לפני כ־15 שנה, כשמשפחתה של דפנה פייזר חזרה לארץ מרילוקיישן בן שש שנים בהונג־קונג, היא נתקלה ב"מקרה הלגו", כהגדרתה. "בהונג־קונג הבנות שלי למדו בבתי ספר בינלאומיים מתקדמים מאוד מבחינה חינוכית, וגם אני התחלתי להתעניין בפמיניזם ושוויון מגדרי, וקראתי ספרים ומאמרים בנושא", היא מספרת. "כשחזרנו, רשמנו אותן לבית ספר ברמת החייל בתל־אביב, שכלל שיעורי תל"ן (תוכנית לימודים נוספת). הבת שלי, שהייתה אז בכיתה ד', נרשמה לשיעור לגו - וגילתה שהיא הבת היחידה שם. זה הפריע לי. פניתי למנהל, בעצמו מורה למדעים, ואמרתי לו שאם אין בנות בלגו בכיתה ד', לא יהיו בנות בלימודי מחשב בכיתה ח' ולא יהיו בנות מאוחר יותר בהייטק, כי הדברים קשורים. הוא אמר: 'את צודקת, מה את מציעה לעשות?'".
עוד בנושא בערוץ לאשה
פייזר פצחה בדיאלוג עם המנהל: היא הזמינה מומחית למגדר להרצות מול צוות המורות, ואז עוד אחת, ולא היססה להעיר בכל פעם שמשהו נראה לה לא בסדר. "הערתי למשל על שילוט - כל הציטוטים על קירות בית הספר היו של גברים, או על 'קיר הלאום', שעליו היו תלויים רק גברים. הבאתי תמונות של קרנית פלוג, שהייתה אז נגידת בנק ישראל ושל השופטת אסתר חיות. אחר כך הערתי על התעודות, שהיו אמנם מנוסחות בפנייה לבן ולבת, אבל לבנים כתבו שהם מובילים, מוכשרים, חזקים וחכמים, ולבנות - שהן נחמדות, מקסימות ועוזרות בכיתה - תיאור של מנכ"לים ומזכירותיהם. המנהל עבר על כל 600 התעודות כדי לוודא שאין בהן הטיות מגדריות.
"אמרתי למנהל שאם אין בנות בלגו בכיתה ד', לא יהיו בנות בלימודי מחשב בכיתה ח' ולא יהיו בנות מאוחר יותר בהייטק, כי הדברים קשורים"
"בהמשך ראיתי שרק אבות מגיעים לכיתה של הבת שלי כדי לספר על העבודה שלהם. פניתי למורה, הצעתי לארגן את המפגשים ודאגתי שגם אמהות יגיעו: מהנדסת, מנהלת משאבי אנוש, רצת מרתון. ככה למדתי את הסוד הכי גדול בלהיות מעורבים בבית הספר: לעזור למורות. לא לבוא בטענות ודרישות, אלא להציע עזרה. הן משתפות עם זה פעולה בשמחה".
שנה ראשונה - שקט
במקביל הצטרפה פייזר להנהגת ההורים של בית הספר. "בשנה הראשונה לא דיברתי על מגדר, עשיתי מה שביקשו ממני וביססתי את המקום שלי", היא אומרת. "בשנה השנייה התחלתי לדבר על הטיות, וחיפשתי את מי שמהנהן. אני מודה שהייתי מבוהלת מלדבר על הנושא, כי ההתנגדויות עלולות להיות אגרסיביות. בכל פעם שניסיתי לדברר את הנושא להורי בית הספר, כדי למשוך עוד אנשים לעשייה, מובילי ההנהגה אמרו לי שזה לא מעניין אף אחד. אבל באמצע השנה כבר היה ברור שנושאי מגדר זה הטריטוריה שלי, ובכל פעם שהתעורר ויכוח המנהל גיבה אותי. אחרי שנתיים הוא אמר לי: 'צריך לדבר גם עם ההורים'. הייתי באמצע התואר השני במגדר, במגמת מגדר בשטח, והחלטתי לעשות פרקטיקום בבית הספר, ולהקים ועדת מגדר".
בתעודות כתבו לבנים שהם מובילים, מוכשרים, חזקים וחכמים, ולבנות - שהן נחמדות, מקסימות ועוזרות בכיתה - תיאור של מנכ"לים ומזכירותיהם
ועדת מגדר, מסבירה פייזר, היא כלי אפקטיבי להורים להניע מהלך של מודעות מגדרית בבית הספר. עשייה של ועדת מגדר יכולה להשפיע על ההורים, על הצוות החינוכי ועל הילדים, לעזור לכולם לפתח מודעות להטיות המגדריות שמסלילות את הילדים ולהתחיל לתקן אותן. "התקלה הכי גדולה היא שההטיות האלה סמויות מהעין", היא אומרת. "למשל, נראה לנו טבעי שבנים משחקים כדורגל ובנות לא, וחבל. כדורגל זה משחק שאפשר ללמוד ממנו המון. אם נותנים גם לבנות לשחק כדורגל הן מקבלות יותר ביטחון, מוכנות לדבר בכיתה, מתנדבות פתאום למועצת תלמידים או לעשייה בכיתה. זו הטיה, זיהינו אותה. נקטנו פעולה והחזרנו את חוג הכדורגל לבנות לבית הספר".
אבל לא הכול הלך חלק ומהר. "אל ההרצאה הראשונה שהעברתי הגיעו רק 30 הורים, אבל למחרת המנהל שלח מייל להורים בנושא וקיבלתי פניות מ־20 הורים נוספים. הקמתי קבוצת פייסבוק ייעודית להורי בית הספר, 'הורים במודעות מגדרית' והעליתי אליה חומרים. הקבוצה גדלה וגורמים חיצוניים ביקשו להצטרף. זה פרץ בקנה מידה שלא ציפיתי לו. הבנתי שהצורך לעשות הוא לא רק בבית הספר של הבנות שלי, אלא בכל מקום. התחלתי לכתוב הרבה בקבוצה, שהיום יש בה 12 אלף חברים, פיתחתי הרצאות לבתי ספר ולמקומות עבודה וכתבתי את הספר 'החיים הם לא ורוד וכחול: המדריך לחינוך והורות במודעות מגדרית'".
אומץ לעשות
לאחר שהוקמה ועדת המגדר בבית הספר, הוא קיבל תקציב בנושא ממשרד החינוך - והצוות החל לייצר ביוזמתו חומרים חדשים ולשנות את התכנים הלימודיים באופן שישקף שוויון מגדרי. "מורה שלימדה שיעור על גיבורים שינתה את המערך כך ש־50% מהדמויות יהיו נשים; מורה אחרת פיתחה שיעור ספוקן וורד על שוויון מגדרי, ויצאו טקסטים מדהימים; רובוטיקה הפך להיות שיעור חובה לכולם, לא רק לבנים. בנוסף, כולם, בנים ובנות, היו צריכים ללמוד יוגה או מחול, מה שאִפשר גם לבנים לבטא את עצמם בצורת ריקוד. אם זו הייתה בחירה, אף בן לא היה בוחר בזה", קובעת פייזר. "היה מרשים לראות לאן הביאה ההפריה ההדדית בין העשייה של ההורים, ועדת המגדר, ובין מה שהמורות התחילו להביא לכיתה. כשפניתי לאחת מהן ושאלתי למה עשית את זה, היא אמרה: 'כשהתחלתם לדבר על זה, קיבלנו את האומץ לעשות'. זה מוכיח שגוף כמו ועדת מגדר, שיש לו מבנה ארגוני ומעמד בבית הספר, נותן תוקף לעשייה".
"נראה לנו טבעי שבנים משחקים כדורגל ובנות לא, וחבל. כדורגל זה משחק שאפשר ללמוד ממנו המון. זו הטיה, זיהינו אותה. נקטנו פעולה והחזרנו את חוג הכדורגל לבנות לבית הספר"
ועוד דבר קרה: הורים מקבוצת הפייסבוק פנו לפייזר לשאול איך עושים את זה. "מצאתי את עצמי מכתיבה להורים מה להגיד בהנהגת ההורים, מה להגיד למנהלת, איך להתחיל, ואז הבנתי שצריך להרחיב את זה. ערכתי מפגש לקהל הרחב וכשפרצה הקורונה עברנו לזום. הזמנתי הורים פעילים לבוא ולדבר, כדי שהשיתוף ייתן אומץ לאחרים לעשות".
מדי שנה פייזר עורכת מפגש זום פתוח וחינמי שמסביר להורים איך להקים ועדת מגדר. לדבריה, בשלוש־ארבע השנים האחרונות חל שינוי של ממש. "יש המון מודעות ועשייה, והרבה מורות בשטח פועלות למען שינוי. בקבוצת הפייסבוק יש תיקייה של מצגות ומערכי שיעור, מגיל גן עד גיל חטיבה, והורים כל הזמן מעלים, משתפים ומספרים על הצלחות בקהילה", היא מספרת. "במקביל, יותר הורים מפתחים מודעות, לומדים את ההטיות המגדריות ורוצים לשפר ולשנות. אני קוראת להורים ללמוד את הנושא, להבין איך ההטיות המגדריות משפיעות על ההתפתחות, לשים לב כמה עמוק זה מגיע, לחפש עוד ידע. ההטיות האלה משפיעות גם על הבנים וגם על הבנות, על תחושת המסוגלות, על החופש להיות מי שהם רוצים, על ההצלחה בקריירה, על האושר. ילדים עם מודעות ייצאו עם זה לעולם ויתחילו להעיר ולהאיר. ככה יבוא השינוי - מלמטה".
(מפגש בנושא הקמת ועדת מגדר)
הכדור הוא לא של הבנים
אחת לשבוע יוצאים ילדי גן תאנה מבית־יצחק לחצר, מותחים את הרשת, מכינים את לוח הניקוד, לובשים את המדים ופוצחים במשחק כדורשת סוער, תחת פיקוחה של המאמנת יעל דימנשטיין. "הם מתוקים ברמות שאין לתאר, הם כל כך מחכים לזה, והם לוקחים את זה ברצינות", היא מספרת. "אנחנו עובדים על מיומנויות של תנועה, כישורים בין־אישיים, דימוי גוף, מנהיגות, מסוגלות ואורח חיים בריא ולומדים מה המשמעות של לנצח ולהפסיד. הם יודעים את החשיבות של חימום ומה זה שרירים ומפרקים, והם לומדים לשמור על קשר עין, עם הכדור ועם החברים, לעבוד בשיתוף פעולה וגם מסירת חזה ומסירה עילית והנחתות ולתפוס את הכדור, שזו משימה לא פשוטה, גם לא לבוגרים".
דימנשטיין (42) היא בוגרת לימודי תנועה לגיל הרך של מכון וינגייט, מתמחה בליווי הורים טריים בשנת ההורות הראשונה ובמקביל מתפקדת כמנהלת המקצועית של מאמאנט, ליגת האמהות בכדורשת. היא מגיעה לגן תאנה ולגן לוטם בכפר־מונש במסגרת שיתוף פעולה בין מאמאנט למועצה האזורית עמק חפר. "את הפרויקט יזמה אילנית טוהר, הגננת של גן תאנה, והמועצה תרמה תקציב. את התוכנית בנינו יחד, במטרה להנגיש לילדים ולילדות את האפשרות להיפתח לכל סוגי הספורט, ללא הפרדה מגדרית", היא מחדדת. "את הפרויקט מלווה גם ארגון 'מגרש משלה', ואחת לכמה שבועות מגיעה אל הגנים נציגה מהארגון ומדברת עם הילדים באופן מותאם גיל על נושאים כמו סטריאוטיפים מגדריים, דימוי גוף, או מי יכול להיות מנהיג".
בהתאם לאג'נדה המגדרית, הקבוצות משולבות, בנות ובנים יחד, ובמשך השנה מגיעות לגנים חברות במאמאנט, ובהן שופטת, רכזת מקצועית וקפטנית של קבוצה. "במפגש הראשון שאלתי את הילדים מה כל אחד אוהב לעשות, וכבר בגיל הזה, ארבע־חמש, היה ברור שכדור זה של הבנים. לנו היה חשוב להבהיר שאין דבר כזה, 'זה רק של בנים' או 'בנות לא יכולות'. באופן כללי, הכלל הוא שלא אומרים משפטים שליליים, לא על עצמך ולא על מישהו אחר", מבהירה דימנשטיין. "בצורה כזו, עם תיווך נכון, הילדים חווים את הספורט בצורה מדהימה, ואני רואה משבוע לשבוע איך הם משתפרים, ואת הניצוצות".
איך מקימים ועדת מגדר?
- רכשו ידע בתחום. קראו ספרים, מאמרים ופוסטים בנושא והקשיבו לפודקאסטים. למדו לזהות הטיות. ככל שתזהו יותר הטיות, תוכלו לתקן יותר ולהאיר את עיני ההורים והצוות.
- פנו אל מנהלי בית הספר ואל יו"ר מנהיגות ההורים ועניינו אותם בנושא. גיבוי של ההנהלה והנהגת ההורים יפתח לכם דרך לעשייה משמעותית. כשאתם מעלים את הנושא, פתחו בסיפור אישי שמתייחס למשבר שנוצר מהטיה מגדרית (הבת שלי שחקנית כדורגל נהדרת, אבל הבנים לא משתפים אותה בהפסקה; הבן שלי אוהב לרקוד אבל מתבייש שילעגו לו). סיפור אישי מציף את ההטיות באופן שהכי קל להתחבר אליו.
- חפשו את עיני המקשיבים לכם. האם הם מהנהנים בהבנה או מסיטים מבט? זו דרך מעולה למצוא שותפים לדרך.
- כשאתם באים אל צוות בית הספר, בואו בטוב. הציעו עזרה ופתרונות. זכרו: צוות בית הספר בצד שלכם. חפשו שיתוף פעולה. אל תתקפו, זה לא מכבד ולא מקדם.
- החלו עם עשייה חינמית. בשלב ראשון אל תבקשו תקציב.
- לאחר שהפעילות התבססה, חפשו משאבים: ממשרד החינוך, מהרשות לקידום מעמד האישה, מיועצות לקידום שוויון מגדרי ברשויות המקומיות, מעמותות ומארגונים שפועלים בתחום.
רעיונות לעשייה בוועדת מגדר
- השיגו לספריית בית הספר ספרים מאפשרים ושוויוניים.
- בדקו את הקישוטים בבית הספר, ודאו שיש מספיק דמויות נשיות משמעותיות על הקירות.
- הזמינו למפגשי הורים בכיתה אמהות בתפקידים מעניינים: רופאה, מהנדסת, קצינה, מדענית, ספורטאית וכדומה. במקביל, הזמינו אבות לספר בכיתות על הקשיים והאתגרים של הבנים.
- התנדבו להעביר שיעורים בנושא שוויון מגדרי. מערכי שיעור ניתן למצוא באתר של היחידה לשוויון בין המינים של משרד החינוך, ובקבוצת הפייסבוק "הורות במודעות מגדרית".
- חפשו הרצאות חינמיות או בעלות סמלית, דרך ארגונים ועמותות העוסקים בשוויון מגדרי. לדוגמה "אתנה", המרכז לקידום ספורט הנשים בישראל והמיזם "שוות".
- ודאו שהבנים והבנות זוכים להזדמנויות שוות. שיעורים עם הטיות מגדריות, כמו רובוטיקה או ריקוד, צריכים להיות חובה לכולם.
- הקימו חוג כדורגל לילדות. כדורגל מקנה ערכים משמעותיים כמו עבודת צוות, חתירה לניצחון, יכולת להפסיד ולקום ותמיכה הדדית.
- הציעו לחגוג ימי הולדת בחגיגות חודשיות מעורבות. כך ייחסכו עלויות, כי כמה ילדים יחגגו ביחד, ולא תידרש חלוקה מגדרית.
- התעקשו על ביטול הוורוד והכחול במתנות סוף השנה למיניהן. יש מספיק חלופות לא ממוגדרות.
