יוליה כץ (47) ממושב תלמי יפה, נשואה ואם לילד, סמנכ"לית אסטרטגיה בקבוצת Cando Drones וסמנכ"לית תפעול בחברת TAS מבית Cando
ילדות מאושרת: "נולדתי בעיר סומגאיט שבאזרבייג'ן. זכורה לי ילדות טובה, הרבה חברים, חוגים כמו שחמט, מתמטיקה, כדורסל ואתלטיקה קלה. אמא שלי הייתה שם רופאת עור ואבא מהנדס. מגיל אפס הם חינכו אותי למצוינות.
יהודים במדינה מוסלמית: רוב האוכלוסייה באזרבייג'ן היא מוסלמית, אבל המשטר מגלה סובלנות לדתות אחרות. ידענו שאנחנו יהודים, אך היהדות לא הייתה נוכחת בחיינו. כן השתדלנו לאכול מצות בפסח.
עלייה בעקבות מלחמה: בשנת 1988 התחילה מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה בין ארמניה לאזרבייג'ן, והיה חשש שנצטרך להתפנות מהבתים שלנו. במקביל, ברית המועצות התחילה להתפרק, מה שאִפשר ליהודים רבים לעלות לארץ. הוריי הבינו שזו ההזדמנות לעזוב את אזרבייג'ן.
התאקלמות בארץ: הייתי בת 13 כשהוריי הודיעו לנו שאנחנו עולים לישראל וזה לא היה פשוט. כשהגענו לארץ שכרנו דירה בבאר שבע. בעלי הדירה היו מדהימים, מדי פעם היו מביאים לנו סלים מלאי ירקות.
"גם בבית הספר קיבלו אותי יפה, אבל התקשיתי עם העברית. כשאת לא שולטת בשפה, קשה מאוד להתאקלם. מתלמידה מצטיינת הפכתי לתלמידה בינונית. מה שבסופו של דבר עזר לי ללמוד עברית היה חוג של החברה להגנת הטבע. בכל שבוע יצאנו לטיולים והתאהבתי בישראל. הייתי העולה היחידה בחוג, ולאט־לאט למדתי עברית. משם הכול התחיל להשתפר".
עבודה בניקיון: כמה חודשים אחרי שעלינו התחלתי לעבוד בניקיון חדרי מדרגות. המנקה בבניין שבו גרנו התפטרה מהעבודה, והצעתי לשכנים להחליף אותה. היו לנו קשיים כלכליים - אבא שלי, שהיה כאמור מהנדס באזרבייג'ן, הפך כאן לעובד ניקיון. החלטתי לעזור בפרנסת הבית, ומניקיון של בניין אחד המשכתי לנקות חדרי מדרגות של כמה בניינים במשך שלוש שנים. בברית המועצות ילדים בגילי לא עבדו, זה לא משהו שהכרתי. אבל לא הרגשתי מושפלת, להפך. הייתי גאה בזה שאני יכולה לעזור למשפחה שלי.
קצינה בצה"ל: בגיל 18 התגייסתי במסגרת עתודה טכנולוגית כהנדסאית אלקטרוניקה. בגיל 29 יצאתי לקורס קצינים וסיימתי את בה"ד 1 בהצטיינות.
הייתי קצינה במערך התקשוב של חיל האוויר ושירתי במשך 20 שנה במגוון תפקידים מבצעיים ופיקודיים. אהבתי מאוד את המסגרת הצבאית. הרגשתי שזאת שליחות. פגשתי אנשים מדהימים וזכיתי להשתתף בפרויקטים משמעותיים. בהמשך הצטרפתי למערך הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה, שבו שימשתי כראש תחום מתודולוגיה ובתפקיד האחרון כראש מחלקת הדרכה של המערך. כעבור ארבע שנים במערך הסייבר פרשתי מהצבא.
בברית המועצות ילדים בגילי לא עבדו, אבל לא הרגשתי מושפלת, להפך. הייתי גאה בזה שאני יכולה לעזור למשפחה שלי"
סמנכ"לית בכירה: עם הפרישה הצטרפתי לחברה הישראלית Cando Drones כסמנכ"לית אסטרטגיה בקבוצה וסמנכ"לית תפעול בחברת TAS מבית Cando. מדובר בחברת תעופה שמקימה ומנהלת מערכי רחפנים אוטונומיים. אנחנו חברים במיזם הרחפנים הלאומי ומתמקדים בסקטור האזרחי, אבל יש לנו תרומה משמעותית במלחמה הנוכחית - חברת קאנדו ביצעה כמה משימות במרחב העוטף בשיתוף פעולה עם פיקוד העורף, משימות אבטחה של אתרים קריטיים וצבאיים.
סיפור הצלחה: היום, כשאני נמצאת בעמדת מפתח, אני חושבת שאני סיפור הצלחה עבור ההורים שלי. העלייה וההתמודדות עם הקשיים עזרו לי לבנות את הביטחון העצמי שלי. ישראל היא מקום שמסייע לך להתפתח, וכיום אני מרגישה ישראלית לגמרי".
איזה הרגל אזרבייג'אני ישראלים צריכים לאמץ? "לתת כבוד למבוגרים".
למה את הכי מתגעגעת באזרבייג'ן? "למורים בבית הספר".
לְמה לא תצליחי להתרגל כאן? "התרגלתי לכול".
מה המקום האהוב עלייך בישראל? "ירושלים. בכל פעם שאני מבקרת בעיר אני מרגישה שנכנסתי למכונת זמן".
