שריתה נמיה (32) מתל־אביב, דאטה־אנליסטית בחברת "טאבולה"
מגירוש ספרד עד לנאצים: "נולדתי באתונה, למשפחה יהודית שהתיישבה בסלוניקי אחרי גירוש ספרד. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, סבתא שלי הצליחה לברוח מסלוניקי לאתונה והסתתרה אצל משפחות נוצריות. הוריה ואחיה נתפסו על ידי הנאצים ונלקחו למחנה הריכוז חיידארי. למרבה המזל, זה קרה חצי שנה לפני סוף המלחמה והם ניצלו.
בית ספר יהודי: למדתי עברית בבית ספר יהודי, חגגנו את כל החגים ובנעוריי יצאתי כמה פעמים לקייטנה יהודית. פעם בשנתיים־שלוש טסנו לישראל כדי לבקר את המשפחה של אבא שלי. יצא שהייתי כאן באחד מימי הזיכרון לחללי צה"ל והייתי מאוד מופתעת איך פתאום העצב הפך לשמחה כשהתחיל יום העצמאות.
בגיל 18 התחלתי ללמוד הנדסת כימיה בסלוניקי. הופתעתי לגלות שלמרות ש־80% מתושבי העיר היו יהודים לפני מלחמת העולם, צעירי העיר לא ידעו דבר על מה שקרה שם. באותה תקופה הגעתי לישראל עם תוכנית תגלית ונהניתי מאוד. הרגשתי תחושת שייכות חזקה ואהבתי את האנרגיה הטובה של האנשים כאן.
ראיון עבודה: בשנת 2014 אחי הגדול אלברטו עלה ארצה וגם אני התחלתי לחשוב על עלייה. סיימתי את הלימודים ותכננתי את המעבר. יום אחד חבר של אחי אמר לי שמחפשים דוברת יוונית לתפקיד אנליסטית בחברת הייטק בארץ. חשבתי שזה רעיון טוב לעלות עם עבודה ביד וטסתי לריאיון. הגעתי ישירות מנתב"ג עם המזוודה ובסוף הריאיון כבר הודיעו לי שהתקבלתי. לא הייתי בטוחה שאני רוצה להישאר בישראל וביקשתי שייתנו לי לחשוב על זה כמה ימים. באותו סופ"ש חגגנו יום הולדת לאחי והגיעו חברים מלונדון, אתונה וז'נבה. היה כיף אדיר וזה היה סימן מבחינתי להגיד 'כן'.
עלייה: חזרתי ליוון, ארגנתי ויזת עבודה והתחלתי לעבוד בישראל. אחרי שלושה חודשים כבר הייתי בטוחה שאני רוצה להישאר כאן והתחלתי ללמוד עברית באולפן. כעבור שנה הסתיים פרויקט שעבדתי עליו והחלטתי לצאת לקורס דאטה־אנליסט. דרך אחי שמעתי על תוכנית Gvahim Career Center – GCC של עמותת גבהים, מבית קרן רש"י, והם עזרו לי למצוא את העבודה הבאה שלי בחברת צ'ק פוינט. אני ממליצה לעולים חדשים להיעזר בהם. כדי להחזיר לקהילה, אני עוזרת לעולים שפונים אליהם להתקבל למשרות בתחום שלי.
פדיחות: בזכות העובדה שלמדתי בבית ספר יהודי ידעתי קרוא וכתוב בעברית, אבל הייתי צריכה להרחיב את אוצר המילים. אני עושה הרבה טעויות, במיוחד בענייני זכר ונקבה. קורה שאני מדברת לגבר כאישה, זה תמיד מצחיק את כולם, אבל יש גברים שממש מתעצבנים מזה.
סקרנות ישראלית: בגלל המבטא שלי, חושבים שעליתי מארגנטינה. כשאני אומרת שעליתי מיוון, אנשים מופתעים, בעיקר כי הם לא פגשו עד אותו רגע אף עולה מיוון. יש כאלה שמדברים איתי על מוזיקה יוונית ויש ששואלים אותי 'איך עזבת את יוון?' אני עונה שכיהודייה זה היה הדבר הנכון מבחינתי. יש גם כאלה ששואלים אם אנחנו באמת שוברים צלחות במועדונים. אני עונה שזה כבר לא קורה, כי זה מסוכן ויקר. מאז המשבר הכלכלי ביוון, אסור לעשות את זה, ובמקום צלחות זורקים פרחים.
מלחמה: אחרי חמש שנים בארץ אני יכולה לומר שאני שמחה שעליתי. המלחמה רק חיזקה את הרצון שלי להישאר כאן, כי ראיתי כמה העם שלנו מאוחד. אני מרגישה שהחיים שלי עכשיו יותר מלאי משמעות ושאני מחוברת יותר לזהות שלי".
איזה הרגל יווני כדאי לישראלים לאמץ? "התרבויות דומות מאוד, אז אין הרגל שאפשר להביא לפה".
למה את הכי מתגעגעת ביוון? "להורים שלי ולחופים של פארוס".
למה לא תצליחי להתרגל כאן? "לכך שאוכלים צלחת מלאה של חומוס. מבחינתי זה רק מתאבן".
מהו המקום האהוב עלייך בארץ? "רמת הגולן. אני אוהבת את הנוף, את האוויר, את המסעדות והיקבים".
