לפני שלוש שנים, כשהוציאה את "תיק איה" (הוצאת כנרת), הייתה נילי אסיא בעיצומה של קריירה תובענית בהייטק, ארבעה ילדים בבית ובן זוג לפני הנפקת ענק של חברה. החיים היו מרגשים, אסיא נסעה בין חנויות הספרים בישראל כדי לחתום לקוראים. "עשיתי את הכל במקביל לקריירה, בית ועבודה, כי עוד לא ידעתי איך הספר יתקבל", היא נזכרת בחיוך. "אבל הנפש שלי הייתה בעולם הרומן הבלשי, וזה המקום שרציתי להיות בו".
קאט אל קיץ 2022. "תיק איה", שהיה לרב־מכר, בתהליכים להפוך לסדרת טלוויזיה. אסיא עזבה את המשרה התובענית שלה ומוציאה ספר שני בסדרה, "תיק אודסקי" (הוצאת שתיים). כעת ליאורה דגני, הבלשית המשטרתית שלה, מתמודדת עם חקירה חדשה: גופת אישה נמצאת במזוודה אדומה ליד מכולת. במקביל היא מנהלת זוגיות מאתגרת עם שוטר שהיא מפקדת עליו, ומתעקש להיות איתה למרות הרצון שלה להיות לבד.
תחרות לא הוגנת
אסיא (45), אם לארבעה מסביון, נשואה לרונן - בן למשפחת יזמים מפורסמת. היא נולדה ברמת־השרון ואהבה מילדות ספרות בלשית ומתח. כשגדלה הבינה שהיא רוצה לכתוב ספרים כאלה, אבל קצת אחרת. "כשהייתי צעירה גיליתי שבז׳אנר הזה יש תחרות סמויה בין הבלש לקורא בשאלה מי יפצח את התעלומה", היא אומרת. "זו תחרות לא הוגנת. איך נערה כמוני מפרבר צפונבוני יכולה להתחרות מול פיליפ מארלו וסם ספייד, בלשים שראו דבר או שניים בחייהם? אלה דמויות מהכרך הגדול, תמיד מכורים לנשים ולהימורים, באים ממשפחות שבורות וחיים את החיים האמיתיים. ברור שהם תמיד יפצחו את התעלומה לפניי".
ליאורה דגני יכולה להתחרות בהם?
"כן. היא בלשית שרואה את האפרוריות והבינוניות של המשטרה בעיניים שלה. ליאורה קשוחה, מעשנת מלא ושותה, אבל היא אנושית. היא בלשית חברתית מהסוג שרוצה להחזיר את הסדר על כנו. בחורות כמוני יכולות להזדהות איתה".
מה לך, אשת הייטק אמידה שחיה חיים מוגנים, ולעולם הפשע?
"את 'תיק איה' כתבתי קצת בהשראת פרשות הרצח של נאוה אלימלך, רחל הלר ותאיר ראדה. אנשים רוצחים בגלל כסף, רגש או בטעות - ובארץ שלנו גם מסיבות לאומניות. הסתכלתי על המקרים ושאלתי, מה קרה שם? למה היא בחרה לתפוס טרמפ ולא לעלות על האוטובוס?".
"אני לא שווה"
ב"תיק אודסקי" מציפה אסיא את בעיית הנשים בזנות והעובדים הזרים ויחסה של המדינה לאוכלוסיות המוחלשות האלה. גופת אישה מתגלית, ובמהרה מתברר שהיא עובדת זרה שאיבדה את אישור ההעסקה שלה ופנתה לזנות כדי להתפרנס. לצורך הכתיבה צללה אסיא לתחקיר רחב על הזנות בישראל. היא הסתייעה בעורכי דין פליליים, חוקרות משטרה ונשות תקשורת אקטיביסטיות דוגמת ורד לי ("הארץ", הבלוג "שטח ההפקר") שנלחמת לשיקום נשים שיצאו מזנות.
"כשלקוח מגיע לדירה הוא בכלל לא חושב שהאישה עובדת אצל סרסור. הוא חושב שהיא עצמאית ושהיא נהנית מזה"
מה גילית בתחקיר שהצליח להפתיע אותך?
"בתפיסה שלי את עולם הזנות, גם נותנות השירות וגם מקבליו הם אנשי שוליים שנפלטו מהמערכת ומגיעים מרקע סוציו־אקונומי נמוך, ממשפחות שבורות, אנשים שאין להם ביטחון. הופתעתי לגלות שהלקוחות הם מהמיינסטרים".
כדורגלנים מפורסמים?
"לא רק הם, גם רואי חשבון, עורכי דין, אישי ציבור חילוניים ודתיים, גברים שנשואים המון שנים עם משפחות, שחיים את החלום הישראלי, ועדיין הולכים בכל רביעי בשש בערב לאותה אישה, כמו לחוג. הם הולכים לזונות כי בת הזוג כל הזמן יורדת עליהם, והם רוצים להרגיש 'כמו גברים'. לחלקם יש סטיות וקשה להם לבקש מבת זוגם 'תקשרי אותי'. ועוד סיבה: בת זוגם אומרת, 'לא בא לי יותר סקס. אני פחות בקטע. אני מבינה שיש לך את הצורך הזה, ומה שאני לא יודעת - לא פוגע בי'. זונה היא לא מאהבת, ולרוב קשה להיקשר רגשית במצבים כאלה כי זו מסגרת של סחר חליפין".
ב"תיק אודסקי" הזונות הן רוסיות. למה?
"בכנות? הביקוש להן הכי גדול כי הן בהירות ויפות. אנחנו מדינה קטנה, וגברים שהולכים לזונות לא רוצים שידעו מי הם. אישה לא מכאן נותנת להן תחושה של חו"ל ולא תפגוש את הנשים שלהן במכולת או במספרה".
"אנחנו מדינה קטנה, וגברים שהולכים לזונה לא רוצים שהיא תדע מי הם. אישה לא מכאן נותנת להן תחושה של חו"ל"
איך נראה עולם הזנות בישראל מנקודת מבטך?
"ב־15 השנים האחרונות הוא השתנה. פעם נשים ממזרח אירופה היו יוצרות קשר עם קבלן עבודה ברוסיה כדי למצוא עבודה בארץ בסיעוד. כשנחתו מישהו לקח להן את הדרכון בנתב"ג ונגמר הסיפור. זה השתנה. היום יש רשת בינלאומית של סרסורים, משכנים את הנשים בדירות שכורות תחת שמות בדויים, וכל שלושה חודשים מעבירים אותן למקום אחר בעולם. כשנגמרת להן ויזת התייר, מעבירים אותן מתל־אביב לקפריסין ואתונה. כשלקוח מגיע לדירה הוא בכלל לא חושב שהאישה עובדת אצל סרסור. הוא חושב שהיא עצמאית ושהיא נהנית מזה".
פגשת זונות?
"בעיקר נשים שיצאו ממעגל הזנות ועברו שיקום. רובן עברו התעללות מינית בעבר. אחת מהן, צ׳ילה עזרא, הלכה עם חברה לפאב במולדתה, הונגריה. שני גברים ניגשו אליהן, הזמינו אותן לדרינק, ומפה לשם הן נחטפו. צ'ילה נכלאה במשך חודש בדירה בארץ עם עוד בנות ונאנסה. היא נאבקה במשרד הפנים כדי לקבל הכרה כתושבת. בדרך נפלה גם לסמים, ישנה על קרטונים בתחנה המרכזית עד שגמלאי הציל אותה. היא יצאה מהזנות וחזרה אליה. קשה לצאת ממנה כשאין רשת ביטחון. היום היא אחות במרפאה בדרום תל־אביב ועוזרת לנשים להשתקם. נשים כמותה מוכרחות למצוא את הערך שלהן בעולם. הכל יושב בסופו של דבר על המילים 'אני לא שווה' שהן למדו מהבית".
סוף ללימבו
מן המפורסמות הוא שאחרי רומן ביכורים רוב הסופרים מתמודדים עם משבר הספר השני ומסתבכים עד שהפלונטר הרגשי משתחרר. "גם אני הייתי במין לימבו עם עצמי", היא מודה. "כש'תיק איה' התקבל יפה, הייתי בחרדה: מה יהיה עם הספר השני, איך לא אחזור על עצמי? חשבתי, אני אכניס עוד דמויות, בסדר, אבל איך אמנע מעצמי מליפול לאותם הרגלים? והחשש הכי גדול, מה יקרה אם לא יאהבו את הספר? ואז אמרתי לעצמי, אני לא פתית שלג ייחודי בעולם, אני לא הראשונה שכותבת סדרת ספרים. שחררתי את עצמי מהלימבו הזה".
גיבורת הספר, החוקרת ליאורה דגני, היא אישה קשוחה שמשלמת מחיר זוגי על הקריירה. גם את שם?
"אין דבר כזה לא לשלם מחיר. בספר הבא ליאורה תבין שהיא לא יכולה בלי החבר שלה. אני הבנתי שאני לא יכולה להיות סמנכ"לית בחברת טכנולוגיה, לטוס בכל העולם, לעבוד שעות ארוכות ולא לשלם מחיר. היו שנים שסגרתי זמן איכות עם הילדים ביומן. הקריירה באה בעיקר על חשבוני, פחות יוגה, כתיבה זה משהו שהייתי גונבת בטיסות ובמלונות. לקח לי ארבע שנים להוציא ספר ראשון. בסוף אנחנו צריכות לשאול, איפה אנחנו משקיעות זמן שמסב לנו את התשואה הכי גדולה? בזמן איכות עם המשפחה או בעבודה? איפה הכי טוב לנו? זו שאלה הוליסטית. אם אנחנו אמיצות, נעשה צעדים אמיצים בעקבות התשובה".
בעשר אצבעות
סיפור חייה הכי רחוק מעולם הזנות והפשע. את בן זוגה רונן הכירה בגן ילדים ברמת־השרון. בתיכון ישבו זה ליד זו. הם החלו לצאת כזוג אחרי הצבא, בגיל 20, ובקרוב יציינו 25 שנה יחד. "אני חיה יותר שנים איתו מאשר בלעדיו", היא מחייכת. "החיבור למשפחה של רונן, שאני מכירה מגיל צעיר, היה טבעי. השיחות שלנו בארוחות שישי הן על טכנולוגיה, השקעות, סטארטאפים, זה העולם שלנו".
העובדה שהוא מגיע ממשפחה עשירה ומיוחסת של יזמים פתחה לך דלתות?
"אף פעם לא הסתכלתי על זה מהמקום הזה, כי בניתי את עצמי בעשר אצבעות. התחלתי במקום הכי נמוך. מגיל 14 אני עובדת בבייביסיטר ומלצרות, תמיד אהבתי שיש לי את העצמאות שלי. כשהשתחררתי מהצבא וסיימתי את התואר הראשון התחלתי לעבוד במשרדי פרסום, ובגיל 26 נכנסתי לעולם ההייטק בתחום השיווק בתפקיד הכי זוטר. לאט־לאט הוכחתי את עצמי והתקדמתי בגלל ההישגים שלי. אף אחד לא ייתן לך משהו בגלל הרקע שממנו את מגיעה אלא בגלל מה שאת מביאה לשולחן".
"הבנתי שאני לא יכולה להיות סמנכ"לית בחברת טכנולוגיה, לטוס בכל העולם, לעבוד שעות ארוכות ולא לשלם מחיר"
עזבת את ההייטק. תחזרי?
"הדלת הזו עדיין פתוחה אבל התפקיד חייב לרגש אותי, כי כשאני נכנסת אני 'אול אין'. זה חייב להיות ממקום של השפעה, לעשות טוב לאנשים ולחולל שינוי: אנרגיה חלופית, או תרופות וטיפולים באמצעות טכנולוגיה".
כמה עוד ספרים יהיו בסדרה?
"ספר שלישי בטוח יהיה, כי אני כבר עובדת עליו. הייתי שמחה לראות את ליאורה דגני מקבלת חיים בסדרת מתח טלוויזיונית. פנו אליי מחברת הפקה ובשנה וחצי האחרונות אנחנו מעבדים את 'תיק איה' לסדרת טלוויזיה. 'תיק אודסקי' הוא אבן הפינה לעונה השנייה. כתבנו הצהרת כוונות, ואני מקווה לראות אותה על המסך".
