לפני כשבוע פורסם דו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון "לתת" שמתבסס על חמישה קריטריונים: ביטחון תזונתי, דיור, השכלה, בריאות והיכולת לעמוד ביוקר המחיה, כלומר, איחור או אי־עמידה בתשלומים. על פי הדו"ח 2.6 מיליון בני אדם, שהם 27.8% מאוכלוסיית ישראל, חיים בעוני. "המחקר שלנו", מסבירה אולגה ברוורמן (35) מנהלת מחקר ושינוי מדיניות בארגון "לתת", שכתבה את הדו"ח, "מודד את מידת המחסור ביחס לצרכים החיוניים ולקיום בכבוד".
במה שונה הדו"ח שלכם מהנתונים הרשמיים של הביטוח הלאומי?
"הביטוח הלאומי מודד עוני על פי הכנסה בלבד, וקובע שמי שהכנסתו פחותה מ־3,500 שקל לאדם, 5,600 לזוג או 8,900 שקל למשפחה בת ארבע נפשות, הוא עני. אנחנו הוצאנו דו"ח משלים, שמודד את המחסור ולא רק את ההכנסה. לדוגמה: השנה העלו את קצבת השלמת ההכנסה לקשישים שאין להם פנסיה ל־3,700 שקל לאדם, וישר הקפיצו את כל הקשישים האלה מעל קו העוני. "לכאורה הם כבר לא עניים, אבל על פי האומדן שאנחנו בנינו 75.6% מהם עדיין סובלים ממחסור בתחומים חיוניים כמו ביטחון תזונתי או בריאותי".
"השנה העלו את קצבת השלמת ההכנסה לקשישים שאין להם פנסיה ל־3,700 שקל לאדם, וישר הקפיצו את כל הקשישים האלה מעל קו העוני. לכאורה הם כבר לא עניים"
איזה נתון הכי חמור בעינייך?
"חוסר ביטחון תזונתי, כלומר, ויתור על מזון. הן באיכות, הן בכמות והן במגוון. 21% מהציבור, שמתוכם 601 אלף ילדים, חיים בחוסר ביטחון תזונתי, כ־10% מהם חיים בחוסר ביטחון תזונתי חמור, שזה כמעט רעב. כמחצית מנתמכי הרווחה או העמותות השונות מוותרים על תחליפי חלב לתינוקות או מצמצמים את כמות התמהיל המומלצת כדי לחסוך. זה נתון מחריד לכל הדעות, ואני לא רוצה לדבר על כמה זה מסוכן".
איך נצא מהמצב הזה?
"העוני בישראל נוגע למשרדי ממשלה רבים - חינוך, בריאות, תעסוקה ורווחה. הבעיה היא שהם לא מדברים ביניהם. אנחנו בארגון 'לתת' עושים כל מה שצריך כדי לעזור, אבל אם לא יוקם גוף כללי וכוללני לטיפול בבעיית העוני לא ישתנה פה כלום. גוף כזה, למשל, יכול לדאוג להשוואת נקודת הפתיחה בחינוך ובבריאות בין העשירונים העליונים לתחתונים. מספר ביטוחי הבריאות הפרטיים שנרכשו בשנים האחרונות עלה מאוד, אבל הוא לא קיים כמעט בעשירונים התחתונים, וכך גם חוגי ההעשרה והשיעורים הפרטיים לילדים. ככה מעמיקים את הפערים ואת אי־השוויון החברתי. מצד אחד, אנשים מתלבטים אם לקנות תרופה או לחם, ומצד שני אנשים אפילו לא מתלבטים אם לקנות סופגנייה אחת ב־20 שקל".
איך ארגון "לתת" מסייע לאנשים שמתלבטים בין תרופה ללחם?
"הארגון חוסך ל־95 אלף משפחות את הדילמה, ומספק להן - באמצעות 210 עמותות שותפות שלנו - את הלחם, כדי שייקנו את התרופה. לחלק מהמשפחות אנו מסייעים בסלי מזון, לחלקן באוכל מבושל וחלקן פשוט באות לסופרמרקטים החינמיים החברתיים כדי לקחת את מה שהן צריכות".
איך הגעת לתפקיד?
"אני בוגרת לימודי כלכלה ואחרי שעסקתי בזה כמה שנים החלטתי לשלב את אהבתי למספרים עם עשייה חברתית, והגעתי לארגון 'לתת'. התחלתי באוגוסט 2020 בחצי משרה, ולפני שנה מי שמילאה את התפקיד לפניי יצאה לטיול מסביב לעולם, ואני קיבלתי את תפקידה".
"עלינו מטג'יקיסטן. הוריי התפרנסו משכר מינימום וחיינו בצמצום, אבל רק כקצינה בצה"ל הבנתי מהו עוני, כשביקרתי בבתי החיילים שלי וראיתי מקררים ריקים"
את עצמך התמודדת עם אחד מחמשת הקריטריונים לעוני?
"עליתי לארץ בגיל שש מטג'יקיסטן. הוריי התפרנסו משכר מינימום שנים רבות וחיינו בצמצום כל הזמן, אבל רק כשהגעתי לצבא ושירתי כקצינת קשר, הבנתי מה זה עוני. ביקרתי בבתים של החיילים שלי וראיתי מחסור ברמה של מקררים ריקים, דבר שאצלי בבית לא היה".
כשכל מהדורת חדשות נפתחת בעליות מחירים, יש עוד מקום לאופטימיות?
"כששאלנו בדו"ח את הציבור הרחב אם הם סבורים שמספר העניים יגדל בעשור הבא, יותר מ־80% ענו שכן, וזה עצוב מאוד. אני חושבת שיש מקום לאופטימיות, אבל אופטימיות זהירה".
