הם חמודים, הם משעשעים והם קופצים משמחה כשאנחנו חוזרות הביתה. חיות המחמד שלנו - אצל רובנו כלבים וחתולים, לחלקנו גם חיות אחרות - יכולות להפוך ממש לבני משפחה ולהסב הנאה גדולה. אבל האם יש בגידול שלהן גם תועלת מעבר לכך? האמונה הרווחת היא כי יש להן השפעה בריאותית חיובית על חיינו כבוגרים וגם השפעה חיובית על התפתחות הילדים שלנו. מחקרים מסוימים בעבר אף תמכו בכך. אולם בעשור האחרון מתחיל המדע לשנות את עמדתו, ומחקרים שפורסמו לאחרונה מחזקים זאת עוד יותר: לגדל בעלי חיים זה כיף, אבל בואו נסתפק בזה ולא נעמיס על הנושא מטענים אחרים.
מחקר חדש יוצא דופן בגודלו, שיצא מאוניברסיטת ליברפול בהובלתה של פרופ' קארי ווסטגארט ופורסם בכתב העת BMC Pediatrics, התמקד בהשפעת חיות מחמד על התפתחות ילדים ועשה זאת באמצעות מעקב ארוך שנים על 14 אלף ילדים ומתבגרים בבריטניה. המחקר הגיע בעקבות מחקר קודם משנת 2017 מאוניברסיטת ליברפול שסקר עשרות מחקרים על השפעת חיות המחמד על התנהגות, כישורים קוגניטיביים והתפתחות חברתית של ילדים ומתבגרים. תוצאות המחקרים השונים היו סותרות. חלקם מצאו השפעה חיובית וחלקם לא, ומעבר לכך נמצאו פגמים מחקריים של חוסר שקלול מספיק של גורמים סוציו־אקונומיים ודמוגרפיים, כמו רמת ההכנסה של המשפחה, השכלת ההורים ועוד, שעלולים להביא להטיית הממצאים.
המחקר החדש, לפיכך, מלבד המספר הרב של המשתתפים בו וזמן המעקב הממושך, שם דגש רב על נטרול הגורמים הסביבתיים שיכלו לבלבל את התוצאות. כמו כן הוא הרחיב והעמיק את מספר הבדיקות שנעשו - הילדים שהשתתפו במחקר הוערכו מספר פעמים רב בין הגילים שנתיים ל־15, וגם מספר תחומי המחקר גדל: בריאות רגשית, התפתחות התנהגותית חברתית, התפתחות קוגניטיבית, התפתחות שפתית והישגים לימודיים. המידע המחקרי התבסס על דיווחים עצמיים וכן על הערכות חיצוניות של המשתתפים.
מהו "פרדוקס השפעת החיות"?
השערות היסוד של פרופ' ווסטגארט ועמיתיה היו שהילדים שמגדלים חיות מחמד יקבלו ציונים גבוהים יותר במדדים של ביטחון עצמי, התפתחות שפתית והישגים חינוכיים. במקביל צפו החוקרים שהילדים יקבלו ציונים נמוכים יותר במדדים של חרדה, דיכאון ובעיות התנהגות. תוצאות המחקר הפתיעו אפילו את החוקרים: לא רק שההשפעה החיובית הייתה מוגבלת מאוד (רק במספר מדדים קטן), בחלק מהתחומים ילדים עם חיות מחמד היו במצב גרוע משמעותית מאלה שגדלו ללא בעל חיים בבית.
לפניכן תוצאות המחקר:
בריאות רגשית: החוקרים לא מצאו שום עדות לכך שגידול חיות מחמד קשור לבריאות רגשית. זאת, לדבריהם, בניגוד "לאמונה שחיות מחמד מביאות תועלת לבריאות הרגשית של ילדים וצעירים".
בעיות התנהגות: ילדים עם חיות או בלעדיהן לא היו שונים ברוב אנליזות ההתנהגות. החריג לטובה נמצא בבדיקה של בני שלוש שגדלו עם חיית מחמד, אשר הפגינו התנהגות
פרו־חברתית טובה יותר. אולם, בבדיקות רבות אחרות, דווקא ילדים בעלי חיות מחמד בגילים אחרים סבלו יותר מבעיות התנהגות.
התפתחות קוגניטיבית: לא נמצאו הבדלים בין ילדים שגדלו עם חיות מחמד או בלעדיהן, למעט חריג אחד לרעה - לבני 11 שגדלו עם כלבים היו יותר קשיים ביכולת להעביר תשומת לב מהירה בין משימות שונות.
התפתחות שפתית: ילדים בני חמש שגדלו לצד חיית מחמד כלשהי גילו הבנה שפתית מעט טובה יותר מבני גילם ללא בעל חיים בבית. גם בני שנתיים שבביתם היה בעל חיים קיבלו ציונים גבוהים יותר בתקשורת לא ורבלית. בכל יתר המשתנים השפתיים לא היה כל הבדל.
הישגים חינוכיים: ההפתעה הגדולה נרשמה כאן. בני 7, 11 ו־15 שגדלו לצד בעלי חיים, קיבלו ציונים נמוכים יותר מבני גילם ללא חיות בכמחצית ממשתני ההצלחה החינוכית. למשל, ילדים בני 7 עם בעלי חיים קיבלו ציונים נמוכים יותר בקריאה, בכתיבה ובמתמטיקה. בקרב מתבגרים עם חיות מחמד נרשמו הישגים מעט נמוכים יותר בביולוגיה, בכימיה ובאנגלית. החוקרים מדגישים שההבדלים לא אומרים שחיות גורמות להישגים אקדמיים נמוכים יותר וכי ייתכן שמשתנה לא ידוע יכול להסביר את הבדלי הביצועים החינוכיים, למשל שאולי חלק מההורים מראש לוקחים חיית מחמד כדי לתמוך בילדים שמתמודדים עם קשיים בבית הספר.
בכתבה נרחבת על המחקר החדש שפורסמה החודש במגזין הנחשב Psychology Today, מדגישים את הסתירה הקיימת בין התחושה הסובייקטיבית נוכח קִרבה לחיות המחמד ובין התוצאות המדעיות. הסתירה הזו, המכונה "פרדוקס השפעת החיות", היא אחד הדברים הבלתי מוסברים באנתרוזואולוגיה (מחקר יחסי אנשים־בעלי חיים), המורגשת על ידי רבים מאיתנו שגידלו חיות בילדותם, הרגישו נשכרים מכך וחשוב להם שגם ילדיהם יחוו זאת.
פרופ' ווסטגארט מצוטטת בכתבה כשהיא מנסה ליישב את הפרדוקס הזה. "יש עדות נמוכה לקשר בין בעלות על חיות לבריאות רגשית וקוגניטיבית טובה יותר אצל ילדים", היא אומרת. "מה שאני לוקחת מהמחקר, זה שחיות יכולות לתמוך ולעודד אינטראקציה חברתית עם אחרים, אבל הן לא תרופה לטיפול בכל מצבי הרוח הנמוכים והחרדות שלנו בחיים".
האם כלבים מפיגים בדידות?
הממצאים על התפתחות ילדים עומדים בקורלציה לממצאים על ההשפעה הבריאותית הכוללת על מבוגרים. גם כאן תמונת המחקר מורכבת. למרות מחקרים שמצאו תועלות בריאותיות, כמו ירידה באחוזי התמותה שנה לאחר התקף לב בקרב בעלי חיות מחמד לעומת כאלה ללא חיות, הממצאים לא תמיד היו חד־משמעיים, ומחקרים אחרים אף כללו ממצאים סותרים לכך. רוב המחקרים האיכותניים שיצאו לאחרונה מצאו שכשמשקללים גורמים סוציו־אקונומיים ודמוגרפיים, אנשים שברשותם בעלי חיים לא פחות מדוכאים ובודדים מאלה נטולי החיות.
מחקר בולט שפורסם לאחרונה בכתב העת Mental Health and Prevention, שנערך על ידי חוקרים מקינגס קולג' לונדון ואוניברסיטת אורהוס בדנמרק, בחן את הקשר בין בעלות על חיות מחמד במהלך תקופת מגפת הקורונה ובין הבריאות המנטלית כפי שהיא באה לידי ביטוי בתחושת בדידות, חרדה ודיכאון. המניע למחקר היה גידול חד בבעלות על חיות מחמד בבריטניה בזמן המגפה, מתוך הנחה שהדבר יתרום לבריאות, בעיקר המנטלית.
גם המחקר הזה היה רחב היקף וכלל 6,018 אנשים בגילאי 71-16. 85% מתוכם היו נשים, 78% מתוכם מתגוררים עם אחרים, 62% היו במערכת יחסים ול־47% היו ילדים. המעקב אחריהם נערך במשך שנה החל מאפריל 2020. בנקודת ההתחלה דיווחו כ־54% שיש להם חיית מחמד, בעיקר חתול או כלב. בהערכה הראשונה, דווקא בעלי החיות דיווחו על סממנים גבוהים יותר של דיכאון וחרדה, בעיקר בקרב צעירים יותר ומשכילים פחות.
התוצאות הכוללות הפתיעו גם כאן: בעלוּת על חיות לא היטיבה משמעותית את הבריאות המנטלית. יתרה מכך, בחלק מהממדים בעלי החיות פיתחו סימפטומים מעט פחות טובים. בנוגע לבדידות, שיפור מסוים נמצא בקרב אנשים מבוגרים יותר ובעלי השכלה גבוהה יותר. השפעה קטנה נמצאה גם על תדירות הפעילות הגופנית של בעלי כלבים אשר יצאו איתם להליכות משותפות - 40% מבעלי הכלבים דיווחו על פעילות יומיומית או כמעט כל יום, לעומת 35% מבין אלה שהיו נטולי כלבים.
עוד ממצא מעניין: נשים נטו יותר מגברים לגדל חתולים, אך לא נמצאה השפעה משמעותית על רמות הדיכאון, החרדה או הבדידות בעקבות כך. הממצאים, אומרים החוקרים, מספקים הוכחה נגד "אפקט ה־Cat Lady" - אשת החתולים המשוגעת, לכאורה.
מסקנת החוקרים בסיכומו של המחקר הייתה שהממצאים מאתגרים את הנרטיב הנפוץ סביב ההשפעה החיובית של בעלות על חיות מחמד וכי התועלות שוליות בלבד.
מחקר נוסף שתומך בכך יצא לפני שלוש שנים מאוניברסיטת טאפטס האמריקאית. המחקר כלל 1,267 מבוגרים אמריקאים שנבדקו במדדים בריאותיים שונים, כולל בריאות פיזית כללית, BMI, כמות התרגול היומי, בעיות קוגניטיביות ועוד. גם שם אחרי התאמות דמוגרפיות וסוציו־אקונומיות לא הייתה עדות לכך שבעלי חיות היו במצב טוב יותר מאלה ללא חיות. כלומר, גידול חיית מחמד אינו מפתח לבריאות ולאושר.
