עוזבת אחרי 17 שנה: "כשבעלת הבית התקשרה לא נשמתי"
שרון פידל (51), אמנית רב־תחומית, מנחת סדנאות רישום ומרצה ("סיפורה של מושתלת לב"), פרודה ואם לבת 15, מתגוררת כבר 17 שנה בבית פרטי בן שלושה חדרים בגבעתיים
שכ"ד נוכחי: 5,550 שקל
שכ"ד מבוקש אחרי העלאה: 6,900 שקל
"אני גרה בבית ישן ומתפורר, בן 80 שנה לפחות, חירבֶּה. הסלון בגודל כלום, אחד הקירות בחדר של הבת שלי הוא דיקט, החלון של השירותים פונה למטבח, כך שהריחות נכנסים. יש כאן בור ספיגה, כי הבית לא מחובר למערכת הביוב העירונית ויש הרבה סתימות וריחות. לפני עשור הבור התמוטט והיה חור בעומק עשרה מטרים באדמה. בשנה האחרונה ראיתי אור אדום מוזר בחצר והשכן שלי הלך לבדוק מה זה, נגע והתחשמל. קיבל זֶץ רציני. חברת החשמל ניתקה את החשמל לעשרה ימים. שבוע אחר כך התפוצצה צנרת והייתי יומיים בלי מים.
"בסוף אפריל בעלת הבית הודיעה שדמי השכירות יעלו ל־6,900 שקל במקום 5,550, ושנה אחר כך זה יהיה יותר מ־7,000. נפל לי הלב, לא נשמתי. לא ידעתי איך להתמודד עם זה. אני חיה בעיקר מביטוח לאומי. כמושתלת לב אני מוגבלת ביכולת העבודה שלי. מיד התחלתי לחפש ומצאתי דירה בגבעתיים, קומה שנייה בלי מעלית, שזה קשה לי, אבל ב־4,900 שקל. עכשיו אני צריכה לממן הובלה ותיווך.
"אני לא מבינה בנדל"ן אבל כן מבינה בבני אדם. בתור דיירת של 17 שנה, שגם מתחזקת את הבית, בעיניי להעלות את השכירות ב־25% זו חזירות וחמדנות. מישהו בטלוויזיה אמר, 'פראייר מי שלא מעלה שכירות', אז אנשים מעלים, למרות שהדירות לא נעשו איכותיות יותר וההכנסה לא גדלה. ככה אנשים כמוני הופכים לעניים".
תשלם עוד 700 שקל: "לא אעבור כדי לא לטלטל את הילדים אחרי הגירושים"
גלי (שם בדוי), בת 37, מעצבת גרפית, גרושה ואם לשניים, מתגוררת כבר שלוש שנים בדירת חמישה חדרים בכפר־יונה
שכ"ד נוכחי: 4,100 שקל בחודש
שכ"ד אחרי העלאה: 4,800 שקל בחודש
"עד לאחרונה שילמתי 4,100 שקל בחודש. בתחילת מאי בעל הדירה הודיע לי שלא יחדש לי את החוזה אלא אם אשלם 5,000 שקל, וכנימוק אמר שהוא צריך להשוות למחירים בשכונה, כי כולם מעלים עכשיו. בחיים לא הייתה העלאה כזו מטורפת. אחרי משא ומתן הגענו ל־4,500 שקל וכמה ימים אחר כך הוא אמר שהוא לא מוכן לפחות מ־5,000 ופוצץ את זה. הוא גם אמר שהחוזה יהיה לשנה אחת בלבד, ושהוא לא מתחייב בכמה יעלה בעוד שנה. איך אפשר לעקור משפחה מהבית שלה בגלל גרידיות של כסף? הודעתי לו שאני עוזבת וראיתי שהוא פרסם את הדירה ב־5,200 שקל! התחלתי לחפש באזור המרכז, כי פתאום ראיתי שבמחיר דירת חמישה חדרים בכפר־יונה אני יכולה לשכור שלושה חדרים ברמת־גן, אבל אז חשבתי שזה לא טוב לילדים, שגם ככה עברו טלטלה בעקבות הגירושים.
"איך אפשר לעקור משפחה מהבית שלה בגלל גרידיות? בעלי דירות לא מבינים את הערך של שוכרת טובה לאורך שנים, אני שומרת לך על הבית ועושה ממנו בונבון!"
"בסוף עירבתי קרוב משפחה, שהתחנן מול בעל הדירה והם סגרו על 4,800 שקל, כך שבסוף אני נשארת. אם הוא יעלה שוב את השכירות בעוד שנה, אאלץ לעזוב. בעלי דירות לא מבינים את הערך של שוכרת טובה לאורך שנים, אני שומרת לך על הבית ועושה ממנו בונבון! מה זה עוד 500 שקל לעומת זה? מתישהו המצב יתפוצץ לכולם בפנים, או שהדירות יהיו ריקות ואנשים ימצאו פתרונות מגורים אחרים, או שבעלי הדירות יבינו שאי־אפשר ככה. מילא, אם היו מעלים את המשכורות, אבל לא מעלים. יוקר המחיה צריך להתאזן! מה אתם רוצים, שנחיה ברחוב?"
מחפשת דירה חדשה: "העלו לי ב-3,500 שקל"
יולי כהן (36), בעלת מכון יופי ועיצוב גבות "יולי", נשואה ואם לשלושה (8, 6, 4), מתגוררת מפברואר בשכירות בבית פרטי בן שלושה חדרים באבן־יהודה
שכ"ד נוכחי: 5,300 בחודש
שכ"ד מבוקש אחרי העלאה: 8,800 שקל
"נכנסנו לדירה בפברואר, אחרי שהדייר הקודם עזב באמצע החוזה, ושכר הדירה היה 5,300 שקל לחודש. בעל הבית אמר שיעלה את דמי השכירות בחוזה הבא, באוגוסט, אבל לא ידענו בכמה. חשבנו שיעלה ב־500 שקל, או גג 1,000. לפני פסח צלצלנו לשאול בכמה יעלה והוא אמר שיחשוב על זה ויעדכן אחרי החג. ביום הראשון אחרי פסח הוא הודיע שהשכירות בחוזה הבא תהיה 8,800 שקל, שזה כאילו לשכור עוד דירה!
"האבסורד הוא שזה בית שלא שווה 8,800 שקל. זה בית עם רצפה של פעם, כל אריח בגודל וצבע אחר, הקרמיקה במקלחת בצבע ירוק פיסטוק, הקרמיקה בשירותים בצבע ורוד, חצי מהמטבח ישן ובלוי. היתרון היחיד כאן הוא המיקום, קרוב מאוד לבתי הספר, לגנים ולמרכז חיי החברה. עניתי לבעל הבית שאשב על זה עם בעלי ואחזור אליו, למרות שבתוך־תוכי כבר ידעתי שלא נשלם לו סכום כזה. אחרי יומיים הודעתי לו שלא נישאר. לפי מה ששמעתי, העלו להרבה שוכרים כאן ב־1,000 או 2,000 שקל.
"אין לי הסבר לעלייה המטורף הזאת. אחד רואה את השני ואומר, 'וואללה גם אני יכול להעלות. יש תאוות בצע באוויר"
"אין לי שום הסבר לעלייה המטורפת הזו, אחד רואה את השני ואומר, 'וואלה גם אני יכול להעלות'. יש תאוות בצע באוויר, הגדולים והחזקים רוצים לטרוף את הקטנים. זה לא נראה לי קשור לעלייה מאוקראינה ורוסיה, כי בן אדם שברח ממדינה במלחמה לא יכול לשכור פה בית ב־10,000 שקל.
"גם קניית דירה היא לא אופציה כאן, המחירים מופרכים לגמרי. אני מאוד רוצה להמשיך לגדל פה את ילדיי, אבל אם לא נמצא בית בתקציב שפוי באבן יהודה, נעבור לנתניה".
עוברת מהרצליה לערד: "חברות שואלות: 'מאיפה האומץ'?"
קָייה צ'רני־ברקין (39), זמרת, מורה לפיתוח קול ועוזרת אישית לאיש עסקים, נשואה ואם לשניים (10, 8), מתגוררת כבר חמש שנים בדירת ארבעה חדרים בהרצליה
4 צפייה בגלריה
"כשיש לך משפחה את לא יכולה לחשוב על מעבר דירה כל שנה" קיה צ'רני ברקין
(צילום: אלבום פרטי)
"בעלת הדירה העלתה לנו את דמי השכירות בסכום שיכולנו לעמוד בו, אבל נהיה לנו צפוף בדירת ארבעה חדרים. מאז הקורונה שנינו עובדים הרבה מהבית. בן זוגי, שעובד בהייטק, נאלץ לעשות שיחות זום עד שבע וחצי בערב בפינת האוכל, וכשהילדים מארחים חברים זה מאתגר. הבנו שהגיע הזמן לעבור לדירת חמישה חדרים.
"כשהתחלתי לברר עם חברות מהשכונה, שמעתי שהביקוש לדירות כאלה גבוה ושהן נאלצו לשלם הרבה מעבר למה שתכננו. הבנתי שאסור לי להתקרב לזה בכלל. המחירים לא צפויים, את יודעת איפה את מתחילה אבל לא יודעת איפה את מסיימת או איזה שפן יצא לך מהכובע. כשיש לך משפחה, את צריכה שקט, את לא יכולה לחשוב על מעבר דירה כל שנה. שאלתי את עצמי: למה שאכנע לזה? הרגשתי שאנחנו צריכים לחשוב על פתרון אחר לגמרי ולתכנן כמה צעדים קדימה.
"כל מי ששומע שאנחנו עוברים בקיץ לערד, בשוק טוטאלי. לא חשבתי שאחזור לשם לפני הפנסיה"
"החלטנו לחזור לעיר ילדותי, ערד, וליהנות ממרחבים, שקט, אוויר נקי, איכות חיים - ותמורה מעולה לכסף. ההפרש במחיר משמעותי. נגור קרוב להוריי ולחברי ילדות שלי, כך שמבחינה חברתית אני לא דואגת, הילדים כבר מיודדים. מבחינת עבודה זה בסדר גמור, כי שנינו עובדים בעיקר מהבית, אז מה זה משנה איפה עובדים? כל מי ששומע שאנחנו עוברים בקיץ לערד, בשוֹק טוטאלי. חברות שואלות אותי: 'מאיפה האומץ?'. אני לא רואה את זה כאומץ אלא כדבר הנכון לעשות. אם היית שואלת אותי לפני כמה שנים, לא חשבתי שאחזור לערד לפני הפנסיה. אם יהיה לנו טוב, כנראה נרכוש שם דירה. אני מקווה שהכתבה הזו תפתח קצת לאנשים את העיניים, שיחשבו מחוץ לקופסה".
נשארת בדירה: "אצטרך למצוא עוד הכנסה"
רוני (שם בדוי), בת 45, מנהלת קשרי לקוחות, אם יחידנית לשני בנים (5, שנתיים), מתגוררת כבר שלוש שנים וחצי בדירת ארבעה חדרים בראש־העין החדשה
שכ"ד נוכחי: 3,900 שקל בחודש
שכ"ד אחרי העלאה: 5,400 שקל בחודש
"בעבר גרתי במרכז ועברתי לראש־העין בגלל שכר הדירה הנמוך, רק 3,900 שקל, שזה ממש ברצפה יחסית לדירה חדשה. לפני שבוע בעל הבית הודיע לי שהוא דיבר עם מתווכת, ולדעתה אני צריכה לשלם 1,500 שקל יותר בחוזה הבא, שמתחדש ביולי. הוא סיפר שהוא משלם משכנתה על הדירה הזו ולא נשאר לו שום רווח. עניתי לו שהמתווכת יכולה להגיד כל מיני דברים, אבל יש פרמטרים נוספים, כמו למשל הארנונה, שהיא מאוד יקרה פה, 1,600 שקל לחודשיים, זה שאין דוד שמש, מה שמגדיל את חשבון החשמל, המרפסת קטנה, ואין אף מכולת או סופר במרחק הליכה. הוא הציע שניפגש ועד אז יעשה שיעורי בית. ביקשתי ממנו שלא ישהה את זה יותר משבוע, כי אני צריכה לקבל החלטות.
"אאלץ לתת שיעורים פרטיים ולצמצם הוצאות, לקנות פחות בגדים וצעצועים לילדים"
"בסופו של דבר אמרתי לו שאני נאלצת להישאר לפחות עוד שנה, בגלל המסגרות של הילדים, שהן טובות להם. עדיין לא סגרנו על סכום סופי, אבל אין לי ספק שאצטרך למצוא עוד עבודה, כמו למשל לתת שיעורים פרטיים. בנוסף, אאלץ לצמצם הוצאות, כמו לקנות פחות בגדים וצעצועים לילדים או לוותר על קפה בחוץ בבוקר. אם הוא יגיד פתאום 2,000 שקל יותר, כנראה שאאלץ להתווכח או להתמסכן, להגיד שאני יחידנית עם שני ילדים ומפרנסת לבד".
עוברת מרשל"צ לדירת "מחיר למשתכן" במודיעין: "בני אמר: 'חשבתי שרק המחבלים רעים'"
ענת (שם בדוי), בת 45, מנהלת שיווק, אם יחידנית לבן 10, מתגוררת כבר 11 שנים בדירת שלושה חדרים במערב ראשון־לציון
שכ"ד נוכחי: 3,850 שקל
שכ"ד מבוקש אחרי העלאה: 4,500 שקל
"אני גרה בדירה לא משופצת, המטבח עוד רגע נופל, בחדרים יש ארונות מזעזעים, וכל הדלתות צריכות החלפה. עד לאחרונה שילמתי 3,850 שקל, ועכשיו בעל הדירה שלח לי הודעת ווטסאפ שאם אני רוצה לחדש את החוזה, הסכום החדש הוא 4,500 שקל, שזה ממש מוגזם לדירה במצב הזה. קומה מתחתיי יש דירה משופצת ברמה של בית מלון שלוקחים עליה 4,500 שקל. הצעתי שנתפשר על 4,050 שקל והוא לא הסכים. זה ממש מרגיז, כי למשפחה הזו יש המון דירות בעיר, זה לא שחסר להם כסף, והם מוציאים אמא יחידנית מהבית? כנראה שהוא רואה אוקראינים לנגד העיניים. כשכל זה קרה, הילד שלי היה באוטו ואמר לי: 'אמא, הייתי בטוח שרק מחבלים הם אנשים רעים'.
"החלטתי לעזוב למודיעין, שבה קניתי דירה במחיר למשתכן ואני מחכה שיסיימו לבנות אותה, בעוד כמעט שנה. בינתיים נגור שם בשכירות, כמובן שאצטרך להתפשר על דירה קטנה יותר, שתעמוד בתקציב. כאמא יחידנית ממש קשה לי עם זה, זו תחושה מאוד לא נעימה. אין לי גבר שיתקתק דברים, אני צריכה לעשות הכל לבד. אני מקווה שיהיה בסדר".
