעולם עוד שלושה ילדים, אילאי בן שמונה, הלל בת שלוש ומיאל בת 11 חודשים. אנחנו מקפידים לצאת לדייטים ולטפח את הזוגיות שלנו, ויש לנו משפחה מאושרת. אנחנו שמחים בחלקנו".
