מגזין "לאשה" מצדיע זו השנה השלישית במסגרת פרויקט "המשפיעות לטובה" לנשים מפורסמות שסייעו ליצור שינוי חיובי בתחומים שונים. בין הנשים פאולה רוזנברג (45), מגישת טלוויזיה ("פאולה וליאון", קשת 12), מטפלת ברפואה משלימה ומנחת קבוצות לדימוי גוף חיובי, פרזנטורית של מותג טיפוח העור Bmanuka, נשואה ואמא לשתיים, מתגוררת בהוד־השרון.
עם אילו מסרים את עצמך גדלת?
"גדלתי בדיוק כפי שרוב הנשים גדלו - עם מסר לא בריא - שאישה ראויה היא אישה שתמיד דואגת שהגוף שלה לא ישמין ויֵצא מהגבולות. רוצה לתפוס גבר שווה? תשמרי על עצמך. אני ממש זוכרת איך כל האמהות של החברות שלי בשנות ה־80 וה־90 עשו דיאטות של 'מרזי מורית' ו'שומרי משקל', דיאטת האשכוליות והכרוב ומה לא. המסר שקיבלתי: מרגע שנהיה לך גוף של אישה, את צריכה לבחור איזו דיאטה לעשות. אף אחד לא דיבר על המחיר הנפשי".
מתי חלה התפנית?
"בגיל 27 עשיתי שינוי דרסטי כשגיליתי את עולם התזונה הבריאה. הבנתי שהגוף שלי לא חזק כמו שהוא יכול להיות, משום שאני חושבת רק במונחים של קלוריות. פניתי ללימודים מקצועיים של נטורופתיה. למדתי חמש שנים במכללת רידמן וגם הרציתי שם. בהמשך, עבדתי בין היתר כיועצת תזונתית במרפאה לרפואה משלימה באשפוז יום אונקולוגי באיכילוב והייתי אחראית על תחום הייעוץ התזונתי במרפאת 'בריאת'. ב־13 השנים האחרונות, כנטורופתית, פגשתי מאות נשים ועזרתי להן לשפר את רמת האנרגיה שלהן, את תהליך העיכול ואת השינה".
מה היה המכנה המשותף לכולן?
"השנאה לגוף. זה גרם לי להבין שלא רק אני חושבת כל הזמן שאני לא בסדר. הבנתי שכדי לשנות את הסיפור, עליי לשנות את האופן שבו אני מתייחסת לבריאות של עצמי, להפסיק להתנצל בפני אנשים שאומרים לי 'לא חזרת לעצמך אחרי הלידות, אה?'. הבנתי שאני מוכרחה לגעת בדימוי גוף חיובי, באיך נשים מתייחסות לגוף שלהן ובסיבות לכך שהן מדברות עליו בזלזול".
איך תרגמת את התובנות למעשים?
"בשנת 2012 התחלתי להעביר את הסדנה 'לרדת מהמשקל', שבזמנו הייתה פורצת דרך. הסדנה עסקה בבריאות גוף שאינה מוכוונת לשינוי משקל, כי הרגשתי שגם הדיאטניות וגם הנטורופתיות מכוונות בסוף לאיך הג'ינס ייראה עלייך טוב יותר. התחלתי ללמוד לעומק את נושא האכילה הרגשית כדי לעזור לנשים לא רק לאכול בריא יותר, אלא לפתח מערכת יחסים בריאה יותר עם הגוף שלהן. באותה שנה קיבלתי פינה בתוכנית בוקר שרצה שלוש שנים, ושם ניסיתי לדחוף את המסרים האלה וגם העזתי להיות אני, אישה בטלוויזיה שהיא לא עור ועצמות".
לא תמיד זה היה קל.
"כשקיבלנו בשנת 2015, ליאון ואני, תוכנית בקשת, התחלתי בבת אחת לקבל תגובות על המראה שלי. הגיעו אפילו פניות למנהלי הערוץ. בהתחלה יישרתי קו. קניתי את המחטבים הכי מצרי גוף והרגשתי שאני קמלה. ואז החלטתי לשחק את המשחק עם כללים אחרים. דימוי גוף חיובי מתחיל באישה שלא מבקרת את המראה שלה, אלא אומרת, איך שאני עכשיו זה בסדר. המסרים שלי התחילו בקטן. בהתחלה אמרתי בתוכנית שנמאס לי לראות תמונות של נשים שיוצאות אחרי לידה עם הג'ינס מלפני ההיריון. הרמתי בשידור את החולצה ואמרתי, 'ככה נראית בטן של אישה אחרי לידה'. כל פעם עשיתי משהו קטן, וראיתי שאף אחד לא מת, ולא מסלקים אותי מההנחיה. נשים כתבו לי 'תודה פאולה' ובמקביל היו שכתבו 'תשאירי את השומנים מתחת לחולצה'".
לא מזמן חשפת שם ותמונה של טוקבקיסט שכינה אותך "פרה".
"אני עושה אאוטינג פעם בכמה זמן למישהו, אחד מתוך רבים. אז יש כאלה שפתאום כשאת שמה עליהם זרקור הם אומרים, 'לא הבנת אותי, זה לא מה שהתכוונתי'. פעם מישהי אפילו פרסמה פוסט התנצלות ארוך".
"אמרתי שנמאס לי לראות תמונות של נשים שיוצאות אחרי לידה עם הג'ינס מלפני ההיריון. הרמתי בשידור את החולצה ואמרתי, 'ככה נראית בטן של אישה אחרי לידה'"
בפברואר 2021 הצטלמת בחזייה ובתחתונים ללא פילטרים ופוטושופ וכתבת בטוש שחור על איברי הגוף שלך שמות תואר שהופנו אלייך.
"הצילום היה אמירה לכל מי שמסרבים להאמין שיש אישה בת 40 ומשהו אחרי לידות שבאמת מקבלת את הגוף שלה וגם חושבת שהוא יפה. הצילום הזה הוא בשביל האנשים שעדיין אומרים לי, 'אם היה לך חזה קטן יותר, היית נראית הרבה יותר רזה. למה את לא עושה הקטנה?' ועבור נשים שאין להן יותר כוח להתנצל שהבטן לא חזרה להיות מה שהייתה לפני הלידות. זה חלק מתרבות הריקליימינג: את לוקחת דבר שאחרים משתמשים בו כגנאי, מנכסת אותו לעצמך ומשתמשת בו כרצונך".
יצרת גם את סרט הדוקו "כמו שאת". מה רצית לומר בו?
"שדימוי גוף חיובי הוא לא נושא חמוד כזה של מחבקות עצים, אלא שמכיתה א' צריך ללמד ילדים דימוי גוף חיובי. זה החיסון הכי יעיל למנוע אובדנות, חרדות והפרעות אכילה, וזה מתחיל מהבית, מהאמא שאומרת לילדה 'אולי תוותרי על הקינוח?' ובעצמה כל היום מתעסקת בדיאטות ומדברת על עצמה בצורה מגעילה. והדרך לשינוי תודעתי רחב עוד ארוכה".
ומי השפיעה עלייך לטובה?
"סבתא שלי, בובה סליה. כשהייתי בת 27, החלטתי להתגרש לאחר תקופת נישואין קצרה יחסית, וכל הסביבה שלי הייתה בהלם, אפילו חשדו שהשתבשה דעתי. כשהגעתי לבית של סבתא ואמרתי לה שאני מתגרשת, היא ישר חיבקה אותי ואמרה: 'עוד לא סיפרת לי למה החלטת כך, אבל זה לא משנה. אני סומכת עלייך שאת יודעת מה את עושה, ואם תצטרכי - אגן על החלטתך בפני כל מי שתרצי, אלחם על זכות הבחירה שלך, למען כל הנשים שהכרתי בחיי שלא יכלו לחלום על האפשרות להחליט עבור עצמן לצאת מקשר זוגי שלא מתאים להן'".