אורנה בנאי, הדר לוי, נלי תגר ומור חן משתתפות ב"מועדון הסטנד־אפ" (ימי ראשון ב־22:15 בכאן 11 ובכאן BOX). התוכנית משלבת קטעי סטנד־אפ בימתיים ומערכונים, ומשתתפים בה גם גורי אלפי, תום יער, תם אהרון ואחרים.
אורנה בנאי: "מי יגלם אותי? זאב רווח"
האמנת שתוכלי לצחוק ולהצחיק אחרי 7 באוקטובר?
"כן. אני מאמינה שתמיד יש מקום להומור, גם בשעות של כאב ושל אבל. יש סיפורים על כך שאפילו במחנות ריכוז אנשים מצאו מפלט בהומור, אז ידעתי שאחזור לצחוק ולהופיע על הבמה, ואולי אפילו אגרום לאנשים להקלה ולסוג של ריפוי שמגיע עם צחוק אמיתי.
"ההופעה הראשונה שלי הייתה מול ניצולים מהמסיבה בנובה. פתחתי את המופע בכך שאמרתי 'חשבתי הרבה אם זה נכון לחזור להופיע, אם זה נכון לצחוק ולהצחיק, ואחרי לבטים רבים והתייעצויות עם קולגות ועם עדי (כהן, בת זוגה, י"מ), הגעתי למסקנה שלא, שזה עדיין לא הזמן. ואז ירדתי מהבמה. חזרתי מיד, הקהל צחק, והרגשתי שקצת התפרק המתח.
"זו לא קלישאה לומר שאנחנו אינם אותם אנשים מאז 7 באוקטובר. עברנו אסון בסדר גודל תנ"כי, אנחנו מדינה בטראומה. עם זאת, החיים חזקים ואנשים מבקשים פורקן, שפיות ואיזושהי חזרה לנורמליות. לכן בעיניי יש מקום להומור ויש מקום לנגיעות בשגרה ובנורמליות מצידנו, אנשי הבמה".
אז בואי נעבור לשאלות של שגרה ונורמליות. איזה סיטקום טלוויזיוני היה מתאר הכי טוב את החיים שלך?
"'סיפורה של שפחה' - כל העונות".
מה הדבר הראשון שתעשי אם תוכלי להיות בלתי נראית ליום אחד?
"להציץ על אנשים מסוימים עושים אהבה".
אם יכולנו לקרוא את המחשבות שלך - מה היינו שומעות?
"'לא נקי פה, חייבים לעשות דייסון שוב'".
מה הכישרון הכי לא שימושי שלך?
"אין לי עוד כישורים. אני לא יודעת לעשות כלום חוץ מלשחק. לא לשיר, לא לרקוד על עמוד, לא לצייר, לא לבשל, לא לעשות צנתור, לא להחליף גלגל. כלום. המזל שלי הוא שאני שחקנית לא רעה".
מה היה השקר הכי גדול שלך כדי להתחמק ממשהו?
"אני אוהבת מאוד ביטולים. לפעמים כשמפגשים עם אנשים לא מתבטלים מעצמם, אני עושה מעשה ומשקרת שאני עם מיגרנה נוראית ונאלצת לבטל".
אם היית יכולה להמציא מילה חדשה, מה היא הייתה?
"חברה שלי, מירי חנוך, המציאה מילה מקסימה: 'למרזב', לתת לדמעות מקום ללכת אליו. ויש מילה שהתוודעתי אליה לאחרונה: 'לצדלל', להזיז הצידה חלזונות מהשביל כדי שלא ידרכו עליהם. מהמם, נכון?".
איזה קראש מפתיע היה לך על סלב?
"דניאל הגרי. קל".
מה הפדיחה הכי גדולה שקרתה לך במהלך הופעה?
"לפני כמה שנים היה לי קטע בהופעה שבו אני מדברת על היריון. סיפרתי שהיה לי היריון קשה מהגיהינום (הקאתי עד חודש תשיעי, הקאתי דברים שאפילו לא אני אכלתי), ואז התחלתי לדבר עם מישהי שישבה בשורה הראשונה ונראתה בחודש שישי כזה. שאלתי אותה איך קוראים לה. היא ענתה 'טלי'. שאלתי אותה באיזה חודש היא, והיא ענתה, 'אני לא בהיריון'. זהו, פה בעצם נגמרה ההופעה וגם החיים".
מחליטים לעבד את חייך לסרט. מי תגלם אותך?
"זאב רווח".
נלי תגר: "ידוע שיש לי קראש על נדב איל"
האמנת שתוכלי לצחוק ולהצחיק אחרי 7 באוקטובר?
"זה עדיין קשה לי, אבל כשאני מסיימת הופעה אני מרגישה שזה עזר גם לי".
הופעת מול מפונים. את זוכרת את הבדיחה הראשונה?
"הקראתי תחזית אסטרולוגית מהעיתון ואמרתי, 'בהחלט, ראשון־שני זמן טוב למעבר דירה'".
הרבה מהבדיחות בסטנד־אפ בנויות על קיטורים מחיי היומיום. האם זה לא מרגיש תלוש להתעסק בחומרים כאלה בתקופה כזו?
"אני תמיד פותחת בקטע אקטואליה, ואחרי שפורקים קצת את המתח, אני אומרת שעדיין מותר לנו לקטר, והנה אני אדגים איך...".
הומור נשי - את חושבת שיש דבר כזה?
"השאלה היא 'האם יש דבר כזה הומור גברי?'. ברור שהתשובה היא 'לא', ועצם ההגדרה כ'נשי' באה להקטין ולומר 'נישתי'. במשך שנים הייתה איזו אקסיומה שנשים לא מצחיקות. ג׳ואן ריברס, הקומיקאית האגדית, זכתה לפינה ב'טונייט שואו' שנקראה 'אישה מספרת בדיחה'. יעני, ראו זה פלא: הומור שיוצא מפה של אישה. הסיבה כמובן היא שהומור הוא כוח, וכמו כל דבר שיש בחובו כוח, עשו מאמץ לא לתת הזדמנות לנשים להשיג את הכוח הזה".
ואת מי קשה יותר להצחיק, נשים או גברים?
"הכי קשה להצחיק אנשים בלי הומור".
איזה סיטקום טלוויזיוני היה מתאר הכי טוב את חייך?
"הייתי רוצה להגיד 'סקס והעיר הגדולה', אבל זה יותר דומה ל'אלי מקביל'".
מה הכי מפחיד אותך בלהתבגר?
"לא להבין סלנג של צעירים. תפסיקו להגיד 'בדוק'! זה לא בדוק. לא בדקו את זה".
מה היית עושה לו יכולת להיות בלתי נראית ליום אחד?
"הייתי הולכת לבית הספר ולגן של הילדים שלי, לראות אותם. אני מאוד סקרנית".
מה הכישרון הכי לא שימושי שלך?
"לכתוב בכתב מראה, זה מרשים מאוד אנשים משוגעים לדבר!".
מה היה השקר הכי גדול שלך כדי להתחמק ממשהו?
"אבא שלי האהוב נפטר לפני 23 שנים, אבל יכול להיות ש'הרגתי' אותו עוד כמה פעמים כדי לצאת מדברים… סורי, אבא!".
אם היית יכולה להמציא מילה חדשה, מה היא הייתה?
"כשיש יום עם רוחות עזות (יעני ווינדי) יש לומר: 'יום רוחאני'".
מחליטים לעבד את חייך לסרט. מי תגלם אותך?
"אלונה סער כמובן".
איזה קראש מפתיע היה לך על סלב?
"אבל למה 'היה'? הלוא ידוע שיש לי קראש חמור על נדב איל".
את האמת: חיפשת את עצמך בוויקיפדיה?
"אני כל הזמן נכנסת לוויקיפדיה ומשנה את שנת הלידה והגיל שלי - מומלץ!".
הדר לוי: "החיים שלי הם כמו 'חברים', רק בלי ניו־יורק, בלי בית הקפה ובלי החברים
האמנת שתוכלי לצחוק ולהצחיק אחרי 7 באוקטובר?
"7 באוקטובר הכה אותי בפחד ובתדהמה. כשאתה פוחד אין הומור, אתה בהישרדות. היה לי ממש עצוב וממש לא הבנתי מה מצחיק או בכלל מה הערך של הכול. עם הזמן התחלתי למצוא דברים מצחיקים בשולי הדברים: בשידורי החדשות הבלתי נגמרים, בהודעות של פיקוד העורף. התחלתי לשדר בפודקאסט שלי ושל דרור רפאל, 'לא סותמים', פרקי הומור. גם בפינה שלי אצל שי שטרן ניסיתי למצוא את ההומור במצב שאנחנו נמצאים בו. באינסטגרם התחלתי לצלם מערכונים שבהם אני מתקשרת לכוכבי הוליווד ומבטלת להם עבודות. הרגשתי שזה תופס ואנשים נהנים, והבנתי שמאז התאריך הזה כל אחד ממקסם את מה שהוא יודע ויכול לטובת הכלל. ממש הרגשתי את המילה 'שליחות', לתת לאנשים קצת לחייך בתקופה הקשה הזאת. זה היה הכרחי גם בשבילי. צחוק הוא לא זלזול, צחוק הוא שחרור של מועקה. כמו בכי, רק יותר משמח. כשאת צוחקת את חזקה יותר".
הופעת מול מפונים. את זוכרת את הבדיחה הראשונה?
"הופעתי המון. בהתחלה ממש חששתי. ההופעה הראשונה הייתה מול מפוני אשקלון ושדרות במלון בתל־אביב. פתחתי את ההופעה ואמרתי להם שבתל־אביב, אם יש אזעקה, יש להם דקה וחצי להיכנס למרחב מוגן ובהשוואה ל־15 שניות זה עולם. הם יכולים להכין קפה, לנסוע לאשקלון להביא חלב, ואז להיכנס בנחת לממ"ד. התחיל צחוק קטן וההופעה התחילה לזרום. גם אני התחזקתי.
"עכשיו בהופעות אני מדברת קצת על המצב, על המלחמה, אבל אז אני כן גולשת לצרות הקטנות. איכשהו לדבר על דברים קטנים כמו קבוצות ווטסאפ בגן, לשים את האוטו במוסך, ואיך מכינים פתיתים - משכיח את הצרות הגדולות. הצרות הקטנות שלנו הפכו לאסקפיזם".
הומור נשי - את חושבת שיש דבר כזה?
"אני לא רואה הבדל במנגנוני ההומור או בטכניקות, יש תכנים שמגיעים מהזווית שלנו, כמו היריון ולידה".
את רואה הבדל בין קהל נשי לגברי? את מי קשה יותר להצחיק?
"בדיחה טובה היא בדיחה טובה שחוצה קהלים. אבל אני כן יכולה להגיד כשיש הופעות לנשים בלבד, למשל ביום האישה, האווירה יותר משוחררת והצחוקים נשמעים אחרת".
איזה סיטקום טלוויזיוני היה מתאר הכי טוב את החיים שלך?
"'חברים', רק בלי ניו־יורק, בלי בית הקפה ובלי החברים".
מה הכי מפחיד אותך בלהתבגר?
"ההבנה שכל הקלישאות נכונות ואיך לא הבנתי את זה קודם".
אם יכולנו לקרוא את המחשבות שלך - מה היינו שומעות?
"'למה עשית את זה?', 'את מלכה', 'לא, את לא', 'פחד, אלוהים ישמור', 'בא לי קורנפלקס כריות', 'אז תיקחי'".
לו יכולת לבחור לעצמך שם פרטי חדש, מה הוא היה?
"כשהייתי צעירה הרגשתי שהשם 'הדר' לא מתאים לי, אז החלפתי אותו ל'אלינור' לשעתיים בגלל אלינור אהרון מצעירי תל־אביב. היום אני אוהבת את השם שלי".
מה תעשי אם תוכלי להיות בלתי נראית ליום אחד?
"זה כוח־על שיהיה מבוזבז עליי. כרגע הייתי מעדיפה להיות רואה ובלתי נראית רק כדי לשכב על הספה עם הטלפון".
אז איזה כוח־על הכי היית רוצה?
"מקל קסמים שאפשר לפזר איתו קצת חמלה על העולם. אה, וגם שיעשה מגירה עם מלא סוכריות חמוצות" .
מה הכישרון הכי לא שימושי שלך?
"לשרוק על הידיים כל שיר בעולם ברמה של יצירות קלאסיות".
איזה קראש מפתיע היה לך על סלב?
"דוד ג'סי מ'צער גידול בנות'".
מחליטים לעבד את חייך לסרט. מי תגלם אותך?
"אם אפשר - שילוב של דאנה איבגי, מרגול ושרה סילברמן".
מה הפדיחה הכי גדולה שקרתה לך במהלך הופעה?
"מישהי קמה מהקהל, ניגשה לקדמת הבמה, לקחה את המיקרופון ואמרה שאבד לה הטלפון. היא שאלה אם אולי מישהו מצא. בהתחלה נבהלתי, אבל אז הבנתי שזה פיקוח נפש וכל ההופעה חיפשנו את הטלפון שלה" .
את האמת: חיפשת את עצמך בוויקיפדיה?
"כן, ואין לי מושג מי כתב את הערך. בנוסף, בכל פעם שיש ידיעה ברשת על הדר לוי, אני מקבלת התראה. מתברר שיש בארץ כמה הדר לוי: יש כדורסלנית מעולה, גיטריסט נהדר וגם מנכ"ל של חברת תרופות. אני מאוד מושקעת בקריירות שלהם. הצלחתם הצלחתי".
מור חן: "לבשתי בגד ים לחתונה"
האמנת שתוכלי לצחוק ולהצחיק אחרי 7 באוקטובר?
"כן, אבל חשבתי שזה ייקח יותר זמן".
הופעת מול מפונים. את זוכרת את הבדיחה הראשונה?
"בטח. אמרתי: 'איזה כיף לכם שאתם גרים בבית מלון, למרות שזה בית מלון בבת־ים. את בתור אמא כבר לא יכולה להגיד את המשפט: זהו, נגמר הבית מלון. אבל איזה כיף זה, יש שירות חדרים והכול. קשה אחר כך לחזור הביתה, זו הרעת תנאים! מתקשרת כזה לאמא שלך: לא החליפו לי מצעים!'".
"כתבתי בדיחות על המצב, זה משהו שאני תמיד מרגישה צורך לעשות: לדבר על הפיל בחדר ולכתוב את מה שעובר עליי באותו רגע או באותה תקופה, אחרת אני מרגישה חוסר אותנטיות".
אז תגידי באותנטיות: איזה סיטקום טלוויזיוני היה מתאר הכי טוב את החיים שלך?
"משהו בסגנון: 'שני גברים וחצי' - על שלושת האקסים האחרונים שלי".
הומור נשי - את חושבת שיש דבר כזה?
"לא. או שזה מצחיק או שזה לא מצחיק. זה כמו שאני אמציא שיש המבורגר נשי והמבורגר גברי. לצערי עדיין יש אנשים ששבויים בתפיסה המטופשת שאין נשים מצחיקות, אבל למרבה המזל זו תפיסה שהולכת ונעלמת מהעולם".
מה הבגד הכי שערורייתי שאי פעם לבשת לאירוע?
"לבשתי בגד ים לחתונה של עפר שכטר, כי כתבו בהזמנה שזאת מסיבת בריכה. מתברר שאני היחידה שלקחה את זה ליטרלי. אנשים היו כזה: 'גדל לך הציצי? לא, זו המעטפה'".
אם יכולנו לקרוא את המחשבות שלך - מה היינו שומעות?
"התלבטות כלשהי (בין שני גברים, שני בתים, שתי מדינות וכו')".
אם היית יכולה לבחור לעצמך שם פרטי חדש, מה הוא היה?
"אדל. הנומרולוגית שלי אמרה שרק ככה אני אצליח סוף־סוף. היא אמרה - או להוסיף שם או לעבור לחו״ל. בקיצור, שתדעו שנחמד מאוד באל־איי".
מה הכישרון הכי לא שימושי שלך?
"לקרוא כל טוקבק ולהתעכב בעריכה על סרטונים".
איזה קראש מפתיע היה לך על סלב?
"חיים אתגר. אין מצב שהוא יבגוד. מצד שני, אם הוא יתפוס אותך שוברת דיאטה בשלוש בבוקר הוא ישר ידליק אורות וירדוף אחרייך למרפסת השירות".
איזה פריט לבוש צריך להעלים מהעולם?
"קורדורוי. איכס. זה מכנסיים? זו ספה?".
מחליטים לעבד את חייך לסרט. מי תגלם אותך?
"אף אחת לא תעבור אודישן לתפקיד המטורלל הזה! טוב, נו, אנה זק. שתינו גבוהות, רזות, לשתינו יש שיער חלק… לא, אה? בסדר, לא חייב להיות נאמן למקור. למה, השחקן ששיחק את אסקובר דומה לו בול? הוא פשוט גידל שפם. אז שגם היא תגדל שפם".
מה הפדיחה הכי גדולה שקרתה לך במהלך הופעה?
"הופעתי באל־איי בבית כנסת של יהודים אמריקאים דתיים ואמרתי בטעות את המילה cunt. מתברר שבארצות־הברית זו קללה ממש קשה. אמנם צחקו ממש, אבל נראה לי שלא אשמע יותר מהמארגנת".
את האמת: חיפשת את עצמך בוויקיפדיה?
"ברור. אני כל הזמן נכנסת לבדוק שהכול בסדר ושאני עדיין רלוונטית".
מה הכי מפחיד אותך בלהתבגר?
"1. להסתכל במראה ולהגיד 'מי זאת?'. 2. להפסיק לרצות ללכת לפארקי מים. 3. להפוך לאמא שלי".
