למה צריך שדולה כדי לשכנע מדעניות ומדענים ישראלים לחזור ארצה?
"אלה מיטב המוחות שיש לנו, הם מקבלים הצעות מפתות ביותר בחו"ל שמשאירות אותם שם, ואנחנו רוצים אותם כאן. הם אומרים, 'אין פה משרות, אין הטבות, אין עזרה, התחושה היא ששם רוצים אותנו יותר', ואנחנו רוצים להראות להם שמדינת ישראל רוצה אותם ושהיא תעזור להם להיקלט בחזרה. ארגון Science Abroad שאני עומדת בראשו, מפעיל כבר שנים 35 מרכזים בצפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה, והוא מעניק כלים, מפתח קשרים ופותח דלתות למדענים ישראלים המבקשים לשוב לארץ, כדי שיביאו עמם לאקדמיה ולתעשייה בישראל את הידע, הכישרון, הניסיון והקשרים שצברו.
אנחנו יודעים להגיד איפה החסמים והבעיות והקמנו את השדולה, בסיועם של חברי הכנסת שרן השכל מהמחנה הממלכתי ואוהד טל מהציונות הדתית, כדי לקדם את הפתרונות מול המדינה".
איפה החסמים והבעיות?
"שתי הבעיות העיקריות הן מציאת מקומות עבודה אטרקטיביים למדענים וקליטה קלה יותר למשפחות שלהם. פוסט־דוקטורט נמשך 3-4 שנים בממוצע, שבמהלכן בני הזוג מוצאים עבודה טובה, הילדים מתרגלים למסגרות ולסביבה, וקשה לנתק את כולם ולחזור ארצה. הפתרון הוא מתן חבילת קליטה וסיוע הוליסטית עבור כל המשפחה, שתכלול למשל שיעורי עברית ושיעורי שימור שפה שרכשו בחו"ל, סיוע בדיור, הטבות לתעשייה שתקלוט אותם, סיוע בשכר בשנים הראשונות שיפצה על אובדן שכר גבוה יותר שניתן בחו"ל וכדומה".
למה חשוב שהם יחזרו?
"המדינה מפסידה אנשים עם יכולות מדעיות וטכנולוגיות הכי משוכללות שיש. מחקר שנערך לפני חמש שנים הראה שבכל שנה מאבדת ישראל פוטנציאל תמ"ג עתידי של 2.4 מיליארד שקל בשל מדענים שלא חוזרים. זה הסכום המשוער שהם היו יכולים לתרום לתוצר הלאומי הגולמי, כי מדובר באמת בטובים שבטובים, גם מקצועית וגם חברתית".
על כמה מדענים מדובר?
"סדר גודל של כ־5,000 מדענים בארצות־הברית, ובשנים האחרונות יש עוד כמה מאות באירופה, שם עיקר הסיפור הוא של רופאים שנוסעים ללמוד ולא חוזרים כי יש להם רישיון עבודה באיחוד וחוטפים לנו אותם למוסדות הכי יוקרתיים שיש".
את יודעת אם יש הבדל בנטייה לחזור ארצה בין מדענים למדעניות?
"אין לי נתונים כאלה על פי מגדר, אבל מלכתחילה נשים פחות נוסעות לפוסט־דוקטורט מגברים, בשל הקונסטלציה המשפחתית".
"פוסט־דוקטורט נמשך כמה שנים שבמהלכן בני הזוג מוצאים עבודה, הילדים מתרגלים לסביבה, וקשה לנתק את כולם ולחזור ארצה"
את עצמך רופאת ילדים בהכשרתך. גם את התמודדת עם הדילמה אם להישאר שם אחרי הפוסט־דוקטורט?
"הציעו לי משרה מכובדת מאוד בבית הספר לרפואה בהרווארד, וגם לבעלי דאז הציעו משרה שווה בתעשייה. הקדשנו לזה שיחה חצי תיאורטית, אבל לשנינו היה ברור שאנחנו חוזרים. אין ספק שהעובדה שחיכתה לי משרה בסורוקה עזרה, ולכן צריך לעשות הכול כדי לתת למדענים האלה מקום לחזור אליו. בתחילת שנות ה־80 מעט מאוד מדענים נשארו, אבל מה שקורה בשנים האחרונות זה צונאמי".
גם המהפכה המשפטית מקשה עליכם לשכנע את המדענים האלה לחזור?
"זה הוסיף משקל לכובד ההחלטה. יש שכבר הכריעו את הכף, בטענה שזו לא העת לקבל החלטה, ובינתיים הם בונים שם חיים שיותר ויותר קשה להתנתק מהם. נפגשתי לפני שבועיים עם שני מדענים שקיבלו הצעה ממכון ויצמן, ואין מדען שלא קופץ על הצעה ממכון ויצמן, אבל הם החליטו לחכות ולראות מה יקרה פה. עולם ההייטק בישראל חווה היום משבר גדול, יש ירידה משמעותית מאוד בהשקעות, סטרטאפים יוצאים לחו"ל, ומי שיצא כנראה כבר לא יחזור. עזבי את הדמוקרטיה, בקטע הפרקטי החברות מצטמצמות והכסף בורח".
מה ייחשב להצלחה של השדולה?
"להחזיר יותר מדענים מאלה שחזרו עד עכשיו. אי־אפשר לעשות את זה בתוך שנה־שנתיים, זה תהליך שייקח זמן, אבל אם לא נעשה כלום עכשיו, נאבד חלק גדול מאוד מההון האנושי המעולה שלנו, וזה יהיה אסון לאומי ובכיה לדורות".
