הדוגמנית הבינלאומית אלה איילון (24) יצאה מהתוכנית "הישרדות VIP" מוכה וחבולה ונעלמה מאז מהרדאר הישראלי. מתברר שבזמן שאנחנו התגעגענו היא עשתה חיל מול המצלמות בכל העולם, עד כדי כך שלעתים היא עצמה לא זוכרת איפה היא נמצאת. רק לאחרונה, בעת ששהתה בספרד לצילומי קמפיין בינלאומי לרשת האופנה "ברשקה", הוזמנה לאירוע השנתי של עמותת יוניצ"ף בקאפרי שבאיטליה, לצדם של מגה סלבס כמו היידי קלום, קייטי פרי ואורלנדו בלום. "זו הייתה חוויה מהממת, העלו אותי לעמודי יח"צ עם מיליוני עוקבים בכל העולם, וזה ריגש אותי מאוד", היא מתמוגגת. "בתור דוגמנית מוכרת אני מוזמנת להרבה אירועים כאלה, אבל זה לא קורה ביום אחד. לעשייה הבינלאומית שלי יש משמעות, ואני אומרת את זה בשיא הצניעות. אולי אני לא צריכה לעוף על עצמי אבל גם לא להמעיט בערכי, ואם אני שם, אני כנראה צריכה להיות שם".
למי שלא זוכרת, איילון (שמיוצגת בארץ על ידי סוכנות "יולי") הפכה למתמודדת שספגה הכי הרבה אש ב"הישרדות VIP" בעקבות התנהגותה על האי. למשל, כשכינתה את הסטנדאפיסט בני ברוכים "לוזר", כשהשתתפה בחרם החברתי על אלינה לוי, וכשלא כיבדה את גילו של המתמודד המבוגר ביותר על האי, דוד דביר. רק בעת שידור התוכנית, חודשים אחרי שחזרה מהפיליפינים, הבינה איילון את גודל העליהום עליה: היא לא יכלה לצאת מהבית ולא יצאה מהמיטה. "הייתי מרוסקת נפשית כמו שלא הייתי מרוסקת מעולם, הרגשתי מותקפת ממדינה שלמה, איחלו לי רק רע, איחלו לי מחלות קשות, איחלו לי קורונה וחליתי בקורונה. הרגשתי שאני עומדת למות", היא אמרה בריאיון ל־Ynet.
כבר שנה שהיא חיה בעיקר באוויר, טסה בין קמפיין אחד למשנהו, עד ש"לפעמים אני בעצמי לא יודעת איפה אני נמצאת מרוב שאני חיה על הקו, אין רגע דל ואין מנוחה", היא צוחקת. "הקורונה השפיעה על התעשייה בכל העולם, אבל מבחינתי זו הייתה שנה מבורכת".
איפה את גרה בעצם?
"כבר הצהרתי שאני עוברת לניו־יורק, אבל למעשה הייתי בכל העולם. חייתי בניו־יורק חודש, ואז טסתי ללונדון לעבודה, הייתי חודש בשוודיה וחודש בברצלונה, הצטלמתי ל'ברשקה' ולקמפיין גדול נוסף לצד דוגמנית הבית של 'זארה', ומשם הטיסו אותי לצילומים לקמפיין גדול למותג בגדי ים אמריקאי ביוון. עבדתי חודש במילאנו, ומשם הגעתי למסיבה בקאפרי. אני לא יודעת איך הצלחתי לעשות את זה עם כל הקושי והלחץ. לא הגיוני כמה שזה מלחיץ ולא נורמלי כל הבדיקות האלה סביב הקורונה".
"טסתי לעשות קמפיינים ולא הסתכלתי לאחור כי באמת סבלתי פה אחרי 'הישרדות' והייתה לי תקופה מאוד קשה. התנצלתי על הדברים שאמרתי שם, כי הרגשתי שאנשים רוצים את ההתנצלות הזאת"
אומרים שעברת לניו־יורק בגלל הנזק התדמיתי שגרמה לך ההשתתפות ב"הישרדות". זה נכון?
"לא ברחתי לחו"ל, עבדתי בחו"ל עוד לפני כן. טסתי לעשות קמפיינים ולא הסתכלתי לאחור כי באמת סבלתי פה אחרי 'הישרדות' והייתה לי תקופה מאוד קשה. התנצלתי על הדברים שאמרתי שם, כי הרגשתי שאנשים רוצים את ההתנצלות הזאת, אבל הגעתי למסקנה שהם פשוט לא מבינים שריאליטי זה לא בדיוק מה שקורה באמת במציאות. מאוד קל לשפוט ולבקר כשאתה אוכל פופקורן מול הטלוויזיה, לא כולם יודעים מה זו הפקה. התאכזבתי מההפקה ומהעריכה שלא באמת שיקפה את אלה האמיתית, ואנשים סביבי לא בדיוק הבינו מה קרה לי. כמובן שגם התנאים לא היו לטובתי: הרעב, המצב הנפשי הקשה, הבדידות, החולשה, הלחץ היומיומי מהדחה. אני כן לוקחת אחריות מלאה על הדברים שנאמרו, וצר לי שאנשים לא באמת זכו להכיר אותי כמו שאני. היום זה מאחוריי. כשאני הולכת ברחוב, גם פה וגם בניו־יורק, עוצרים אותי, מבקשים סלפי ומחבקים, האהבה סביבי מאוד גדולה".
החודש מציינים את המאבק באלימות כלפי נשים. מה המצב בניו־יורק בעידן שאחרי MeToo#?
"היום המצב יותר טוב, גברים יותר נזהרים על הסט, אבל פעם זה לא היה ככה. כל בחורה שנכנסת לעולם הזה צריכה מישהו שיהיה עם היד על הדופק וישמור עליה, כי זה גיל רגיש, ואנשים מנצלים את זה לרעה. חוויתי חוויה לא נעימה על הסט בלונדון כשהייתי בת 16, לדוגמה, כשהצלם העביר לי יד על הירך תוך כדי שמאפרים אותי ואני יושבת בתחתונים וחזייה. אבל זה יכול לקרות בכל מקום ובכל זמן, לאו דווקא על הסט, אפילו בטיסה. קרה לי שכמה דקות לפני העלייה למטוס איזה בחור שם לב לדרכון הישראלי שלי והתחיל לקשקש איתי בנחמדות ולהראות לי תמונות של הילדים שלו. הוא ראה שיש מקום פנוי לידי, אז הוא עבר לשם ופתאום הוא שם עליי את הראש ואת היד. הטיסה הזו גמרה לי על הבריאות, רק התפללתי שזה ייגמר. זו חוויה אחת מיני רבות לבחורה שמטיילת בעולם, חוויתי הרבה מצבים לא פשוטים".
איך הרגשת בצילומים ל"לאשה" ברחובות ניו־יורק?
"זו הייתה חוויה מהממת לצלם עם צוות ישראלי בניו־יורק. תקתקנו את זה מהיום להיום, חלק מהבגדים אפילו הבאתי מהבית, ואני לא סטייליסטית, כן?"
אז התחברת לבגדים?
"אני אוהבת את השלב שמלבישים אותי והופכים אותי למשהו שאני לא. ביומיום אני אוהבת ללבוש ג'ינס וטי־שירט מאז שאני מכירה את עצמי כילדה במושב, אבל על הסט אני אוהבת להתחפש".
איזה בגד היית לוקחת הביתה?
"את השמלה הפרחונית, הז'קט והמגפונים. נראיתי כמו ילדת פרחים כזאת. אחרי ג'ינס וטי־שירט זה המראה שאני אוהבת, זה לוק מאוד רומנטי".
אגב רומנטי, שמך נקשר לכוכב הפופ האיטלקי ריקי מרקוזו. אתם עוד ביחד?
"אנחנו לא ביחד אבל אנחנו בקשר. כרגע אני בוחרת לא להיכנס למערכת יחסים כי זה מקשה עליי מאוד, גם ככה הלו"ז שלי מטורף, אז לנהל את הלו"ז גם סביבו? אני לא פוסלת מערכת יחסים, כשזה יבוא זה יבוא, אבל כרגע נוח לי בלי בן זוג".
תגידי, מאיפה הבגדים?
**********************
שאלנו את הסטייליסטית קרן נפתלי, שחיה בניו־יורק, והיא מספרת על ההפקה הספונטנית הזאת: "הידיעה על הצילומים, שקרו מהיום להיום ממש, תפסה אותי בשכונת דמבו בברוקלין (שם גם צילמנו), ומשם ההשראה והווייב של הסטיילינג. רוב דברים מארוני ומהאוסף הפרטי שלי ופריטים שמצאתי ב'סאנדיי פלי מרקט' של ברוקלין. שילוב של וינטג׳, היי פאשן, ספורט וסטריט".
אז דמבו זה המקום להיות בו עכשיו?
"ברוקלין גנבה את הפוקוס ממנהטן עם השכונות הכי לוהטות כרגע, וויליאמסבורג ודמבו, שהן רקע לשילובי צבעים וסגנונות שרק פה יש מקום לתת להם דרור בכל יום ובכל שעה".
גם אם לא נצליח להשיג את הבגדים, ספרי לפחות באילו מותגים השתמשת.
"פריטים של ארמאני, מגפונים של יונייטד ניוד, קואץ', צימרמן, דיור, הארלי דיווידסון, קסטרו, זארה, אלמביקה, אדידס וכאמור, הפתעות משוק הפשפשים בברוקלין".
מצולמת: אלה איילון הפקה וסטיילינג: קרן נפתלי צילום: שי פרנקו ריאיון: דינה חלוץ
פורסם לראשונה: 08:19, 10.11.21