נתחיל מהסוף: החודש תתחתן סתיו שפיר עם עמית סטיבה, טייס קרב לשעבר ואיש עסקים בהווה (וגם בנו של המיליארדר והאסטרונאוט איתן סטיבה). התכנון הוא חתונה קטנה בטבע, בצפון. עוד אין שמלת כלה ("זו תהיה שמלה היפית"), עוד לא ברור מי יחתן אותם, אבל מה זה חשוב? כשהיא מדברת על הארוס, שאותו היא מכנה "אהבת חיי", היא מסמיקה. "חשבתי שאני בן אדם שלא מתאהב. הייתי במערכות יחסים טובות עם המון אהבה, אבל בלי הפרפרים וההתרגשות".
את מונוגמית סדרתית, היו לך קשרים רציניים אחד אחרי השני. את רוצה להגיד לי שלא היית מאוהבת באף אחד מהם, לפחות בתחילת הקשר?
"היה לי בן זוג שנתיים ואז עוד בן זוג שלוש שנים. שניהם הציעו לי נישואים עם כל התפאורה, ועד לרגע האמת לא ידעתי שיש בעיה. גם את עצמי הפתעתי עם ה'לא' שיצא ממני. לא הבנתי למה אני מסרבת, אבל הלב אמר 'לא' וזה מה שעניתי. זו לא הייתה מחשבה רציונלית. אולי אם הייתי הולכת רק עם השכל, הייתי עונה משהו אחר".
"חשבתי שאני בן אדם שלא מתאהב. הייתי במערכות יחסים טובות עם המון אהבה, אבל בלי הפרפרים וההתרגשות. אמרתי לעצמי שאולי זו תכונה שיש לאחרים ולי אין"
ואז הגיע עמית והתאהבת ביג טיים.
"כן. עם הפרפרים, כ־ל הפרפרים".
"הוא הזכיר לי שנפגשנו בהפגנה"
הם הכירו לראשונה לפני כשנה וחצי בהפגנות בלפור. עמית (תכף 37) בא להחמיא לשפיר (37) על פעילותה הציבורית, והלך. "אחרי כמה חודשים נפגשנו במקרה ברחוב והוא הזכיר לי שנפגשנו בהפגנה. הפעם הוא אמר שקוראים לו עמית. דיברנו קצת על פוליטיקה ונפרדנו. הפעם השלישית שוב הייתה במקרה, במסיבה בגג של בית בתל־אביב. כבר לא הייתי בפוליטיקה, היה לי זמן ליהנות. שם הוא כבר התחיל איתי. היססתי".
"הייתה לי פנטזיה בראש של בן הזוג האידיאלי. רציתי מוזיקאי, עדיף פסנתרן, והייתי מתפשרת על כנר. דמיינתי אדם שמגיע מתחומים של עשייה חברתית, כמוני, מושבניק כזה"
למה?
"הייתה לי פנטזיה בראש של בן הזוג האידיאלי. רציתי מוזיקאי, עדיף פסנתרן, והייתי מתפשרת על כנר. דמיינתי אדם שמגיע מתחומים של עשייה חברתית, כמוני, מושבניק כזה".
גם לפני עמית היה לך בן זוג טייס. חשבתי שאלה הפייבוריטים שלך.
"עמית צוחק עליי שהשתדרגתי. במקום להתפשר שוב על טייס הלכתי על בן של אסטרונאוט. יצא ככה. אבל היה לי בן זוג עובד סוציאלי שמטפל במוזיקה ויצאתי עם מוזיקאים. עמית סיפר לי שהוא גרוש חצי שנה עם ילד שכיום הוא בן שבע. חששתי מזה שהוא גרוש טרי. לא ראיתי את עצמי עם מישהו שכבר יש לו ילדים. עד שהכרתי אותו, לא הסכמתי לצאת עם גרושים ובטח שלא עם ילד. היום אני יודעת שזה סתם מטומטם. בקיצור, הוא לא ישב לי בדיוק על טיפוס הפסנתרן האומלל. לקחו כמה שבועות עד שהסכמתי לצאת איתו. הוא השיג את הטלפון שלי, חיזר, התעקש. קשה לגברים להתחיל עם מישהי מוכרת ציבורית, זה יכול לאיים. התרשמתי מאוד. אני מצידי הייתי צריכה להגיד לעצמי 'תנסי, תני הזדמנות'".
סטיבה פרש משירות צבאי בגיל 31, ובשלוש השנים האחרונות הוא ממנכ"ל את חברתVital Environment - שבונה תשתיות סביבתיות במדינות מתפתחות. זו חברה בת של קרן ההשקעות של אביו, Vital Capital. האב, איתן סטיבה, הוא אחד האנשים העשירים בישראל. הונו הוערך ב־588 מיליון דולר. "החברה שעמית מנהל משקיעה כסף רק בפרויקטים שיש להם השפעה חברתית וסביבתית, מעבר לרווחיות", מתגאה שפיר. "הם, למשל, מזרימים מים בכפרים נידחים בהודו".
"לפעמים אנחנו נוסעים לטייל, קונים בספונטניות אוהל בתחנת דלק וישנים בטבע. הצחיק אותי כשראיתי ברשתות ממים, כתבו מחאת האוהלים 2011 והראו אוהל פשוט ואז 2022, אוהל גלאמפינג מפנק"
בואי נדבר על הפיל שבחדר: הוא בן של מיליארדר. את בת להורים ממעמד בינוני בנתניה והובלת מחאה נגד יוקר המחיה.
"עמית הוא בן אדם מדהים שהגיע ממשפחה מקסימה, מעורבת חברתית מאוד. הם פעילים ותורמים בשקט ובצניעות לטובת החברה הישראלית. למרות שבאנו מרקע שונה, שנינו חונכנו לחיות בצניעות ולהסתכל על מה שבפנים ולא על עטיפות. אנחנו אנשים מאוד פשוטים. התחביבים שלנו הם לנגן ביחד בערב, אני על פסנתר והוא על גיטרה ותופים, ובסופי שבוע לטייל בארץ. לפעמים אנחנו נוסעים ומחליטים בספונטניות שממשיכים לטיול, אז קונים אוהל ב־60 שקל, בתחנת דלק, וישנים בטבע".
הייתה ביקורת ציבורית כשאביו קנה כרטיס לחלל בסכום דמיוני, 50 מיליון דולר.
"המשפחה של עמית קיבלה אותי בפתיחות ואהבה. איתן עושה המון־המון דברים טובים עבור החברה הישראלית. שמחתי בשבילו שגם הגשים חלום וגם עשה משימה שהיא השראה. משלחות של תלמידים, סטודנטים ומדענים התגייסו להביא רעיונות חדשים לחקור בחלל. אולי יש ילד שראה את הדבר הזה וזה עורר בו השראה להיות אסטרונאוט או מדען. ביקרנו את איתן ביוסטון כשהוא היה באימונים בנאס"א ואמרתי לו שאם בסוף הוא לא טס, אני מתנדבת".
"אני בן אדם שלא מתאים לפוליטיקה"
שפיר היא הראשונה להודות שיש עוד דבר שמבדיל את הקשר הנוכחי מאלה שקדמו לו: "היום אני יודעת להגיד שכל זמן שהייתי בפוליטיקה, הראש והלב שלי היו בתוך העשייה שלי. לא הייתי באמת בתוך מערכות היחסים האלה. לא יכולתי לדמיין שאקים משפחה ואדאג לעוד מישהו. להקים משפחה זו בסוף התכנסות פנימה, ולא הייתי במקום הזה. סביב גיל 30 אמרתי להורים שלי בצחוק שהם צריכים לעשות את התפקיד שלהם ולהלחיץ אותי עם שאלות על חתונה. אבא שלי ענה לי, 'את? את התחתנת עם המדינה'. זה היה משפט מבהיל, שאפילו אבא שלי לא חושב שזה יקרה לי".
"אין תחרות להשפעה שיש בפוליטיקה ופנו אליי אנשים ממפלגת העבודה שביקשו ממני להתמודד בפריימריז. אני לא חוזרת כרגע"
איך מצאת את עצמך בחוץ? מקורות במרצ אמרו אז שיש לך גינונים. אולי בסוף זה עניין פרסונלי, ולמרות שהיית חרוצה ואהודה, לא נעים לעבוד איתך?
"אני בן אדם שלא מתאים לפוליטיקה. אף פעם לא הלכתי להתחכך באיזו עסקונה ולעשות דילים ולהתחנף. לא סבלתי את הרכילות הפוליטית, העיסוק בזוטות, מי עשה למי ואיך. זה רעל שנשפך לכל עבר. מהבוקר עד הערב מתקפות ולכלוכים. כשישבתי בבוקר בוועדת הכספים וראיתי פוליטיקאי שלוקח מהציבור את הכסף שלו לטובת דברים שקרובים אליו, לא סלחתי לו גם אחר הצהריים ולא הסתחבקתי איתו. עם כל זה קמתי בכל בוקר בתחושה של הודיה עמוקה. זו זכות להשקיע את היום שלי בזה שיהיה פה טוב יותר".
בחירות בפתח. לא מדגדג לך?
"אין תחרות להשפעה שיש בפוליטיקה ופנו אליי אנשים ממפלגת העבודה שביקשו ממני להתמודד בפריימריז. אני לא חוזרת כרגע. אני צריכה להבין מה המקום שממנו אוכל להשפיע באמת".
"אמשיך להיות אדם עצמאי"
שפיר מתפרנסת מייעוץ לסטארט־אפים בנושאי עשייה חברתית ומעבירה הרצאות על מנהיגות. בנוסף היא ממנכ"לת בהתנדבות את מרכז שיר"ה (שירותי התפתחות לאנשים מיוחדים), פרויקט שהקימה בהשראת אחותה שיר (32), הנמצאת על הרצף האוטיסטי וגם בעלת מוגבלות שכלית. "בעלי צרכים מיוחדים מסיימים בגיל 21 את מערכת החינוך. גם התקציב שהמדינה משקיעה בכל ילד מצטמצם קשות בגיל 21. שיר למדה בבית ספר מדהים בנתניה וגרה בבית, ואז היינו צריכים למצוא לה הוסטל ופשוט לא מצאנו. הייתי עורכת ביקורי פתע במקומות כחברת כנסת. משפחות ידעו לפנות אליי ולבקש שאבדוק את המקום שהבן שלהם נמצא בו. גיליתי שזה יכול להיראות מאוד יפה מבחוץ, גינה מטופחת, ואז את נכנסת פנימה ומגלה מכלאות".
איך עלה הרעיון לפרויקט שיר"ה?
"שיר, שראתה אותי ואת אחי הקטן הולכים לאוניברסיטה, רצתה גם. התקשרתי לנשיאה הקודמת של מכללת רופין, והם היו פתוחים לרעיון של הקמת מרכז לימודי לבעלי צרכים מיוחדים. גם ראשת המועצה של עמק חפר, גלית שאול, נרתמה. הצלחנו להרים תוכנית לימודים. החבר'ה עם הצרכים המיוחדים מגיעים כל יום למבנה נעים עם מדשאות. גייסנו צוות טיפולי מדהים, ויש גם שיתוף פעולה עם המכללה. סטודנטים לפסיכולוגיה ועבודה סוציאלית עושים התמחות במרכז".
"הייתי עורכת ביקורי פתע בהוסטלים. גיליתי שזה יכול להיראות מאוד יפה מבחוץ, גינה מטופחת, ואז את נכנסת פנימה ומגלה מכלאות"
מה המטרה הבאה?
"התחלתי לעבוד עם שלוש אוניברסיטאות על מרכזים דומים. אנחנו גם עובדים על הקמה של מרכז מחקר נוירולוגי ומרכז הכשרה שיכשיר את המטפלים והמתנדבים של הפרויקט".
לבקש ממשפחת סטיבה לתרום זו אופציה?
"אני לא מבקשת. אני אדם עצמאי ואמשיך להיות אדם עצמאי. הדבר היחיד שעמית עושה בפרויקט זה להקשיב ולתמוך בי".
ושוב, אי־אפשר שלא לדבר על הבחירה הרומנטית של מנהיגת מחאת האוהלים.
"אני לא עושה את הבחירות הרומנטיות שלי לפי מה שאנשים חושבים. זה הדבר האחרון שמעניין אותי. התאהבתי באדם מדהים עם משפחה מדהימה, שכל כולו צניעות וטוב לב. הוא כל מה שרק יכולתי לייחל לו בבן זוג. ראיתי ממים ברשתות. כתבו מחאת האוהלים 2011 והראו אוהל פשוט ואז 2022, אוהל גלאמפינג מפנק. זה הצחיק אותי. אני מבינה את החלק ההומוריסטי, ואני מבינה למה לאנשים יש ספקות במה שקשור לאנשי ציבור. מי שמתיימר לשנות פה צריך להחזיק בנורמות מאוד חזקות של יושרה. בחרתי להקדיש את החיים לעשייה חברתית, בין אם בחברה האזרחית או הפוליטית. אני לא אסטה מזה".
"אם הרבנות לא הייתה פוליטית ומונופול מוחלט שלא מאפשר למאות אלפי זוגות להתחתן, הייתי מתחתנת ברבנות"
השאלה היא אם במחאה הבאה על יוקר המחיה, בהיעדר הכאב האישי, כמו שניסחת קודם, נראה אותך?
"אני מי שאני ולא אשמוט את הערכים שלי בגלל זוגיות. אני מאוד מחוברת למציאות ולמה שקורה כאן. אני לא מחזיקה אוטו אלא נוסעת בתחבורה ציבורית וחווה את החיים כאן מכל הכיוונים. לחשוב שדעתה של אישה משתבשת בגלל אהבה ונישואים זו אמירה שוביניסטית הכי ישנה בספר. אני גם מאמינה שעמית, שבעצמו אקטיביסט ופעיל חברתי ב'ישראל חופשית' (למען הפרדת דת ומדינה), התאהב בי בגלל האמונות שלי וכי אני נלחמת בשביל הציבור".
יהיה רב בחופה שלכם?
"מה פתאום? אני לא מתחתנת ברבנות. יהיה לנו טקס יהודי מסורתי בלי הרבנות. אני גם מחתנת זוגות ומאוד מחוברת לטקס הזה. זה אחד הטקסים היפים והמרגשים שיש. בחופה אני מרגישה אווירה של קדושה. אם הרבנות לא הייתה פוליטית ומונופול מוחלט שלא מאפשר למאות אלפי זוגות להתחתן כי בעיניהם הם לא יהודים מספיק, או מפלה אנשים שאוהבים את בני מינם ומפלה נשים, הייתי מתחתנת ברבנות".
הראיון המלא עם סתיו שפיר מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
