לחיים יש דרכים משלהם ללמד אותנו שיעור. תראו את נועם לוגסי, שחיכתה שנתיים וחצי לתפקיד שיחזיר אותה לטלוויזיה, עד שהגיע זה של טולי, הסמ"פ החדשה של פלוגה שלוש בעונה השנייה של "המפקדת". רק ששום דבר לא הכין את לוגסי למה שקרה כשחזרה הביתה אחרי חמישה ימי צילום ואופוריה: שיחת הפרידה שערכה לה גל, מי שהייתה בת זוגה במשך שנתיים. "הייתי צריכה לקום למחרת לצילומים בשלוש לפנות בוקר", היא נזכרת, "אבל החיים שלי השתנו ברגע. הפרידה הגיעה אליי משום מקום. זו הייתה טראומה. הגעתי לצילומים בעיניים נפוחות מבכי. הייתי זומבי".
איך מעבירים כך יום עבודה?
"הייתי על כדורי הרגעה כדי להצליח לתפקד. בכיתי בין טייק לטייק. הפרידה הזו הייתה גדולה ממני. היא לוותה בהבנה ביני ובין בת הזוג, שכרגע כל אחת צריכה להתחבר לעצמה ולמצוא את עצמה מחדש, כי די הלכנו לאיבוד בתוך האהבה המטורפת שהייתה לנו. אם הקאט היה חד־משמעי אולי היה לי קל יותר, אבל בהתחלה עוד המשכנו לגור ביחד, ובמשך כמה שבועות חזרתי הביתה אחרי ימי צילום אל חוסר ודאות אם אנחנו באמת נפרדות או לא. הכל היה באוויר
"כשגל הלכה, הסתגרתי חודש בבית. התרחקתי מהכל ומכולם. המצב הנפשי שלי החמיר. פחדתי שאני מאבדת את זה"
"היה יום צילום אחד שבמהלכו גל סימסה לי שהיא רוצה שנדבר. זה טילטל אותי. כרמל בין ואלונה סער לקחו לי את הטלפון, ואמרו לי, 'את לא עונה לה עכשיו, ואנחנו איתך יד ביד, עוברות את זה'. לאורך כל הצילומים הן היו שם בשבילי. מעולם לא יצאתי מקאסט עם חברות נפש כזו.
"מצד אחד אני מודה לאלוהים שהייתה לי עבודה לקום אליה בבוקר, אבל מצד שני לא הייתה לי בחירה אם אני רוצה להיזרק במיטה כל היום, לאכול גלידה ולעבור בתוך הכאב. הייתי צריכה להחזיק את עצמי איכשהו. להצטלם במצב כזה היה אחד הדברים הקשים שחוויתי. ביום האחרון היה זוועה. רק ספרתי את הדקות והשניות עד שהיום ייגמר, והוא לא עבר. ניסיתי לתת את הטייקים הכי טובים שאני יכולה, לשחק הכי טוב שאני יכולה. הייתי ממוטטת. כולם ידעו והחזיקו אותי".
למה היום האחרון של הצילומים היה טריגר לקריסה?
"הרגשתי לבד. אחותי גרה בחיפה, וההורים שלי בדיוק נסעו לחו"ל. התפרצה אצלי חרדת נטישה, אז עוד יותר הצקתי לגל. הרגשתי שהיא הפתרון היחיד לכאב שלי, וזה עשה את המצב בינינו למכוער מאוד. לא השארתי לה ברירה אלא לבוא ולהיות איתי. הרגשתי שאני שנייה מלהתמוטט וחייבת שהיא תבוא לעזור לי לעבור את היום הזה. היא באמת חיכתה לי בבית בסוף היום. כשהיא הלכה, הסתגרתי חודש בבית. התרחקתי מהכל ומכולם. המצב הנפשי שלי החמיר. פחדתי שאני מאבדת את זה".
אנחנו משפחה פוסט-טראומטית
חצי שנה עברה מאז הפרידה. לוגסי (26) כבר במצב טוב יותר. את שלושת החודשים שחלפו מאז תום צילומי "המפקדת" (שמשודרת בכאן 11 בימי א' וד' ב־21:15) עשתה בבית, סגורה עם חברים תומכים, והתאבלה על הזוגיות שהסתיימה.
לא סתם לוגסי נלחצה ממצבה הנפשי. לפני שש שנים, רגע לפני שהחלה להצטלם לסדרה "הרמון", איבדה את אחותה הבכורה דניאל. בוקר אחד, בלי שום כתובת על הקיר, דניאל - שסיימה תואר שני בפסיכולוגיה ועשתה סטאז' בגהה - החליטה לשים קץ לחייה. דניאל, בת 29 במותה, הותירה אחריה בעל שבור לב ותינוק בן חמישה חודשים. היא לא השאירה מכתב ואיש לא יודע עד היום מה באמת קרה לה. יש רק השערות, כמו דיכאון סמוי אחרי לידה שהרים ראש לרגע אחד באופן קיצוני מדי. בדיעבד, לוגסי מבינה כי לא עיבדה את האובדן ואת הטרגדיה, ונשאבה בן־רגע לצילומי סדרה אינטנסיביים.
היא וגל, גם היא בת 26 כמוה, עברו לגור יחד תוך חצי שנה. לוגסי הרגישה שמצאה את אהבת חייה. אפילו קעקוע משותף עשו יחד על היד, של שמש וירח - לוגסי היא הירח. הן בעצם הכירו בגיל 13, גדלו יחד בפתח־תקווה, וחידשו את הקשר בפרוץ משבר הקורונה. לוגסי כבר הייתה בעבר בזוגיות בת שנתיים עם אישה, והיו גם גברים.
מה את מבינה היום שלא הבנת בזמן אמת על הפרידה שלכן?
"אחרי הפרידה אבא שלי אמר לי משפט יהלום: 'את חווה את הפרידה מגל כך, באיבוד עצמי, בגלל שלא עיבדת את המוות של דניאל'. והוא צודק. חייתי באיזו אשליה שאני חזקה ויודעת הכל על החיים שלי, שעיבדתי את האובדן של אחותי, שחיטטתי בפצע, ומתברר שלא, או לא מספיק. הפרידה מבת הזוג שלי יושבת על הפצע הגדול של אובדן אחר, שכופה את עצמו עליך. לא הייתה פה בחירה שלי, באף אחת מהפרידות. עברתי את הנורא מכל, לאבד אחות, אבל המוות הזה לא הכין אותי לפרידה מבת הזוג ולא עזר לי להיות חזקה יותר.
"כשנפרדתי מגל התפרקתי לאלף חתיכות. הרגשתי שאין לי למה לקום בבוקר. היה לי לילה אחד שהרגשתי שאני משתגעת ושאני לא יודעת אם אשרוד, נפשית, את הלילה. פה הייתה נקודה אדומה שאמרתי, די. שיתפתי את הוריי ואחותי, שלחתי להם הודעה שאני חווה מחשבות קשות, ושזה מדאיג אותי עוד יותר בגלל דניאל. רציתי שהם יֵדעו".
"התחלתי לשמוע שיעורי תורה ביוטיוב, והתחזקתי. בזכות הפרידה הזו גיליתי את אלוהים. אני ממש מרגישה שיש אבא"
מה הפחיד אותך?
"שאני הולכת בעקבות אחותי. לא פחדתי שאני אפגע בעצמי, חס וחלילה. אבל זה כמו מישהו שיש לו רקע של מחלות לב במשפחה. ברגע שהוא מרגיש לחץ הכי קטן בחזה, הוא ישר נדרך ונלחץ ומטפל בזה. אנחנו משפחה פוסט־טראומטית. גיליתי את זה באותו לילה".
במהלך המשבר שחוותה, לוגסי גם רזתה מאוד. "הגעתי ל־38 קילו", היא מספרת. "כשהעליתי סטורי פה ושם, אנשים אמרו, 'את רזה מאוד, מה קרה?'. לקראת האזכרה של אחותי ידעתי שאפגוש את כל המשפחה, אנשים שלא ראיתי המון זמן. פחדתי מהתגובות".
ואז העלית פוסט באינסטגרם שבו שיתפת בפרידה שעברת.
"נכון, והשיתוף עזר לי. הרגשתי שכל העולם מחבק אותי. היום אני שוקלת יותר, ולאט־לאט אני עולה עוד בעזרת השם".
בתוך כל התקופה הזו, מה שעזר ללוגסי הגיע מכיוון לא צפוי: התחזקות קלה, או אם תרצו, התקרבות לבורא עולם. "אני אדם מאמין מאז ומתמיד", היא מסבירה. "אחרי שלא יצאתי מהמיטה ימים ולילות ולא ראיתי אור יום, יצא שצפיתי בסרטונים בטיקטוק. התחלתי לשמוע שיעורי תורה ביוטיוב של הרב יגאל כהן, והתחזקתי. הוא אמר משפט אחד, וירדו לי דמעות: 'הַשְׁלֵךְ עַל יְהוָה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק'. אם את מוציאה את בורא עולם מהתמונה כי את חושבת שאת בשליטה, יהיה לך קשה. תשמעי, המחלה שלי זו שליטה. לכן גם חוויתי קשה את הפרידה, כי חשבתי שהדברים בשליטתי ושאני אסדר את הכל. היה משהו מאוד משחרר כשהבנתי שאני כלום ושום דבר. הרמתי ידיים ואמרתי, 'קח את המושכות ותשיט את הספינה שלי'.
"היום אני שמחה שהפרידה קרתה. לא משנה מי יזמה אותה, זה עשה חסד לשתינו. הייתי תלויה בגל באופן לא בריא"
"ובדיוק אז הגעתי אל מטפל שאמא שלי, שהיא המלאך השומר שלי, שידכה לי. זה היה אחרי שהרגשתי שהטיפול אצל הפסיכולוגית לא עוזר. אמא רק אמרה, 'אני משלמת על המטפל הזה, לכי'. הלכתי אליו ופגשתי בחור דתי, חוזר בתשובה. עברתי סשן ריברסינג (תרגילי נשימה, אמ"ר) של שעתיים והכל התחבר. אמא שלי מאוד מפחדת שאני חוזרת בתשובה (מצחקקת), אני לא. אני מתקרבת באמונה. בזכות הפרידה הזו גיליתי את אלוהים. אני ממש מרגישה שיש אבא".
גילית גם את עצמך.
"היה לי פה שיעור חשוב על איזון וחוסר שליטה. היום אני שמחה שהפרידה קרתה. לא משנה מי יזמה אותה, זה עשה חסד לשתינו. הייתי תלויה בה באופן לא בריא".
את לא צריכה להיות חולת נפש כדי להגיע לקצה
לוגסי כותבת בימים אלה תסריט בהשראת הטרגדיה של משפחתה. "מהיום הראשון שזה קרה מיד אמרתי, מה שקרה לנו זה סרט".
היום אתם יודעים יותר על מה קרה שם? למה היא שמה קץ לחייה?
"אנחנו עד היום לא יודעים באמת. אני בטוחה שאם הייתה מתאבדת באופן מודע ולא מתוך אי־שפיות רגעית או משבר, היא הייתה משאירה הוראות מפה ועד להודעה חדשה. גם אני וגם ההורים שלי חושבים שהסיבה שהיא התאבדה לא רלוונטית. זה לא יחזיר אותה, ואנחנו מרגישים לא בנוח לנבור בחיים ובבחירות שלה כשהיא לא פה. אני כן יודעת שעל פניו אחותי לא הייתה בדיכאון. היא ליוותה ילד אוטיסט במשך שנתיים בסטאז' שלה. בכל התקופה האחרונה של חייה היא הייתה עם פסיכיאטרים מגהה, אנשים שנכנסו לשבעה ואמרו לאמא שלי: 'אם אנחנו, אנשי מקצוע, לא ראינו שום דיכאון, אז אל תרגישי אשמה'.
"אמא שלי מגדלת את הילד של דניאל כאילו היה הבן שלה, וזה לא פשוט. היא מעורבת בקבוצות ווטסאפ של הגן, קובעת לו פגישות עם חברים. היא הרבה יותר רגישה אליו ממה שהייתה איתנו, כי אין לו אמא"
"דניאל חוותה דאגות, אולי בעוצמה גבוהה יותר, כאלה שמתאימות לאמא טרייה. היו לה טרדות מי ידאג לילד, מי יאכיל אותו, מה יהיה איתו כשהיא תחזור לעבודה. היא הייתה מאוהבת בבן שלה ברמה שאני לא יכולה להסביר. כנראה היה שם רגע אחד, לילה שחור, לפני ראיון עבודה שהיה אמור להיות לה בבוקר, שהכריע את הכל. את לא צריכה להיות חולת נפש כדי להגיע לקצה".
איך הקשר שלכם כיום עם בעלה של דניאל ועם בנה?
"אמא שלי מגדלת את הילד כאילו היה הבן שלה, וזה לא פשוט. היא מעורבת בקבוצות ווטסאפ של הגן, קובעת לו פגישות עם חברים. היא הרבה יותר רגישה אליו ממה שהייתה איתנו, כי אין לו אמא".
הראיון המלא עם נועם לוגסי מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים:
- עמותת ער"ן, עזרה ראשונה נפשית, טל': 1201
- בשביל החיים, סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, טל: 03-7487771
- סה״ר, סיוע והקשבה ברשת
