"למרות פרישתי אני ממשיכה עם אותם דברים, כי לצערי האלימות במשפחה לא פורשת יחד איתי". רות רזניק

אחרי 45 שנה, רות רזניק פורשת מעמותת ל.א: "לצערי האלימות במשפחה לא פורשת איתי"

כלת פרס ישראל ומייסדת עמותת ל.א (לא לאלימות נגד נשים) שמפעילה שלושה מקלטים לנשים מוכות, מותירה אחריה מורשת מפוארת של מלחמה בתופעת האלימות במשפחה: "צריך ללמד ילדים מגיל הגן שאף אישה לא נופלת מהגבר"

פורסם:
לאחר 45 שנות עשייה, רות רזניק (90), מייסדת עמותת ל.א (לא לאלימות נגד נשים) פורשת. "למרות פרישתי אני ממשיכה עם אותם דברים", היא אומרת בתשובה לשאלה מהן תוכניותיה לעתיד, "כי לצערי האלימות במשפחה לא פורשת יחד איתי".
כאחת ממייסדות התנועה הפמיניסטית בישראל, מאין הגיעה התודעה הפמיניסטית שלך?
"בבית הספר היסודי שבו למדתי, אוולינה דה רוטשילד בירושלים, נתקלתי לראשונה בסיפורים על הסופרג'יסטיות, תנועה שפעלה בארצות־הברית ובבריטניה ושנלחמה למען זכות בחירה לנשים. אמנם הייתי רק בת 11, אבל זה הרשים אותי מאוד. אמא שלי הייתה אישה פתוחה ומודרנית, אפילו קיבלתי חינוך מיני בבית. אבי היה מתרגם, וב־1939, כשהתחילו להגיע ההודעות מאירופה על מצב היהודים, הוא קיבל את ההודעות והכתיב לאמא שלי את התרגום, ואני שמעתי הכול. זה החדיר בי מודעות חזקה לצדק חברתי והוביל אותי להיות בין מייסדות התנועה הפמיניסטית בתל־אביב".
מה הביא אותך להקים את עמותת ל.א?
"ב־1977 עזרתי לשולמית אלוני להקים את תנועת רצ, ובהמשך הקמתי מפלגת נשים שהיה לה מצע פמיניסטי שנחשב אז לרדיקלי מאוד. לא הצלחנו להיכנס לכנסת, וחודשיים אחר כך גבר רצח את אשתו בבת־ים במגב של ספונג'ה. במשפט הוא אמר, 'לא חשבתי שהיא תמות ממכות'. כששמעתי את זה החלטתי להקים ארגון שיפעל נגד אלימות כלפי נשים, כדי שאף אישה לא תמות יותר ממכות. היום המאבק הזה מובן מאליו, אבל אז זה לא התקבל בהבנה גדולה".
העמותה מפעילה היום שלושה מקלטים לנשים מוכות ברחבי הארץ. מאיפה הכסף?
"כשהקמנו את המקלט הראשון, בית עם שני חדרים שבו הצטופפו לפעמים שש או שבע משפחות, קיבלנו מהביטוח הלאומי סכום קטן. היום משרד הרווחה מכסה 85%-80% מהמימון וכל היתר מתרומות".
"הייתי רוצה שבכל בית ספר יתנוסס המשפט 'זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם'. שכולם יבינו שאדם הוא גם זכר וגם נקבה והם שווים"
מה הזיכרון הכי חזק שיש לך מעבודתך במקלטים?
"בשנת 1979 נרצחה אצלנו בתוך המקלט כרמלה נקש על ידי בעלה. זו הייתה שערורייה גדולה מאוד, הארץ רעשה, וזה השאיר בי חותם שלא יימחה, אני חיה עם החרדה הזאת מאז. היו עוד נשים שנרצחו אחרי שהן עזבו, אבל בתוך המקלט? דבר כזה לא קרה".
איך היית מאפיינת את הנשים שמגיעות למקלטים?
"זה חובק את כל החברה הישראלית, יהודיות וערביות, דתיות וחילוניות, צעירות ומבוגרות. בתחילת שנות ה־90, כשהגיעו העליות מרוסיה ומאתיופיה, פתחנו עוד שני מקלטים והקמנו את קו החירום 6724* שמופעל על ידי מתנדבות 24/7. לפני שנה מגזין 'לאשה' שם את המספר הזה על השער ועשה לנו קידום יפה מאוד. זה היה אמיץ מאוד ומרשים מאוד. השער זכה לתהילה עולמית וזכה בפרסים בינלאומיים. היה לזה אפקט פנטסטי, בעקבות הפרסום הפניות לקו החירום עלו במאות אחוזים".
"בשנת 1979 נרצחה אצלנו בתוך המקלט כרמלה נקש על ידי בעלה. זו הייתה שערורייה גדולה מאוד, הארץ רעשה, וזה השאיר בי חותם שלא יימחה, אני חיה עם החרדה הזאת מאז"
כמה התרגשת לקבל את פרס ישראל על תרומתך לחברה בשנת 2009?
"זה כמובן מרגש מאוד, אבל כשנבחרתי להדליק משואה בשנת 2000, התרגשתי יותר. הקדשתי את המשואה לסבא וסבתא שלי, הם היו גאים כל כך לדעת שיש לנו מדינה ושהנכדה שלהם מדליקה משואה מול קברו של הרצל".
מתחילת השנה נרצחו 11 נשים על ידי גברים. איך נמגר את הפשע הזה?
"רק על ידי חינוך הדור הבא. בכל מקום אני זועקת שמה שאנחנו לא עושים היום, בעוד 20 שנה יהפוך לכותרות בעיתון. צריך ללמד ילדים מגיל הגן שאף אישה לא נופלת מהגבר. לאחרונה פתחתי את ספר 'בראשית' ומצאתי בפרק ב' ושוב בפרק ה', את המשפט 'זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם'. הייתי רוצה שבכל בית ספר יתנוסס המשפט הזה, שכולם יבינו שאדם הוא גם זכר וגם נקבה והם שווים".
מה תוכניותייך לעתיד?
"למרות פרישתי אני ממשיכה עם אותם דברים, כי לצערי האלימות במשפחה לא פורשת יחד איתי".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
The Butterfly Button