קשה להבין למה אישה אינטליגנטית ומודעת כמו קרן בר לב, שהיא א־מונוגמית ובדס"מית, הגיעה בדילוגים קלילים להשתתף בעונה החדשה של סדרת הקאלט "בואו לאכול איתי" בכאן 11. מה טוב יוצא מלאוורר החוצה, במדינה הקטנה, המשפחתית והשמרנית שלנו, את האזורים שנחשבים ללא ממש נורמטיביים? ואיך לעזאזל, יום למחרת שידור הפרק הקורע איתה, שם נחשפות רצועות קשירה המחוברות למיטתה, ומתחת לאותה המיטה מתגלית מזוודת BDSM מלאת כל טוב, היא תוכל להסתכל בעיניים של המדענים המהוללים של מכון ויצמן, שם היא עובדת כראש תחום רשתות חברתיות?
"אני אוהבת ריאליטי על כל סוגיו ומעריצה של 'בואו לאכול איתי'", בר לב מנמקת. "הפנטזיה שלי הייתה להיות הצמחונית הראשונה שתנצח את העונה. כשהגעתי לאודישן, תוך פחות משתי דקות העורכת נזפה בי: 'למה באת רק עכשיו?'".
ברור שנזפה. את הגביע הקדוש של כל תוכנית ריאליטי. את נראית מיינסטרים, ואז את פתאום פותחת את הפה ומדברת על BDSM ועל מערכות יחסים פתוחות. היא בטח לא האמינה למזלה הטוב.
"חשוב לי שיראו בתוכנית אהובה ונצפית אישה נורמלית, אינטליגנטית ומשכילה, שבאה מעולמות של מיניות אלטרנטיבית. אני פמיניסטית ונשלטת ב־BDSM, אני שמנה ועפה על עצמי. אלה סתירות שאני מביאה איתי ורציתי לתת להן ייצוג. אני מאוד בחוץ. כולם יודעים עליי. גם לבוסית שלי במכון ויצמן סיפרתי בריאיון על מי שאני. העובדה שאני מחוץ לארון היא גם הגנה מפני סחיטות, איומים והטרדות מצד אנשים שחושבים שאני צריכה להתבייש בנטיות המיניות או באורח החיים שלי".
אני מתעקשת: למה את צריכה את זה?
"כשיותר ויותר יראו אנשים 'נורמליים' ולא הזויים שמדברים על אלטרנטיבות מיניות, הדבר הזה ינורמל וייכנס למיינסטרים. הדרך עוד ארוכה. אני יודעת שאני פריווילגית. אני גרה במרכז, אני מגיעה ממשפחה חילונית וליברלית שמקבלת אותי, ואני יכולה להרשות לעצמי להיות מחוץ לארון".
איך באמת המשפחה הגיבה לכך שתשתתפי בתוכנית?
"ההתלבטות היחידה שלי הייתה שאני שמה את המשפחה בסיטואציה לא נעימה. זה אומר להוציא גם אותם מהארון. אבל הם תמכו בי מההתחלה והתרגשו כשהתקבלתי לתוכנית. הם גם יודעים שזו אני, זו הפרסונה. לקח לי 36 שנים להגיע לאותנטיות שלי, לדבר את האמת שלי, סליחה על משפט הריאליטי הזה. אלה מחירים שלא אשלם יותר".
אז כבר נערכת לתגובות שיגיעו?
"כבר עכשיו, כשאני כותבת פוסטים על מיניות, אנשים חושבים שהם יכולים להגיב איך שהם רוצים. אם מישהו חושב שבגלל שאני אדם חילוני, אתאיסט, שמאלני ומיני אפשר להשתלח בי, הוא פשוט נחסם. אז כן, אני יודעת שאני אשלם מחיר. הדבר היחיד שיכולתי לעשות, כשעלו הפרומואים, הוא לחסום את חשבון הפייסבוק שלי לתגובות של מי שלא חבר שלי. גם החלטתי לא לקרוא טוקבקים. לא מזיז לי אם ינסו לעשות לי שיימינג".
ייתכן שעם עליית הפרקים איתך הרסת לעצמך סיכויים פוטנציאליים עם מדענים במכון ויצמן?
"המדענים במקום העבודה שלי הצליחו לייצר עוברים משובטים ולראות חורים שחורים דרך טלסקופ. פוליאמוריה ו־BDSM זה לא הדבר הכי מוזר שהם נתקלו בו".
ירדתי 45 קילו
בר לב מגיעה לריאיון כשהיא עונדת שרשרת שעליה תליון בצורת המילה "קווין". "אני נשלטת אלפא", היא מסבירה. את הכנפיים הצבעוניות האלה, בר לב (41), רווקה מרמת־גן, פרשה רק בחמש השנים האחרונות. עד אז הייתה "ונילה" לגמרי, כמו שהיא מכנה כיום אנשים שלא בעולמות הקינק וה־BDSM. "אני לייט בלומרית", היא מתוודה. "בגיל 23 הייתה לי התנסות מינית עם פרטנר אחד ואז, עד גיל 36, לא היו לי קשרים רומנטיים ולא עשיתי סקס. הייתי ממש בהימנעות. זה היה דיסוננס גדול בשבילי. אני בן אדם פתוח וקליל מאוד, ופה, בכל הנושא של זוגיות ומיניות, הייתי במקום בעייתי מאוד. לא הצלחתי לעבור את המכשול הזה ולא הצלחתי לפתח שום קשר".
איך את מסבירה את זה?
"ישבתי בדייטים עם המטען הזה של חוסר הניסיון, הרגשתי שזה כמו שלט ניאון מעל הראש שלי. הייתי סגורה מאוד בדייטים וטרפדתי קשרים. ואז הרווקות הופכת לעוד יותר מאוחרת. זה גלגל שמזין את עצמו. היום אני יודעת שהמשיכה שלי ל־BDSM שיחקה בזה תפקיד. לא נתתי לעצמי להבין מה אני באמת רוצה ולהיות מה שאני".
והיה גם עניין המשקל ששיחק תפקיד משמעותי. "לפני שמונה שנים עברתי ניתוח בריאטרי. ירדתי 45 קילו, אבל העליתי כמעט את הכול בחזרה. וגם כשרזיתי, הרגשתי שאני עדיין לא שם, לא יפה מספיק ועדיין לא רזה ונחשקת".
אז איך דברים השתנו מהקצה אל הקצה? איך המיניות נפתחה לך?
"אמא שלי חלתה בסרטן והתחלתי טיפול כדי לעשות עיבוד רגשי. מפה התחלנו לעבוד גם על המקום של הדימוי העצמי. זו הייתה עבודה מאוד־מאוד קשה. זה לעמוד מול המראה עירומה, להבין איך אני נראית ולאט־לאט להתחיל לקבל את עצמי. זה נשמע הכי קלישאתי, אבל זה עבד. התחלתי ללמוד אימפרוביזציה וזה שחרר משהו שהיה מאוד תקוע אצלי. היה בחוג מישהו שמצא חן בעיניי. הצעתי לו לצאת והוא דחה אותי. הייתי חמש דקות בבאסה, ואז אמרתי לעצמי, 'זה לא אומר שאני לא ראויה ושבחיים לא אהיה עם מישהו'. באותו שבוע פתחתי כרטיס בכמה אתרי היכרויות, ויצאתי למסע שחרור מיני מאוד אינטנסיבי".
דברי אליי.
"לא רציתי קשרים מחייבים. רציתי קז'ואל, לפגוש הרבה גברים ולחקור את המיניות שלי. הדבר הכי מטורף שגיליתי היה בנושא המשקל. מאמני כושר, מאמני טניס, שרירנים למיניהם, שהפרנסה שלהם היא לגרום לנשים להרגיש לא טוב לגבי הגוף שלהן ולרצות לשנות אותו, מתים על בחורות שמנות ועסיסיות, אם זה בחדרי חדרים ואם זה בפומבי. אגב, לא הסכמתי להיות עם מישהו שאישה שמנה היא הפטיש שלו, רציתי מישהו שרואה אותי כבן אדם. בהתחלה שמתי תמונות מפולטרות יותר שלי, ואחר כך העליתי תמונות שבהן רואים איך אני באמת נראית. הגוף שלי הוא מקדש, ורק מאמינים אמיתיים מורשים להיכנס אליו".
אני מבינה שהיו לא מעט מאמינים.
"הזדיינתי מלא. התחלתי לגלות יותר ויותר מה אני אוהבת ומה אני לא אוהבת. ואז היה תייר שהציע לי סשן BDSM איתו. רציתי להתנסות, אבל לא יכולתי לפגוש אותו בזמנים שהוא רצה. דיברתי עם חברה שמתמצאת בעולמות האלה, והיא אמרה לי, 'תיכנסי לאתר "הכלוב" ותוך שנייה יש לך 200 פניות'. בהתחלה נכנסתי כאנונימית, רק להציץ, אבל מהר מאוד פתחתי פרופיל. כולם שם אנונימיים בלי תמונות. בחרתי שם במה שלא אחשוף כאן וכתבתי שאני אישה. זהו. זה הספיק בשביל לקבל שצף של פניות 'סקרנת'. חשבתי שאני מיוחדת, עניתי לכולם 'תודה'".
"פתחתי פרופיל באתר רגיל עם קריצה: 'לא יכולה בלי בן אנד ג'ריס, אבל פחות מתחברת לאלה שאוהבים וניל'. לא כולם מבינים. יש אשכרה כאלה שמתחילים איתי שיחות על גלידה"
קפצת בקלות למים העמוקים האלה?
"הקינקיות הייתה שם מגיל צעיר. היו לי פנטזיות מגילאי ילדות ממש. אני זוכרת שראיתי סרט עם מלכה שמסובבת עבדים עירומים בתוך גלגל אש. כשהייתי ילדה בת עשר התעוררתי מזה מינית. התחלתי בצד הנשלט, ובמהלך הזמן עברתי להיות גם וגם. אבל אני יותר נשלטת במהות שלי. בתחילת הדרך זה היה דיסוננס קשה מאוד. זה סתר את התפיסות שלי לגבי עצמי. איך אני, פמיניסטית מודעת, שמשתתפת במאבק נגד אלימות כלפי נשים ונגד החפצה שלהן, רוצה להיות מושפלת, מחופצנת, להיות כנועה וקטנה? מה זה אומר עליי? ולא רק זה, יש לי פנטזיות אונס שאני רוצה לממש".
מה את עונה לעצמך?
"BDSM הוא עולם שלם עם אתיקה. הבסיס למפגש בין שולט לנשלט הוא הסכמה בין שני מבוגרים והחלטה משותפת על גבולות. משחק של אונס הוא משהו שהרבה ממנו מוסכם מראש. שום דבר מזה לא מתקרב לאונס פר אקסלנס. אין לי בעיה שקוראים לי שרמוטה או אומרים לי 'את רכוש' או 'חור'. אני שומעת את זה בקונסטלציה מסוימת עם אדם שיש בינינו הסכמות, וזה עושה לי סוויץ' ומכניס אותי לטראנס. אנחנו קוראים לתחושה הזו של הריחוף 'ספייס'. זו לא אורגזמה, אלא השתחררות אמיתית שקורית מתוך ההתמסרות. זה לא קורה לי בסקס רגיל, ונילי. אבל עדיין יש לי את הגבולות שלי. יש השפלות שלא באות לי טוב. אני לא מרשה שיקראו לי 'מטומטמת'".
בדיחה על מין אנאלי
אם נפתח מילון בערך "נורמטיבי", נקבל כנראה תמונה של המשפחה הגרעינית של בר לב. "הכי משפחה בורגנית, מעמד הביניים. ההורים היום פנסיונרים. אבא עבד כמהנדס ואמא הייתה תועמלנית רפואית. אני הבכורה ושתי אחיותיי הצעירות ממני נשואות, האמצעית עם ילדים והשנייה נשואה טרייה".
היא נולדה בבאר־שבע וגדלה בחולון. "אחרי שירות צבאי כמש"קית ניווט בחיל האוויר למדתי קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב. רציתי להיות תסריטאית ולכתוב סדרה. אגב, סיימתי לכתוב סדרה על BDSM. הצעתי אותה לחברות הפקה. הם אהבו, אבל מיד אמרו לי, 'אין מצב שהיא תשודר בישראל'.
"אחרי הלימודים התחלתי לעבוד בתוכניות כמו 'קצרים' ו'האלופה', אבל לא הצלחתי לפרוץ כתסריטאית. עברתי לעבוד כעורכת באתר 'קשת' שכבר לא קיים היום וכש'מאקו' הוקם ערכתי את ערוץ הצחוק. גרתי בתל־אביב, והתחושה הייתה שאני טוחנת עבודה ובקושי מצליחה לגמור את החודש. חזרתי להורים לחשוב איך אני ממשיכה מפה".
מפה החלה בר לב בקריירה ענפה כעיתונאית פרילנסרית, בעיתונות המודפסת ובאתרי תקשורת באינטרנט. היא גם עשתה גיחות לטלוויזיה והגישה פינות בתוכנית הבוקר של "קשת" ובתוכנית "הבילויים". התפקיד האחרון שלה בתקשורת היה כעורכת אתר "בלייזר" ב־ynet. "בואו לאכול איתי" בכיכובה משודרת כאמור בכאן 11 (ימים א'-ה' ב־21:15, וזמינה גם בכאן BOX).
בחודשים האחרונים את עוסקת גם בסטנד־אפ, שהוא די בוטה, וההורים שלך מגיעים. שהם לא יגמרו עם קוצב לב.
"למדתי שהבדיחה על מין אנאלי מצחיקה יותר כשהיא מסופרת שנייה אחרי שאני אומרת לקהל שאמא שלי פה. גם אבא שלי מגיע להופעות. למען האמת, גם השכנה שלנו, הקוסמטיקאית והמורה שלי לנהיגה מפעם. אני לא רואה בעיניים. כמו יחצנית מסיבות, מביאה את מי שרק אפשר. מבחינתי, לדבר על מין זה לא אישיו. כשהמשפחה שלי מגיעה להופעות הם צוחקים הכי חזק. אלה הבדיחות שאני מספרת בבית. אני מודה שאני קצת עושה להם TMI (טו מאץ' אינפורמיישן). אני נהנית לזעזע".
מתי יצאת מהארון מולם כבדס"מית?
"בתחילת הדרך סיפרתי לאחיות שלי. קצת אחרי זה לקחתי את אמא שלי למסעדה סינית בתחנת דלק בחולון, הכי לא גלאם, ושם סיפרתי לה שאני בדס"מית והסברתי מה זה אומר. היא הסתכלה עליי ואמרה, 'העיקר שטוב לך ושאת שומרת על עצמך'. נתתי לה את המשימה לספר לאבא שלי. למרות שבדס"מ זה כביכול עולם אפל יותר, דווקא קשה להם עם הא־מונוגמיה".
"אני מחפשת גבר שולט שיאהב אותי, אבל שעדיין לא ארגיש מוגבלת. אני עוד רוצה להשתרלל, אבל גם את הנסיך עם השוט הלבן"
את זה את צריכה להסביר.
"כל אמא רוצה שהילדה שלה תהיה בזוגיות עם מישהו שידאג לה, שיבנו ביחד בית. ההורים שלי רוצים נכדים ממני. עד עכשיו היה לי בן זוג נשוי שסיפרתי עליו בארוחות משפחתיות, אבל הוא אף פעם לא הגיע לארוחה או לאירועים משפחתיים. אי־אפשר לספר עליו לשכנים. הם פגשו אותו בקטנה. האחיות שלי מגיעות עם בני הזוג שלהן ועם הילדים, ולי אין את זה. גם קיבלתי על זה עקיצות. בעיניים שלהם זה לא נורמטיבי. הם גם מרגישים שזה משהו שאני מפספסת".
ומה את מאחלת לעצמך? את רוצה ילדים?
"בגיל 37 הקפאתי ביציות. הבנתי שאני רוצה שתהיה לי האופציה הזו. כרגע זה לא בקלפים שלי. אני עדיין לא מרגישה שמימשתי את החיים שלי כרווקה ולא בא לי על המחויבות הזו. מה שכן, הדברים אצלי מאוד דינמיים. מאוד יכול להיות שתפגשי אותי עוד חודש או עוד חצי שנה ואספר לך שאני עובדת על לעשות ילד".
הבנתי שהלך עליי
לפני שנתיים פתחה בר לב (עם יעל קאלימי) את "יוצאות מהווניל", קבוצת פייסבוק סגורה לנשים בלבד שעושות את צעדיהן הראשונים בעולמות ה־BDSM. היא חשבה שאולי 20 נשים יצטרפו, אבל הקהילה שהקימה כבר מונה 1,700 נשים, וכיום היא גם מרצה ועורכת סדנאות עבורן. "חטפתי כאפות ותקיפות מיניות בתחילת דרכי ב־BDSM. אני רוצה לחסוך את זה מאחרות", היא מסבירה. "לדעתי, זה המרחב הנשי הראשון ש־BDSM מדובר בו".
מה התכנים שעולים בקבוצה בפייסבוק?
"אלה יכולות להיות שאלות כמו 'איך אני מזמינה מאלי אקספרס תלבושת מלטקס', אבל גם - 'גבר אמר לי שכבר בפגישה הראשונה הוא רוצה לעשות לי כך וכך, האם זה בסדר?'. נשים עוזרות אחת לשנייה לנסח דגלים אדומים".
"המשפחה שלי תמכה בי מההתחלה והתרגשה כשהתקבלתי לתוכנית. לקח לי 36 שנים לדבר את האמת שלי. אלה מחירים שלא אשלם יותר"
מה בעינייך זה דגל אדום?
"אנשים שכבר בשיחה הראשונה מבקשים שאשלח להם תמונות עירום. עשיתי המון טעויות. נתתי למישהו לפתוח איתי מצלמה בלייב עוד לפני שהכרנו, כי רציתי אותו מאוד והוא גרם לי להאמין שאם נעשה את זה, זו תהיה הוכחה שאנחנו מתקדמים. יש כל כך הרבה גזלייטינג בעולם הזה. אמירות כמו 'את לא נשלטת אמיתית אם את לא עושה את זה'. מי שחדשה, כמה שהיא כבר אישה בוגרת, מודעת ואינטליגנטית, יכולה ליפול לבורות האלה. יש גם עניין ששולטים שולחים נשלטות לצוד עוד. אם בחורה פונה אלייך ומספרת לך שיש לה שולט מדהים, יש לך נטייה להאמין לה. זה גם משהו להיזהר ממנו.
"לאט־לאט שרטטתי לעצמי את הגבולות. את זה אני רוצה, את זה אני לא מוכנה לעשות, זה אולי מסקרן אותי. את גם מגלה שגבולות זה דבר גמיש. הרצונות והפנטזיות משתנים ככל שאת פוגשת אנשים".
למדנו ממך ב"בואו לאכול איתי" שאת גם בענייני משחקי שעווה, כשהפרופס הם נרות שבת שנשות חב"ד מחלקות בדוכנים. אוי טאטע.
"אה, זה ידוע בקהילה שהנרות האלה שווים", בר לב מחייכת חיוך שובב. "אני לוקחת, אומרת תודה ושואלת אם אפשר עוד נרות גם לשבת הבאה. אני לא אוהבת כאב, אז הם מצוינים לי. השעווה בהם מתקררת מהר יותר לפני שהיא פוגעת בך".
4 צפייה בגלריה
"גבולות זה דבר גמיש. הרצונות והפנטזיות משתנים ככל שאת פוגשת אנשים"
(צילום: אלעד אקרמן)
הניסיון להבין אם בר לב נמצאת בימים אלה בקשר מזכיר חידה בפסיכומטרי. כאמור, לאחרונה נפרדה מבן זוגה שנמצא בנישואים פתוחים ושאיתו הייתה בקשר של שלוש שנים ("אנחנו עדיין בקשר, אבל בנפח שונה", היא מחדדת). הם הכירו בפייסבוק בקבוצה של פוליאמורים. "הייתי אחרי קשר זוגי־קינקי שלא צלח, והבנתי שאני רוצה לקפוץ למים העמוקים של הא־מונוגמיה. הבנתי שאין בן אדם אחד שיכול לספק לי את כל מה שאני רוצה. אני עדיין רוצה לחוות ולא שכל פעם ייכנס לחיי בן אדם אחד. אני לא רוצה מחויבות כזו".
ודווקא אז הכרת את אהובך. איך זה קרה?
"הוא היה הראשון שפנה אליי בקבוצה ההיא בפייסבוק. רציתי מישהו שיכול לתת לי זוגיות, שנגור ביחד. הוא הבין ואמר 'בואי נהיה ידידים'. אחרי כמה ימים הוא קפץ אליי לקפה ידידותי. ברגע שהוא נכנס בדלת, הבנתי שהלך עליי. זה היה קראש של שני הצדדים ממבט ראשון. עשיתי משא ומתן עם עצמי: 'את לא רוצה נשוי. אבל אולי כן?'. נישקתי אותו ומשם התחיל הקשר. לא היו משחקים בינינו. הכול היה על השולחן. מצאתי מישהו שנותן לי להיות מי שאני. הוא אמר ראשון שהוא אוהב אותי. הוא היה מגיע אליי באופן קבוע לשלושה ימים בשבוע. נסענו לחו"ל ביחד. הלכנו יד ביד ברחוב. המשפחה שלו ידעה, המעגלים הקרובים שלו ידעו. מהרגע הראשון הוא אמר שבסוף אני אזרוק אותו כי ארצה משהו אחר".
"להיות נשלטת סתר את התפיסות שלי לגבי עצמי. איך אני, פמיניסטית מודעת, שמשתתפת במאבק נגד אלימות כלפי נשים, רוצה להיות מושפלת, כנועה וקטנה?"
אז הוא צדק?
"כן. הוא נשוי, אשתו היא הזוגיות הראשית שלו, כך שהיו לי ציפיות ואכזבות. כל הזמן נכנסתי ויצאתי מקשרים נוספים, כי חיפשתי בן זוג ראשי. מישהו שיהיה פנוי לגמרי, שיוכל לבוא לארוחות משפחתיות. פגשתי גברים שולטים שאחרי שהיו עפים עליי, נהיה להם פחד ממחויבות והקשר נגמר. יש הרבה פסיכופטים והרבה אכזבות וכאבי לב. כלום לא נדבק".
מה קורה בחיים האינטימיים שלך עכשיו?
"יש לי קשר שליטה שהתחיל עוד לפני שפגשתי את בן הזוג. במקביל, החלטתי לחפש גברים רגילים שיש להם טיפה פצפוצים בווניל. כלומר, גבר שיהיה קצת יותר אגרסיבי במיטה, ידבר מלוכלך. פתחתי פרופיל באתר רגיל עם קריצה: 'לא יכולה בלי בן אנד ג'ריס, אבל פחות מתחברת לאלה שאוהבים וניל'. לא כולם מבינים. יש אשכרה כאלה שמתחילים איתי שיחות על גלידה. אני מסבירה להם במה מדובר, ואוטומטית זה נהיה הדבר הכי מעניין. אם אישה מדברת על המיניות שלה, בוא נדבר איתה על גרון עמוק".
אולי תנסחי פה מה את מחפשת? לכי תדעי.
"אני מחפשת גבר שולט, שתהיה לנו מערכת יחסים רגילה ורומנטית. שהוא יאהב אותי, אבל שעדיין לא ארגיש שאני מוגבלת. אני עוד רוצה להשתרלל, אבל אני גם רוצה את כל האגדה: את הנסיך עם השוט הלבן".
