עשר בבוקר, והבית של ירדנה עובדיה כמרקחה. אנשי מקצוע מקפלים ציוד, בעוד אחרים מפנים שטיחים ורהיטים ופורקים ציוד חדש, מסדרים כיסאות, מתקינים קונסולות תאורה והגברה. עובדיה יושבת במטבח עם בעלה ואוכלת איתו חביתה. כשהם מסיימים הוא מפנה כלים והיא מנקה פירורים. בהיכל שבו היא מתגוררת בסביון - אחוזה רחבת ידיים, מהמפוארות ביישוב - היה אפשר לצפות שמישהו אחר ירוץ לנקות את פירוריה בסיום הארוחה. אבל עובדיה לא מחכה לאיש, ותוך כדי היא גם נותנת הוראות לצוות ("יירד הערב גשם, אני מכניסה את החתונה פנימה לתוך הבית. אין ברירה, אני רוצה שיהיה להם כיף ונעים"), מקבלת שיחות טלפון מאפריקה, מחליפה בין עברית, צרפתית וספרדית, נותנת הוראות ולפעמים גם צועקת.
"בסדר, אוקבה, אני אדבר עכשיו עם הגברת הראשונה", היא מסכמת שיחה בלי מילות סיום. "מי זו הגברת הראשונה?", אני שואלת. "הגברת הראשונה זו הגברת הראשונה", היא פוטרת אותי בזה, ואז משאירה הודעה קולית לגברת הראשונה בגינאה וסוגרת עניין.
צו 8 של הלב
עובדיה (74), אשת עסקים ישראלית שהחלה את דרכה כקופאית בדימונה, צברה את הונה בזכות עסקים ענפים בגינאה המשוונית, מביטחון, דרך נדל"ן ועד רפואה - בין היתר גם הקמת בתי חולים שבהם מועסקים עשרות אנשי צוות ישראלים. אבל מי שנחשבת לאשת סודו של הנשיא, תאודורו אוביאנג, עסוקה בחודש האחרון בעניין אחר לחלוטין: הפקת חתונות לחיילים שחתונתם נדחתה בעקבות המלחמה.
בשבוע שבו נערך הריאיון עמה התקיימו בביתה שלוש חתונות יום אחר יום. תחשבו על זה: לקיים חתונה עם 250 אורחים בבית שלכן, לדאוג לקייטרינג, לעיצוב, לצלם, לתאורה, לאמנים. הייתן מתכננות חודשים, נלחצות, מגיעות רצוצות, מתאוששות שבועיים. אבל עובדיה מתקתקת את האירועים האלה תוך כדי שהיא מנהלת את העסק שלה וגם מספיקה לראות את הנכדים, כי מחר היא כבר באפריקה, חוזרת לענייניה עד החתונה הבאה שתתרחש בעוד שבוע.
יוזמת החתונות החלה מהזמר ליאור נרקיס, גם הוא תושב סביון, שחבר לשמואל ביסטריצקי, הרב של היישוב. הרעיון היה שתושבי סביון ישאילו את חצר הבית שלהם לחתונות של חיילים וחיילי מילואים, ונרקיס וביסטריצקי ידאגו לכל השאר. אבל עובדיה, שכבר יש לה רקורד בנושא של חתונות מפוארות, לקחה את זה צעד אחד קדימה.
"ליאור ושמואל פנו לכל תושבי סביון שיפתחו את החצרות שלהם, ואנשים נרתמו לזה", היא מסבירה. "אני רציתי לעשות אחרת ולהירתם יותר, ולקחתי על עצמי את הכול. לקחתי את השף איתן מזרחי של מלון רויאל ביץ' בתל־אביב ושכרתי עיצוב, ריהוט, פרחים, חופה, שתייה, הכול הטופ של הטופ. חתונה מלאה ומפוארת מאוד. 250 אורחים כל חתונה, מלא אמנים ושמח, שמח, שמח. הזוגות לא מצפים לזה. מגיעים לכאן עשרות חיילים היישר מעזה, מוציאים אותם לכמה שעות כדי לחזק אותם, ואני יוצאת מדעתי לראות את החיילים האלה רוקדים ושמחים. אני רוצה להראות להם שאנחנו איתם ואוהבים אותם. אותם גייסו בצו 8, אבל את העם גייסו בצו הלב, וצו הלב הוא חזק ביותר ואין לו גבולות. ב־7 באוקטובר הבנו שמול האויב אסור לנו להיות מפולגים וחלשים, ואת זה אל ישכח אף יהודי בארץ ובתפוצות".
"אתמול התחננתי לחתן 'בוא תאכל משהו'. מפה הם חוזרים ישר לעזה. אני זורקת דלי מים אחרי המיניבוס שלהם, כסגולה לכך שיחזרו בשלום"
עכשיו היא מראה לי הודעות שנשלחות אליה לנייד, של חיילים שמבקשים לערוך את החתונה שלהם אצלה. "אני מקבלת כאלה עשרות ביום. כוללללם רוצים להתחתן אצל ירדנה עובדיה". מצעד האמנים שמגיע לכאן מדי יום גם הוא מרשים. יומיים לפני הריאיון התארחו על הבמה יגל אושרי ודודו אהרון, יום לאחר מכן זימרו משה פרץ וליאור נרקיס.
"האמנים כולם מגיעים בהתנדבות, נרתמים בכל לבם, נותנים את הלב בשלמות וגם הרבנים", מתרגשת עובדיה. "שלשום הרב לאו חיתן את הזוג. היית צריכה לראות איך החתן בכה, הרג אותי לגמרי. אני מתרגשת יותר מהם בחתונות האלה".
ביקורת? זה לא נגע בי
מי שלא קורא את מוספי הכלכלה מכיר את עובדיה, אם לחמישה, בעיקר בזכות האירועים הגרנדיוזיים שהיא מפיקה לה ולבני משפחתה, ובראשם החתונות. ב־2010 חיתנה את בתה אורטל בעלות מוערכת של שבעה מיליון שקל - אירוע שנחשב אז כחתונה היקרה ביותר שנערכה בישראל. גן האירועים חוות רונית עוצב בהשראת וונציה, עם תעלות שבהן שייטו גונדולות, פלוס הופעות של שרית חדד, שלומי שבת, אייל גולן ומשה פרץ. 100 ילדים הולבשו בבגדי חתן וכלה וליוו את הזוג לחופה. כל זה לא עזר לנישואים לעבוד, ובני הזוג התגרשו.
ארבע שנים לאחר מכן התחתנה אורטל שוב, והפעם עובדיה הרימה לה חתונה בקפריסין, בהפקת ענק שאף עלתה על הקודמת, עם 700 אורחים שהוטסו לאי ובעלות שהוערכה ב־9 עד 10 מיליון שקל. החגיגות נערכו במשך יומיים במלון יוקרתי, וכללו מסיבת בריכה, טקס חינה (לאורחים הוגשו, לפי הדיווחים, עוגיות מיוחדות שהוטסו מהארץ) ואירוע החתונה עצמו, עם הופעות של חיים משה, אישתאר והזמר היווני ניקוס ורטיס. "למה לעשות משהו צנוע יותר?", עובדיה לא מבינה, "זה רגע מכונן בחיי אדם".
"לקחתי את השף של מלון רויאל ביץ' בתל־אביב ושכרתי עיצוב, פרחים, חופה, הכול הטופ של הטופ. חתונה מפוארת מאוד. מלא אמנים ושמח, שמח, שמח"
ובכל זאת, כבר הייתה חתונה אחת. הוצאת שבעה מיליון שקל, והילדה התגרשה. לא חשבת, הפעם נלך על משהו מפואר פחות?
"אני אישה מאמינה, וכל דבר שקורה אנחנו מבינים בדיעבד שקרה לטובה. לא כאב לי שהם התגרשו. אז הוצאתי כסף, שטויות. אני גדלתי בלי כסף, בדוחק, ואני יודעת שהכסף לא משנה. מהות החיים זה לא הכסף, זה להיות אדם ולא לשכוח מאיפה באת. מבחינתי האירועים האלה גם נותנים פרנסה להמון אנשים וזו גם דרך לעזור".
הייתה המון ביקורת בתקשורת הישראלית על האירועים האלה ואחרים. ביום הולדתך ה־60 הפכת מלון בתל־אביב לארמון מרוקאי, עם פרחים שהבאת מהולנד ונברשות מאיטליה.
"זה אפילו לא נגע בי. אני לא חברה בורסאית שהבנקים עושים לה מחיקת חובות. זה הכסף שלי, ואני אעשה בו מה שאני רוצה. אני אוהבת לשמח אנשים".
חמשת ילדיה מתגוררים גם הם בסביון. היא בנתה לכולם בתים פה, לא רחוק ממנה, כדי שבזמן המועט שהיא פה תוכל לראות את משפחתה כמה שיותר. "יש לי בן וארבע בנות. הבן שלי היה בהנדסה קרבית ואני יודעת מה זה להיות אמא של חייל, כשמחזיקים את הלב בידיים כל רגע. אז יש לי מקום מיוחד בלב בשבילם. אתמול התחננתי לחתן 'בוא תאכל משהו', כי הוא בא מעזה עם המדים. מפה הם חוזרים ישר לעזה, מחכה להם מיניבוס בחוץ. אני לוקחת דלי מים וזורקת אחרי המיניבוס שלהם, כסגולה לכך שיחזרו בשלום, שלאף אמא לא ידפקו בדלת".
אירועי ה־7 באוקטובר הכו בה קשה. היא מדברת עליהם ומזילה דמעות, אבל לא אישה כירדנה עובדיה תיתן לזה לרפות את ידיה. "ביומיים הראשונים זה היה נורא. אחר כך הבנתי שבעולם מציגים אותנו רע מאוד ושאני צריכה לשנות את זה. לפני שבוע היה כנס נשיאים באפריקה, והנשיא של גינאה שמאוד גאה בבתי החולים הישראליים שהקמתי שם ותמיד שולח אליהם כל מנהיג שמגיע לביקור, שלח אליי לבית החולים את האנשים האלה. אחד מהם, נשיא של מדינה מוסלמית אפריקאית שישראל מאוד רצתה לכונן איתה יחסים, לא כל כך רצה ללחוץ לי את היד. הוא אמר, 'אני לא לוחץ יד לרוצחי ילדים'. מצאתי את עצמי עומדת ומסבירה לכל המשלחת שאנחנו עם חפץ חיים ושלנו רצחו את הילדים, ושאני מזמינה כל מנהיג להגיד לי איך הוא היה מגיב אם אנשים היו נכנסים לבתים שלו, אונסים, בוזזים, חוטפים ורוצחים. בכיתי, הראיתי להם תמונות, הוכחתי להם שזו מלחמה צודקת. ככה אני מאז תחילת המלחמה. אני פוגשת בעבודה סורים, לבנונים, איראנים, וכל יום, כמה פעמים ביום, אני מראה תמונות ונותנת הסברים למי שרוצה לשמוע וגם למי שלא רוצה לשמוע".
גל האנטישמיות הזה פגע בעסקייך?
"לא, ואני מקווה שלא יפגע, אבל אי־אפשר לדעת, ימים יגידו. אין ביטחון בשום דבר כרגע".
את כבר בת 74, מה עם יציאה לפנסיה?
"אין פנסיה בשבילי. אני אוהבת לעבוד קשה ורוצה לעבוד עד יומי האחרון. הפנסיה מעוותת את הראש. יש לי עוד מה לתרום לעולם".
"יש לי בן וארבע בנות. הבן שלי היה בהנדסה קרבית ואני יודעת מה זה להיות אמא של חייל, כשמחזיקים את הלב בידיים כל רגע. אז יש לי מקום מיוחד בלב בשבילם"
איזה טיפ יש לך לתת לנשים אחרות, כמי שעשתה הכול בעצמה?
"עבודה קשה ללא רחמים עצמיים. לא לחכות שייתנו לך הזדמנות, לקחת אותה. אם סוגרים לך דלת, להיכנס מהחלון. בכל אישה טמון כוח שהיא לא יודעת שטמון בה. כל החיים אני עובדת בסביבה גברית, ואני מתגברת על זה. פעם היו מרימים גבה כשהייתי מגיעה, היום כבר לא. היום מפחדים ממני".
החתונה של היום מתחילה לקבל צורה. אולם הנשפים בבית של עובדיה מתפנה לטובת העניין. פסנתר הכנף (עם בובת שעווה של פסנתרן שיושבת לצידו) נשאר. "החתן והכלה לא מעורבים בכלום", היא מסבירה. "אפס תכנון וידע, זו הפתעה מוחלטת עבורם. הם מגיעים יחד עם האורחים. אני מביאה המון כלייזמרים לקבל אותם, רגע מאוד מרגש. ואני לא שוכחת את החטופים. אתמול הבאתי 150 כיפות כתומות ובלונים כתומים שהפריחו לאוויר בשביל הילדים הג'ינג'ים שבשבי. בקשות מיוחדות? לא, הם לא מבקשים כלום. רק להתחתן אצלי. חיילים עכשיו כתבו לי שהם מגישים עצומה לכבודי כדי שאדליק משואה. איזה חמודים".
החתונות נערכות אחר הצהריים. קבלת פנים בשלוש, חופה בארבע, ואז אוכל וריקודים עד תשע בערב. "אני לא ישנה בלילה, מהרגע שהאורחים הולכים אני מתחילה לנקות ולהכין למחר. הרגע הכי מאושר שלי הוא לראות חייל שמח וחיילים רוקדים סביבו, זה נותן לי כוחות. אני מוכנה לתת את כל כולי".
האירוע הבא שהיא מפיקה הוא חתונה משותפת לעשרה זוגות. "יש לנו יותר מ־180 פניות של חיילים בסדיר ובמילואים שרוצים להתחתן פה, ואי־אפשר להגשים את זה לכולם, אין מספיק ימים בשבוע ואלה גם הוצאות גדולות", היא מסבירה. "אז החלטתי שאני אעשה חתונה משותפת כדי להיענות לכמה שיותר זוגות - אבל משהו מהסרטים. כל אחד הרי בא מעדה אחרת, אנחנו בישראל, אז אני אעשה ערב של מאכלי עדות, כל אחד עם העדה שלו, ואני אביא אמנים לפי העדות וזה יהיה מושלם. תבואי בעצמך ותראי".
