האם לאפשר לאישה ללדת בבית בניגוד להמלצת רופאיה? האם זכותה של המדינה להתערב לטובת חייו של העובר מול דעתה של האם העומדת ללדת אותו? האם המדינה יכולה לכפות על אדם לעבור טיפול רפואי נגד רצונו, וכן איזו זכות גוברת - זכותה של אישה על גופה או זכויותיו של העובר שהיא נושאת? הסוגיות הגורליות האלה נידונו לפני חודשים ספורים בבית המשפט העליון.
במרכז הסיפור: צדי (שם בדוי, לבקשתה), אם לחמישה (בהם תאומים) החליטה ללדת את ילדה השישי בלידת בית אף על פי שכשנה לפני כן לידה שלה, שהחלה בבית ונמשכה בבית החולים, הסתיימה במותה של העוברית. הרשויות, שנזעקו להגן על העובר הנוכחי, תבעו ממנה להגיע לבדיקות בבית חולים והיא סירבה לעשות זאת. "ידעתי שאם אגיע לבית החולים יחייבו אותי לעבור ניתוח קיסרי, משהו שרציתי למנוע עד כמה שיכולתי", היא אומרת.
המקרה שלה עבר בין כמה ערכאות משפטיות והיא יוצגה על ידי עו"ד תמיר טורגל מפתח תקווה. זה היה מרוץ נגד הזמן: האם בית המשפט יספיק להכריע עוד לפני שיתחילו צירים?
לידה ראשונה: תאומים, לידה שנייה: קיסרי
צדי (32), חרדית שעלתה מניו יורק, עיר הולדתה, לפני ארבע שנים, היא פסיכולוגית קלינית ובעלת קליניקה שמתגוררת בירושלים עם בעלה הישראלי. הם הורים לשישה, ארבע בנות ושני בנים בני שמונה ומטה, ארבעה מהם נולדו בארצות הברית.
"בלידה הראשונה שלי נולדו לי תאומים בניתוח קיסרי", היא מספרת. "לא רציתי לעבור ניתוח, אבל אמרו לי שאני חייבת והסכמתי. ההיריון הבא היה רגיל והייתי אמורה ללדת בלידה טבעית, אבל בבית החולים הוחלט על ניתוח".
"נשמעה דפיקה בדלת. פתחתי וראיתי זוג לא מוכר. 'יש לך צירים?', שאלה אחת מהם, והמשיכה: 'באיזה שבוע את?' פתאום הבחנתי שיש הרבה אנשים מאחוריה. הייתי בהלם"
איך הגבת?
"התנגדתי, ואז שלחו אליי את מנהל בית החולים שאמר לי כי אם אסרב ישלחו אותי מבית החולים. הסכמתי, בלית ברירה. אחרי זה החלטתי שאני לא רוצה בשום אופן ניתוח קיסרי והעדפתי לידת בית עם מיילדת".
למה כל כך התנגדת לניתוח?
"אנחנו משפחה חרדית ואני רוצה להביא לעולם ילדים רבים. מאחר שאני יודעת שיש הגבלה על מספר הניתוחים הקיסריים שאפשר לעבור, הבנתי שהעובדה שאני עוברת ניתוחים קיסריים תגביל את הלידות שלי בעתיד, ולזה לא הייתי מוכנה".
לידה שלישית: רציתי מיילדת, הגעתי לניתוח
לקראת הלידה השלישית, ידעה שהיא מעדיפה לידה טבעית בבית, "אבל הובהר לי חד־משמעית שלפי החוק בארצות הברית אחרי שני ניתוחים קיסריים אסור למיילדת לסייע בלידה טבעית. המדינה לא יכולה מבחינה חוקית לאסור על האישה לעשות זאת, והאיסור הוא על המיילדת. האופציות היחידות שמצאתי בחיפושיי אחר אפשרות ללידה טבעית היו או אצל קהילת האמיש עם מיילדות לא מורשות או עם מיילדת ללא רישוי שתבוא הביתה".
מה עשית?
"היות שאני אדם אחראי וחוקר, למדתי הכול על לידות בית וקבעתי עם מיילדת, אבל הייתה לי ירידת מים והלידה לא התקדמה במשך שלושה ימים. בסוף הייתה היפרדות שליה ונזקקתי בכל זאת לניתוח קיסרי".
לידה רביעית: בבית, בלי מיילדת
חודש אחרי שעלו בני הזוג עם ארבעת ילדיהם לישראל, הרתה צדי. הפעם החליטה להכין את עצמה מראש בצורה קפדנית. היא עשתה קורס תומכות לידה ("לא כדי לעסוק בזה, אלא כדי להבין יותר את נושא הלידה"), הקפידה על תזונה מאוזנת, פעילות גופנית ושעות שינה מספיקות – הכול כדי להביא את עצמה ללידה במצב אופטימלי. "תכננתי ללדת עם בעלי, בלי מיילדת ובלי דולה. הלידה עברה ללא כאבים ובננו החמישי – היום בן שלוש – נולד במיטתנו".
לידה חמישית: ניתוח חירום, התינוקת נפטרה
שנה אחר כך הרתה שוב. "כבר ידעתי שאני יכולה ללדת לידה טבעית בבית, כי הרי עשיתי זאת. לא הייתי מודאגת. אבל הפעם לא הקפדתי על התנאים".
כלומר?
"עבדתי קשה בקליניקה, לא אכלתי טוב, לא ישנתי מספיק ולא עשיתי פעילות גופנית, ואז בוקר אחד בחודש התשיעי החל דימום. בעלי נלחץ ויצר קשר עם פרמדיקית שהכרנו מארגון מסוים לרפואה דחופה. היא הוציאה קריאה והגיע גם צוות רפואי נוסף מארגון אחר, שהבין שיש יולדת בסכנה. התחיל סביבי בלגן שבסופו נלקחתי בניגוד לרצוני לבית חולים, ובוצע ניתוח חירום. התינוקת הוצאה ללא רוח חיים. זו הייתה טראומה קשה מאוד לי ולבעלי".
לידה שישית: טוויסט בעלילה
כעבור חמישה חודשים הרתה שוב. "הפעם החלטתי לא לשתף את הסביבה, חוץ משתי חברות, בכך שאני בהיריון. רציתי למנוע מעצמי סטרס, לחצים ועצות שיפגעו בבריאות הנפשית וההוליסטית שלי. לעומת זאת, שמרתי מאוד על עצמי, מתוך החלטה שאעשה הכול כדי לשמור על ההיריון הזה לטובת התינוק שבתוכי וגם למען התינוקות שייוולדו בע"ה בעתיד".
חשבת מה יקרה אם הנסיבות יאלצו אותך בכל זאת להזדקק לניתוח קיסרי?
"בהחלט, חשבתי הרבה אם אהיה מסוגלת לעמוד בזה נוכח הטראומה שעברתי. בשבוע ה־36 להיריון הגעתי למסקנה שאם איאלץ לעבור ניתוח קיסרי כדי לשמור על שלומי ועל שלום העובר, אוכל לעשות את זה. הרגשתי שמחה על כך שהגעתי לשלמות עם המחשבה הזו".
"בארצות הברית, אחרי שני ניתוחים קיסריים אסור למיילדת לסייע בלידה טבעית. המדינה לא יכולה לאסור על האישה לעשות זאת, והאיסור הוא על המיילדת"
זמן קצר אחר כך נטרפו הקלפים. באחד מסופי השבוע החליטו היא ובעלה לקחת לעצמם שבת זוגית. הילדים הועברו לביתה של קרובת משפחה ובני הזוג נשארו בביתם. "בעלי הלך לבית הכנסת ואני נשארתי בבית", מספרת צדי. "פתאום נשמעה דפיקה בדלת. פתחתי וראיתי זוג לא מוכר. 'יש לך צירים?', שאלה אחת מהם, אישה שלבשה וסט של צוות רפואי, והמשיכה: 'באיזה שבוע את?' ואז הבחנתי שיש הרבה אנשים מאחוריה וגם משטרה. סגרתי את הדלת בבהלה. הייתי בהלם. בינתיים, בעלי הגיע מבית הכנסת ונבהל למראה הקהל שמחוץ לבית. הוא היה בטוח שמשהו קרה לי. בדיעבד התברר שבזמן שבעלי היה בבית הכנסת, הוא סיפר לאחד ממכריו על ההיריון ושיתף בדאגה שלו אליי. הוא לא שיער שהאיש הזה יחליט על דעת עצמו לדווח לצוות הרפואי ושם התקבלה הקריאה כאירוע דחוף, כאילו מישהי הולכת ללדת כל רגע וצריכה עזרה".
איך הגבת?
"מישהי מהצוותים שהגיעו אמרה: 'אי־הבנה – תם ונשלם' וכולם התפזרו. אבל אני נכנסתי לסטרס. לא הרגשתי בטוחה בבית שלי. לקחתי חדר במלון ושהיתי שם שתי יממות עם חברה. אחרי כמה ימים התקשרו מהרווחה וביקשו להיפגש איתי כדי להבין מה קורה. נפגשתי עם העובדת הסוציאלית, שטחתי את הסיפור שלי והיא אמרה שהתיק ייסגר. אבל שעתיים אחר כך היא התקשרה ושאלה אם אהיה מוכנה לעבור אבחון פסיכיאטרי. זה הדליק לי נורה אדומה, אבל הסכמתי".
בתמצית ההליכים המשפטיים שפורטו בפסק הדין, דווח: "ביום 26 ביולי 2024 התקבל דיווח מארגון 'איחוד הצלה' על כך שיש אישה שדעתה השתבשה והיא מבקשת ללדת בלידה ביתית באופן שיסכן אותה ואת עוברה. ביום 31 ביולי 2024, בעקבות פניית שירותי הרווחה, ניתנה חוות דעת פסיכיאטרית ולפיה המבקשת יציבה ובריאה בנפשה 'ומבטאת כושר לקבלת החלטות תקין ואחראי בנוגע ללידה הקרובה'. ביום 1 באוגוסט 2024 פנתה ב"כ היועצת המשפטית לממשלה לבית משפט לענייני משפחה בירושלים, בבקשה דחופה לפי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. בבקשה נטען, בין היתר, כי הגיע לידי 'איחוד הצלה' וגורמים ברווחה דיווח כי המבקשת (הלוא היא 'צדי', צ"ר) מתעתדת ללדת בלידת בית, ולנוכח אירועי העבר – קרי הלידה הקודמת והחשש לחייה ולחיי העובר, המשיבה (הייעוץ המשפטי, משרד הרווחה והאפוטרופוס הכללי ירושלים, צ"ר) מבקשת שיינתן צו המורה למבקשת להגיע לבדיקה בבית החולים או לחלופין לאשפוז להשגחה או לקבלת טיפול בבית חולים... במהלך הדיונים הושמעה בטלפון עמדתו של מומחה במיילדות וגינקולוגיה שלקח חלק בטיפול בצדי בלידה הקודמת, ב־2023, שתיאר סיכון ממשי וחד־משמעי בלידה וגינלית בנסיבותיה של המבקשת. לטענתו, אם לא תלד בבית החולים נשקפת סכנה ברורה לה ולעובר שלה. "כשהוזמנתי, כעבור ימים ספורים, לדיון בבית המשפט, הבנתי שאני צריכה להתקשר לעורך דין", אומרת צדי.
מה הייתה עמדתו של בעלך בכל האירוע?
"הוא רצה שאלך לבית החולים ואישית תמך בניתוח קיסרי. הוא העדיף שמישהו אחר יחליט בשבילו, כדי להיות רגוע יותר. עם זאת, היה לו ברור שאני מבינה את מעשיי ולא סבר שניתן לכפות עליי ניתוח קיסרי בניגוד לרצוני".
בית משפט לענייני משפחה: לנתח בכפייה
הנושא נע ונד בין הערכאות המשפטיות השונות. "בינתיים ההיריון התקדם, אבל אני עצמי הייתי מאוד בלחץ, אף שידעתי שעליי לשמור על רגיעה. המצב היה לא פשוט. מאחר שחששתי שיכריחו אותי להתייצב בבית חולים, לא הייתי עם ילדיי בבית. זזתי ממקום למקום כדי שלא ימצאו אותי".
ב־14 באוגוסט 2024 קבע בית משפט לענייני משפחה שאין מנוס מלתת צו למשטרה למצוא אותה, להביא אותה לבית חולים, לבדוק אותה, לאשפז אותה לפי הצורך ולטפל בה, אף בניגוד לרצונה – כולל לידה קיסרית, אם יתברר שאינה מסוגלת ללדת בלידה טבעית. "ביקשנו לעכב את ביצוע ההחלטה", מסביר עו"ד טורגל, "ובית המשפט המחוזי התנגד, אך החליט ליישם את ההחלטה באמצעות בדיקות חיצוניות (בדיקות מדדים ואולטרסאונד). לזה לא יכולנו להסכים והגשנו ערעור".
בית המשפט העליון דן בבקשה לעכב את ביצוע החלטת שתי הערכאות שדנו בנושא והרחיב את הדיון לנושא העקרוני: מה גובר על מה, שלום העובר שטרם נולד או זכותה של האישה על גופה ועל החלטתה?
בית המשפט העליון: זכות האם גוברת
"המקרה שלפנינו מעורר את השאלה האם המדינה יכולה לכפות על אישה בסוף הריונה לעבור ניתוח קיסרי, מן הטעם שלידה טבעית עלולה לסכן את האם ואת עוברה", כתב השופט יצחק עמית בתחילתו של פסק הדין (שגם השופטים רות רונן ויחיאל כשר, חתומים עליו).
"את כל המסע והמאבק הזה עשיתי כי אני רוצה להמשיך להיות בריאה ובעלת יכולת ללדת עוד ועוד ילדים"
בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי ובית המשפט לענייני משפחה, קבעו שלושת שופטי העליון פה אחד כי כל עוד לא התרחשה הלידה, זכותה של האם – אם היא כשירה בדעתה – להחליט על גופה, כי הזכות הזו גוברת על כל שיקול אחר, לרבות זכותו לחיים של העובר. זאת ועוד: לפי ההחלטה, שנשענה על תקדימים משפטיים, הזכויות המשפטיות של אדם מתחילות רק אחרי הלידה ועד לרגע לידתו אין לעובר זכות עצמאית לחיים.
סוף טוב: לידה שישית טבעית
"בשלב הדיונים בבית המשפט העליון כבר הגעתי לסוף ההיריון, והחלטתי ביני לביני שאם לא אלד עד היום המיועד אוותר, ואולי אפילו אפנה לבית החולים בידיעה שאעבור ניתוח קיסרי", מודה צדי. "אבל ביום המיועד התינוק שלי יצא לאוויר העולם, בעזרת השם, בריא ושלם, במשקל ארבעה קילו. הוא נולד בלידה טבעית שנמשכה 15 דקות, בבריכת מים בכמה לחיצות ובנוכחות שלוש חברות".
ואת מתכוונת ללדת שוב?
"בוודאי! אני רק בת 32. הרי את כל המסע והמאבק הזה עשיתי כי אני רוצה להמשיך להיות בריאה ובעלת יכולת ללדת עוד ועוד ילדים".
"למדינה אין זכות להתערב"
"הטענה שלנו הייתה שאין לבית המשפט סמכות לדון בהליך ואין לכפות על האישה כל הליך רפואי", מסביר עו"ד תמיר טורגל שייצג את צדי.
"מפסק הדין הזה נושבת רוח חדשה במערכת המשפט". עו"ד תמיר טורגלצילום: Photography Studiolineמה היו הנימוקים שלכם?
"טענתנו הייתה שצדי טרם החליטה אם תלד בלידת בית, וכי ניהול ההליך המשפטי פוגע בה, מסכן את בריאותה ומביא אותה לסף פירוק התא המשפחתי ועזיבת הארץ. טענו גם שמבחינה רפואית אין להתבסס על תחזיות קודרות ויש לאפשר לה לשקול אפשרות ללידה טבעית.
"מערכת החוקים בישראל קובעת שכפייה של התערבות רפואית יכולה להיעשות אך ורק בתנאים מצומצמים מאוד – אם האדם נמצא במצב שאין באפשרותו לקבל החלטות באופן סביר. ככל שאדם איתן בדעתו, אין מקום להתערב בענייניו. כאן, בעצם היה ידוע מראש ובמפורש – בעקבות חוות דעת פסיכיאטרית שעברה לבקשת הרשויות – שהיא בריאה בנפשה ומבינה את המצב לאשורו, את הסיכויים והסיכונים שבכל אפשרות, ויש לאפשר לה לקבל בעצמה את ההחלטות בנוגע ללידה. תשעה שופטים שדנו בנושא, בערכאות השונות, לא נתנו בעצם תשובה בנושא הסמכות. בית המשפט העליון הביא בחשבון את העובדה שהמבקשת כשירה לקבל החלטות, כפי שעולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית. למרות עמדת הממסד הרפואי, שלפיה לידה טבעית לאחר ארבעה ניתוחים קיסריים מסכנת עד מאוד את האישה ואת העובר, בית המשפט קיבל את ערעורנו. התינוק נולד עוד לפני קבלת הנימוקים לפסק הדין, והנימוקים נכתבו אחרי הלידה. השופט עמית סיים את פסק הדין באיחולים ליילוד ולבני המשפחה".
מהי חשיבותו של פסק הדין הזה?
"בית המשפט העליון בישראל עמד באופן נחרץ ביותר על כך שבמערכת הדמוקרטית, למדינה יש גבולות ברורים המונעים התערבות בחיי האזרחים. ככל שאדם סוברני ואיתן בדעתו, אין סמכות להתערב בענייניו.
"מפסק הדין החשוב הזה נושבת רוח חדשה במערכת המשפט, המכירה בזכויות הטבעיות של בני אדם מעצם היותם בני אנוש. ההכרה הזו של בית המשפט, שיש זכויות טבעיות שאינן מוענקות לאזרחים על ידי המדינה ולפיכך אין למדינה סמכות לפגוע בהן, מגדירה באופן חדשני את עיצוב מערכת היחסים בין האזרח הבודד ובין הרשויות. זה מסר ברור: בנושאים כמו הכרעות רפואיות או צנעת הפרט, אין למדינה זכות להתערב".
