הרומן של גיל זהר, תכשיטנית ואמנית, עם מצרים העתיקה, התחיל כשהייתה בת ארבע בלבד. "אמא שלי, ד"ר לתולדות האמנות, לקחה אותי לנסיעות בכל העולם. באחת הפעמים הגענו למוזיאון בלונדון שיש בו תערוכה קבועה של מצרים העתיקה. ברגע שנכנסנו התמגנטתי למקום. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי מומיה אמיתית. הביקור שם הפך לזיכרון הילדות הראשון שלי ומאז הייתה לי כמיהה בלתי מוסברת לתקופה הזו".
זהר (50) בגרה, נהייתה עיתונאית אופנה, ולאחר עשור בתחום עזבה את העיתונות והפכה למעצבת פנים ומלבישת בתים ומשרדים. אך הכמיהה שניטעה בה בילדותה לא עזבה אותה: "לקחתי קורסים על מצרים הקדומה, קראתי ספרים ולמדתי את הכתב ההירוגליפי המצרי (שפת החרטומים, ת"ב)", היא נזכרת.
"החלום שלי הוא בית גדול למותג, שיכלול רהיטים, מצעים וכלים ברוח מצרים העתיקה. כבר יש לי סקיצות לכל דבר, גם לבשמים ולקו איפור וקוסמטיקה"
ההכרה הסופית שהיא רוצה ליצור אמנות ששואבת השראה מהעת העתיקה הגיעה ב־2016 באופן מאוד לא צפוי. "טסתי לחופשה בתאילנד עם מי שהיה אז בעלי ועם שני ילדינו. התקשרו מהמשטרה להגיד לי שפרצו אלינו הביתה. חזרתי לארץ וגיליתי שרוקנו את ארון התכשיטים שלי. במשך שנים אספתי תכשיטים מכל העולם, ובארון הגדול, שהגיע מהרצפה עד התקרה, היו קופסאות מחולקות עם תכשיטי וינטג', עץ ופלסטיק. הם היו בשבילי אוסף מוזיאוני ורק פה ושם ענדתי אותם כחלק מהאאוטפיט".
ואז מה קרה?
"הבנתי שהאוסף הזה הוא בלתי ניתן לשחזור. החלטתי לעצב לעצמי שניים־שלושה תכשיטים כמחווה למה שאיבדתי. התיישבתי לשרבט סקיצה, ובלי לשים לב שרטטתי את עגל הזהב. הרגשתי שהקאתי את זה החוצה, בלי שליטה. הדיוק והבשלות של הסקיצה הפחידו אותי. התכשיט השני שעיצבתי לעצמי היה שרשרת שמורכבת משני ספינקסים מחוברים בטבעת גדולה.
"התחלתי לענוד אותם ובגלל שהם גדולים ותופסים את העין, בכל מקום שהגעתי אליו שאלו אותי מאיפה זה. בהתחלה עניתי שעשית
י את זה בשבילי. אבל כשהרצון לקנות אותם חזר על עצמו, התחלתי לעצב על פי הזמנה. ברגע שנפרץ הסכר, זה יצא ממני כמו שיטפון. הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
"מי שקונה חוזרת כמו נרקומנית"
שבע שנים אחרי, והמותג שלה Gil Zohar Art משגשג והיא מוכרת את תכשיטיה בכל העולם. השחקנית אן הייש, שנהרגה השנה בתאונת דרכים, נתקלה בתכשיטים של זהר בשואורום בלוס־אנג'לס וענדה אותם בעקביות. "היא ענדה את התכשיטים שלי כשהשתתפה ב'רוקדים עם כוכבים' האמריקאי. זה קצת מורבידי, אבל היא מתה כשהטבעת שלי על היד שלה".
השחקנית אן הייש הייתה לקוחה קבועה. כשמתה מתאונת דרכים "הטבעת שלי הייתה על היד שלה", מספרת זהר
זהר גרה במרכז תל־אביב עם שני ילדיה. לאחר שהתגרשה, לפני ארבע שנים, עברה לדירה הנוכחית והפכה אותה לבית צבעוני שמתפקע מרוב אופי. על שולחן הסלון, כמתבקש, פריטים הקשורים לאהבה הגדולה שלה כגון ספר המתים המצרי, חרפושיות וקלפי טארוט מצריים. בפינה של החדר, פסל של גבר עירום שקראה לו "יפתח", על שם הדמות המקראית. "אחד הקליינטים הראשונים שלי, איש עסקים שוויצרי, רכש את טבעת עגל הזהב לאשתו ואז ביקש שאכין את אותו דבר כפסל. לא עניין אותו כמה זה יעלה. עפתי על זה ומאז אני יוצרת גם פסלים ומציגה אותם בתערוכות. אני קוראת לעצמי 'אמנית' כי אני מסתכלת על התכשיטים כפסלים לבישים. הם פריטים גדולים עם משמעות ועוצמה".
זהר לא מסתפקת בלמכור בחנויות מוזיאון, גלריות ופופ־אפים אלא משתתפת גם בתערוכות נחשבות. בשנים האחרונות הציגה את תכשיטיה בשואורום בשבוע האופנה בפריז ובשבוע התכשיטים במילאנו, אירוע שיא של תכשיטנים מכל העולם שנבחרו בקפידה על ידי אוצרים.
"מנהלת התכשיטים של דיור המליצה עליי. לא נסעתי אלא שלחתי את התכשיטים שלי. ואז פתאום שולחים לי תמונה בווט
סאפ של הפוסטר הענק שנתלה בכניסה לתערוכה עם הפנים שלי! בחרו בי להיות הפנים של התערוכה!".
באפריל היית במיאמי בתערוכת תכשיטים בינלאומית. הבנתי שרכשת שם חברה חדשה ומדליקה, אחת בשם אייריס אפפל.
"אייריס יושבת בוועד המנהל של התערוכה ואמרו לי שהיא רוצה לפגוש את מי שעושה את התכשיטים האלה. ניגשתי אליה והתחלנו לדבר. גיליתי אישה מקסימה, מצחיקה, שנונה וחדה כתער. היא שאלה שאלות על התכשיטים שלי, אבל מהר מאוד עברנו לשיחת בנות. היא סיפרה לי שהתנדבה בקיבוץ, שהייתה נשואה 67 שנה ודיברה על בעלה כאילו הוא עדיין חי. נפגשנו בגינת התערוכה מדי יום. לפני שהתערוכה נפתחה היא באה עם קרוקס שחורות פשוטות וטרנינג שחור, ועם פתיחת התערוכה היא נתנה את השואו שלה וכל יום התלבשה בצבע אחר ושיחקה עם כל הגוונים שלו".
היא קנתה ממך תכשיטים?
"כן, טבעת נחש וצמיד עם כנפי ספינקס ואבן לברדורייט. סיפרתי לה שאני מגיעה לניו־יורק לפגישה עם מוזיאון המטרופוליטן, היא נתנה לי את הנייד שלה וקבענו להיפגש".
ממש לאחרונה הכנסת שותף חדש לעסק.
"נכון, מדובר ביהלומן מוכר, ואני שמחה שזה יאפשר לי לעוף גבוה. החלום שלי הוא בית גדול למותג, עם רהיטים, מצעים וכלים ברוח מצרים העתיקה".
התכשיטים שלך ספציפיים מאוד - או שעפים עליהם או שלא מבינים את הקטע.
"לחלוטין. מי שקונה אצלי נתפסת וחוזרת כמו נרקומנית, אבל יש אנשים שלא מתחברים וזה בסדר, אפילו יותר מבסדר. אני מוותרת על 90% מהקהל, אבל אני לא יכולה אחרת. ביום שאעשה משהו שכולם אוהבים, אאכזב את עצמי. מנהל הבנק אולי יאהב את זה, אבל אני הרבה פחות".
פורסם לראשונה: 20:17, 13.07.23