שלושה שבועות אחרי שהתחילה המלחמה יצא יקיר עמיר (35) מהמילואים לאפטר קצרצר. בעודו עושה את דרכו מחזית הצפון לביתו בראש־העין הודיעה לו אשתו, הזמרת טל גבעמיר (33), שהייתה אז בשבוע ה־35 להריונה השלישי, שיש לה צירים. הוא הגיע בשעת לילה מאוחרת, ועוד לפני שעלה הביתה לראות את הילדים ריף (4) ואון (שנתיים וחצי), נסעו בני הזוג לבית החולים "מאיר" לבדיקה קצרה. כבר באותו לילה נולד בנם השלישי, רום. "היינו בטוחים שאני חוזרת הביתה, אפילו לא נפרדתי מהילדים שישנו כשיצאתי, כי מה הסיכוי שתהיה לידה בשלב כל כך מוקדם של ההיריון?", היא מספרת. "כנראה מהלחץ שנשארתי לבד בהיריון מתקדם ועם שני ילדים קטנים כשבעלי בחזית, התחילו לי צירים. ברגע שיקיר הודיע לי שהוא בדרך, הגוף אמר את דברו".
אחרי ברית המילה חזר יקיר לשלושה חודשי מילואים נוספים בעזה, ביחידה של הנדסה קרבית, בעוד היא נשארה עם תינוק ושני פעוטות שלא הבינו לאן אבא נעלם, פלוס שינויים הורמונליים דרמטיים. "היה קשה לישון לבד, בטח עם שלושה קטנטנים, בגלל החשש שתהיה אזעקה ואצטרך להסתדר לבד עם שלושתם", היא אומרת.
מתוך המצוקה הזאת נולד השיר "אמא עורף", שכתבה ביחד עם אפק לאמור. השיר מספר את הסיפור שלה ושל ילדיה, אבל גם את סיפורן של עשרות אלפי נשים אחרות שנדרשו לתפקד כאמא וכאבא, ולהחזיק בית, עבודה וילדים, בזמן שהן עצמן מלאות בחרדה ובפחד על בן הזוג שנלחם.
"אני לא מסוגלת לדבר/ אמא עורף שצריכה להסתדר/ עכשיו לבד/ כשהוא יוצא מהדלת אני כבר על מדים שקופים/ הוא שומר, אני שומרת על הילדים/ על בית וחיים שרק התחילו/ תמימות שהמציאות כמעט לקחה/ חיבוק באמצע אזעקה", היא שרה. בימים אלה היא עובדת על קליפ שיורכב מצילומים של נשים וילדים של מילואימניקים, שנשלחו אליה לבקשתה אחרי שהעלתה את השיר לפורומים ולקבוצות של נשות מילואימניקים. "חשבתי שבטח חמש־שש חברות שלי ישלחו, אבל קיבלתי מבול של סרטונים מנשים שלא מכירות אותי בכלל, שסיפרו לי שהן בכו מהתרגשות כשהן שמעו את השיר, כי הן הרגישו שהוא נכתב עליהן", היא אומרת.
איך נולד השיר?
"הוא התחיל להתגלגל לי בראש שעתיים אחרי שפרצה המלחמה, כשיקיר קיבל צו 8 ואני התחלתי עם הבכי שלי. ידעתי שהלידה מתקרבת ופחדתי, הייתי חייבת לשפוך את הלב. בהתחלה היה לי קצת לא נעים, כי מה אני מקטרת אחרי שכל כך הרבה אנשים איבדו את החיים שלהם ואיבדו בני זוג וילדים? ואז חשבתי שמה שקרה פה ב־7 באוקטובר זו טראומה לאומית. הרגשתי שגם לטראומה שלי יש מקום ומותר לי לכתוב על זה. נתתי בשיר הזה את הלב שלי, ולשמחתי הוא התקבל באהבה גדולה".
בלי דדליין
טל גדלה בראש־העין, בכורה משלושת ילדיהם של עדי, מעצבת פנים, ואל"מ במיל' דודו גבע, בעל חברת ODIL וחברת התמלול "דע־ידע". היא שרה מאז שהיא זוכרת את עצמה, ואף פעם לא היה לה ספק מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה. "כשהייתי ילדה הייתי מושיבה את המשפחה בסלון, מחלקת כרטיסים ומכריחה את כולם לראות את המופע שלי, הם היו ממש מסכנים", היא צוחקת. בגיל 12 התחילה ללמוד פיתוח קול, בתיכון למדה במגמת המוזיקה, ואחרי שירות צבאי כמפקדת קורס מנהלות רשת למדה בבית הספר למוזיקה "רימון". "היה לי מאוד קשה ב'רימון', כשהייתי ילדה הייתי כוכבת, שרתי בכל הטקסים בראש־העין וכולם תמיד התלהבו ממני, ופתאום הגעתי למקום שבו הרגשתי שלא מעריכים אותי", היא מספרת. "מאז שסיימתי את 'רימון' ב־2018 אני מוציאה שירים בלי סוף, ואף אחד מהם לא נכנס לשום פלייליסט. זה באמת קשוח, אבל זה רק מחשל אותי. זה כל כך בלב שלי שאין דבר כזה להתייאש. את השיר הראשון שהוצאתי, שנקרא 'אפליקציה', דווקא קצת השמיעו, את האחרים פחות. היה לי קשה עם זה בהתחלה, אבל בשיר העשירי כבר לא התרגשתי. אמרתי 'מה שיבוא יבוא'. אני משקיעה את הכי טוב שלי, מעלה לרשתות ולא נותנת לזה להוריד אותי. תמיד ידעתי שיום אחד זה יקרה, שמשהו יתפוס ושיזמינו אותי לטלוויזיה, וזה אכן קרה. לראות את המגישה ליאור ורוצלבסקי בוכה בשידור בגלל השיר שלי, זה ממש ריגש אותי. אחר כך הזמינו אותי לשיר גם בכאן 11".
"בהתחלה היה לי לא נעים, כי מה אני מקטרת אחרי שכל כך הרבה אנשים איבדו את החיים שלהם? ואז חשבתי שגם לטראומה שלי יש מקום ומותר לי לכתוב על זה"
גבעמיר עובדת כמנהלת בשתי החברות של אביה, ובערבים מתחזקת להקת אירועים בשם "קונפטי", שהקימה ביחד עם חבריה מ"רימון" מעיין פורת, גל שניידרמסר ויוני שרון.
את יקיר, מהנדס בניין במקצועו, הכירה במקסיקו, כששניהם היו שם בטיול אחרי צבא. "רק שנה וחצי אחרי שחזרנו לארץ התחלנו לצאת", היא מספרת. "התחתנו אחרי שלוש שנים, כשהייתי בת 26, ראשונה מכל החברות. יקיר עבר די מהר לגור איתי אצל ההורים שלי בראש־העין, כי הוא למד הנדסה באריאל, וידענו שזה מתקדם לשם".
הבנתי שהילדים שלך מדגמנים.
"אין מה לעשות, אני אוהבת תשומת לב, אוהבת להיות במרכז. הילדים שלי כבר דוגמנים בעצמם בכל מיני מותגי ילדים, ריף כבר היה ב'ווג', שתביני. כולם אומרים לי, 'מה את מכניסה אותם לעולם הזה?', אבל אין מה לעשות, אני אוהבת את החיים האלה. כל הזמן שואלים אותי איך יקיר מקבל את זה שאני חושפת ככה את הילדים, כי עשיתי קליפ שבו ריף מצולם ובסוף גם רואים את כל המשפחה, אבל הוא זורם עם זה. הוא ממש מאמין בי. אבא שלי, לעומת זאת, שאל אותי פעם, 'מה הלאה? איפה את רוצה להיות עוד כמה שנים?'. אמרתי לו 'אני במוזיקה', אז הוא שאל 'אבל מתי הדדליין?'".
נו, ויש דדליין?
"זהו, שאין דדליין. הרבה פעמים קרה שנשברתי, כי כמה אפשר? את עובדת קשה, מוציאה את הכסף ולא מספיק מחבקים את זה, אבל מבחינתי אין אופציה להישבר. אני מדמיינת את עצמי חיה בשביל המוזיקה, קמה בבוקר, הולכת לאולפן ההקלטות, עובדת על שיר, אחר כך הולכת לריאיון בטלוויזיה ואז להופעה, אם אפשר בקיסריה. לפעמים יקיר אומר לי, 'תגידי לי, מה רע לך?', ואני אומרת לו, 'לא רע לי, האמת. אני פשוט רוצה עוד'".
