ברגע שבו הסתיים חודש אוגוסט, הסתיימה "העונה" בחבל דורדון שבצרפת. נחילי התיירים עזבו והכל נרגע. אולי אפילו נרגע יותר מדי: כבר בתחילת הסתיו מצאנו את עצמנו עומדים במרכז כפר שזכה בתואר "אחד היפים בצרפת" (ויש כמה כאלה בדורדון) ומגלים שהוא אכן יפה, אבל שהוא בעיקר נטוש ושומם. שוטטנו בו כמו בתפאורה ריקה, בין בתי קפה נעולים ושלטים עם מחירים של גלידה שאין להשיג. תהינו, האם ייתכן שלא גרים בו אנשים "רגילים" כלל?
אז כן, במהלך הסתיו לא מעט מהשירותים ומהמקומות שמעניינים תיירים בחבל הדורדון נסגרים בהדרגה או מצמצמים שעות פעילות - אתרים, פעילויות ספורטיביות ואטרקציות לכל המשפחה (ביניהן לפחות חלק ממערות הנטיפים המפורסמות של האזור) וגם מסעדות ומקומות לינה. מצד שני, היתרונות של טיול אחרי הקיץ ברורים: גלי החום הקשים מאחורינו, השלכת הצבעונית בשיאה, ובעיקר - אפשר להתרשם מחבל הארץ הנהדר הזה במיטבו: בלי תורים, פקקים או בעיות חנייה, ללא צורך בהזמנת כרטיסים מראש, עם סיכוי טוב יותר לשבת לאכול לצד המקומיים. פשוט ליהנות, בלי המוני תיירים שמסתירים את הטבע, את ההיסטוריה ואת התרבות המקומית, וכאלה יש פה בשפע.
הדורדון (Dordogne), כשמו של הנהר הזורם בו, נמצא בדרום־מערב צרפת. בעבר נקרא האזור פריגור (Perigord), ועדיין מקובל להשתמש גם בשם הישן, בעיקר לצורך החלוקה של המחוז הענק לתת־אזורים: פריגור הירוקה (בזכות הנופים), הלבנה (אבן הגיר), הסגולה (ענבי היין) והשחורה (הפעם אלה עצי האלון ופטריות הכמהין). בחרנו להתמקד באזור השחור, שיש בו המון מה לראות ולחוות ובמרחק לא גדול, כך שנוח להתמקם במלון, בדירה או בווילה ולצאת מדי יום לטיולים בסגנון כוכב. הנה כמה המלצות לאתרים ומקומות מרכזיים באזור השחור של הדורדון, שפועלים כל השנה:
1. קולון לה רוז'
(Collonges la Rouge). כשתכננו את הטיול, קראנו לא מעט המלצות ותיאורי מסלולים, ובכל אחד מהם הוזכרו כפרים אחרים בתור "עצירת חובה", כי "אסור לפספס" את הנוף/ בתים/ רחובות/ צוקים/ פרחים/ טירה ומה לא. זה היה מבלבל, והחלטנו להתעלם מה־FOMO (Fear of Missing Out, פחד מהחמצה) ופשוט לבחור בכפרים שהשתלבו בתוכניות שלנו. האם פספסנו דווקא את ההוא המהמם במיוחד? בהחלט, אבל איזה כיף היה בקולון לה רוז'!
הכפר העתיק הזה מרוכז על פני שטח קטן, כל בנייניו הימי־ביניימיים בנויים מאבן אדומה, מעוטרים באדניות פרחים מטופחות, ומתנוססים בו 25 צריחים. התוצאה: צילמנו הרבה יותר מדי, וקצת התפלאנו שבבתי הקפה ובחנויות הממתקים והפיצ'פקעס (כן, הוא מאוד תיירותי) לא מוכרים בירצפת או סוכריות ברטי בוטס - כי יכולנו בקלות להאמין שאנחנו בהוגסמיד, כפר הבילויים בעולם הקסום של הארי פוטר.
אגב, 11 מבין 172 הכפרים שזכו במעמד "היפים ביותר בצרפת" נמצאים בדורדון, רובם באזור השחור. קולון לה רוז' הוא בעצם מייסד הסטטוס, משום שבשנות ה־80 של המאה שעברה היה זה ראש העירייה של הכפר, שיזם את הפרויקט הארצי של הכפרים היפים.
ועוד משהו: אמנם לא 1,001 טירות, כמו שמסופר באגדת עם מקומית, אבל בדורדון יש מאות רבות של טירות, מבצרים, מנזרים ואחוזות – זכר למלחמות השליטה שהתנהלו בו בעבר. חלק מהם הפכו למוזיאונים או למלונות, ובדיוק כמו עם הכפרים – אין סיכוי לבקר בכולם במהלך טיול קצר.
2. לסקו
(Lascaux). בתחילת שנות ה־40 של המאה שעברה מצא נער מקומי שטייל עם כלבו מערה. הוא קרא לשני חברים, ויחד הם השתחלו אליה, בתקווה שימצאו אוצר. הם היו כה ממוקדים בחיפושים אחרי תיבת מטמון, עד שלא הרימו את הראש ולא התבוננו בקירות או בתקרה כלל. רק בביקור הבא הם הבינו שמצאו אוצר, אבל שונה מהמתוכנן: כ־2,000 ציורי קיר יוצאי דופן בכמותם ובאיכותם מתקופת האדם הקדמון, שנחשפו בהדרגה.
הדורדון משופע במערות ובממצאים פרה־היסטוריים, ואפשר לבנות תוכנית טיול שלמה סביב נושא זה. מערת לסקו המקורית נסגרה למבקרים כבר בשנות ה־60, אחרי שהתברר שהחשיפה מזיקה לה מאוד. מאז הוקמו לא רחוק ממנה תצוגות חלופיות. "לסקו 4" הוא הגלגול העכשווי והמצוין של התחליפים: מוזיאון מודרני ומרשים שמציע שחזור מדוקדק של המערה, כולל החושך והקור.
הביקור ב"מערה" נעשה רק בסיור מודרך (יש באנגלית, בדקו מראש את המועדים) והוא מהנה, מלמד ולא ארוך מדי (אפילו בת ה־16 שלנו נהנתה, למרות שהייתה בטוחה שתשתעמם). בסוף הסיור משלימים את החוויה במוזיאון לא גדול, שהביקור בו עצמאי ומתבצע בליווי אייפד צמוד, שהופך את כל העניין לפעיל ואינטראקטיבי. אתר: lascaux.fr
3. גני מרקוסיאק
(Marquessyac). בפאתי העיירה סרלה (ע"ע) משתרע האתר שיכול להיות בקלות כרטיס הביקור של האזור, משום שהוא מכיל כל כך הרבה ממאפייניו המרהיבים: טירה ישנה שהפכה למוזיאון, מוקפת בגנים יפהפיים שחלקם מעוצבים כמו באליסה בארץ הפלאות וחלקם טבעיים יותר. מהגנים יש נוף מדהים לעמק שבו מבצרים, יישובים, שדות ונחלים, ובמקום יש גם בית קפה עם אוכל מוצלח. בנוסף אפשר לצאת בו למסלול "ויה פראטה" - טיפוס על המצוק בעזרת סולמות ויתדות (פחות רלוונטי בחורף. בקיץ, פעילויות ספורטיביות ואתגריות מאוד אופייניות לאזור) ולראות כל מיני בעלי חיים, כולל טווסים אמיצים שחוטפים אוכל בבית הקפה. מה שכחתי? רק פרט אחד, דווקא לא־אופייני: בקופת הכניסה תוכלו לקבל חוברת הסברים על הגן בעברית! אתר: marqueyssac.com
4. סרלה
(Sarlat). אם הדבר הכי מסעיר בעיירת הבירה של המחוז הוא השוק שמתקיים בה, אז אפשר להבין שלא מדובר בכרך סואן או בפרבר הייטק מדוגם. סרלה (שמה המלא הוא Sarlat la Caneda) בנויה מסביב למרכז עתיק קטן, שבנייניו בנויים מאבן צהבהבה־זהובה, רחובותיו נטולי מכוניות, וחנויותיו מכוונות תיירים.
כאן גם מתקיים השוק הנודע שלה, בימי רביעי ובשבת, חלקו במבנה כנסייה שהפכה לשוק מקורה. הדוכנים מציעים תוצרת מקומית: הרבה לחמים ועוגות, נקניקים, ירקות טריים, גבינות שאופייניות לאזור וכמובן מוצרים משני הגידולים העיקריים של המחוז - אגוזים ו(להבדיל) כבד אווזים.
ברחוב הראשי של העיר אין חנויות של מותגים ידועים, אבל לפחות מבחינה קולינרית יש פתיחות יחסית: שפע של מקומות שמציעים אוכל אסייתי, המבורגרים או פיצות טובות. אגב, במהלך חודש נובמבר מתקיים בסרלה פסטיבל קולנוע, ובקרוב ייפתח בה שוק חג המולד.
5. רוקאמדור
(Rocamadour). הכפר העתיק הוא אתר עלייה לרגל לצליינים נוצרים זה מאות שנים, אבל כיום עולי הרגל הנפוצים בו הם בעיקר התיירים. המקום הפופולרי הזה משלב כמה מהיתרונות של האזור: בנייה מרשימה, ערך היסטורי־תרבותי, נוף מדהים ובתי קפה.
הכפר בנוי לגובה, בשלושה מפלסים לאורך המצוק, ואפשר לעבור ביניהם ברגל או בעזרת מעליות בתשלום. במפלס העליון ממוקמת מצודה (ולא רחוק ממנה נערכות, בעונה, תצוגות של ציפורי טרף), במפלס האמצעי חצובות כנסיות דרמטיות בסלע, ובתחתון נפרס רחוב עתיק וחמוד שמאכלס כיום בתי קפה וחנויות.
בדרך כדאי לעצור גם בכפר הצמוד, L'Hospitalet. יש בו מקבץ נחמד של מסעדות וגם מינימרקט שימושי, מרפסת עם תצפית מהממת לכיוון רוקאמדור, מערה עם נטיפים ועם ציורים פרה־היסטוריים (שסגורה בעונת החורף) ובית קברות עתיק וציורי.
6. התחנה של דואנו.
פריגור נואר (פריגור השחור) אינו אזור שמגיעים אליו בשביל חוויות מתחום האמנות. דווקא בגלל זה שמחנו לגלות מוזיאונצ'יק פצפון ומקסים, שמוקדש לצלם רובר דואנו (Doisneau).
הצלם הצרפתי, הידוע בצילומיו מלאי החן שמתמקדים ביומיום האנושי (הידוע שבהם הוא צילום הנשיקה מ־1950), נהג לנפוש באזור עם משפחתו וחבריו. בשנת 2018 שופצה תחנת הרכבת הוותיקה בכפר Carlux והפכה לחלל תצוגה עכשווי המתמקד בצילומיו מאותם ימים. כל כך נחמד להתרשם כך מהחיים ומהתיירות באזור בשנות ה־30. במקום יש גם תערוכות מתחלפות, בית קפה ואטרקציה קטנה לילדים: משחק ממוחשב המדמה מעבדת צילום ישנה. המוזיאון כה קטן, שקשה להמליץ לנסוע אליו במיוחד, אבל אם אתן בסביבה - מומלץ מאוד.
7. בראנטום
(Brantome). העיירה המקסימה, שמכונה "ונציה של הדורדון", שייכת רשמית לפריגור הירוקה, הצפונית יותר. עצרנו בה בדרכנו (הארוכה) לשדה התעופה בפריז, והיא הייתה סיום מוצלח במיוחד לטיול שלנו.
הקסם מתגלה כבר בכניסה: מנזר עצום בגודלו, שנבנה במאה השמינית - גבו בתוך המצוק וחזיתו משקיפה על תעלה, כשמסביבו גשרים, עצים ופרחים. עצרנו במגרש החנייה הנוח שמול המנזר ויצאנו לשוטט: רחובות נאים, בתים מכוסים בצמחייה, גשרים מעל יובלי נחל דרון (אחד מהם תוכנן על ידי גוסטב אייפל), וגם קרואסון שקדים מעולה עם קרם פטיסייר בבולנז'רי מקומי. לפרטים: perigord-dronne-belle.fr
8. בריב
(Brive). אחרי כמה ימים של הרבה טבע וכפרים שיש בהם לא יותר מבולנז'רי ומספרה (המחקר הלא מקצועי שלנו טוען שגם בכפרים הכי נידחים תמיד יש מספרה), נערת הבית הייתה זקוקה לנוף אחר, כזה הכולל שלטים עם שמות של מותגים ותאי מדידה. בהמלצת בעלת הווילה שבה שהינו, קפצנו לעיר בריב לה גייארד (Brive la Gaillarde, המקומיים מסתפקים ב"בריב"). מצאנו בה אזור שופינג חמוד עם אנרגיה קצת יותר שוקקת, סניפים של מותגים צרפתיים וגם כמה, צנועים יחסית, מהליגה העולמית (H&M, ספורה, טייגר ועוד).
סיבה נוספת לעצור בעיר היא מתחם האוכל הסמוך לאזור הקניות, שנקרא Halle Gaillarde. המקום המתוקתק, שנפתח בסוף 2019, מזכיר מיזמים דומים בעולם - מ"שרונה" בתל אביב ועד "צ'לסי מרקט" בניו־יורק - ומציע תחת קורת גג מעוצבת אחת דוכנים המגישים מנות מסוגים שונים, בתי קפה וחנויות למוצרים ומעדנים. נוח לחנות ליד המתחם (יש גם חנייה תת־קרקעית) ולהמשיך משם לשוטט בעיר.
9. לנהוג כמו המקומיים
כל כך יפה בדורדון, עד שגילינו שגם הדרך אל ומהיעדים השונים היא אף פעם לא בזבוז זמן אלא אטרקציה בפני עצמה. נסענו בדרכי יער יפהפיות, לאורך נחלים, חלפנו על פני טירות מרשימות ומצוקים מדהימים ונופים רחבי ידיים. חצינו כפרים קטנטנים, קינאנו בכך שלצד רבים מהבתים יש גינת ירק וחלקת עצי אגוז. ראינו פרות רועות בנחת, התפעלנו מכך שאיש לא צופר בכבישים ולא עוקף בפראות, ולמרות שניסינו - לא הצלחנו להסתנכרן עם המסעדות, שנפתחות בצהריים רק לשעתיים (שלא לומר לשעה וחצי, כי אחרי 13:00 כבר לא בטוח שיסכימו להכניס אתכן).
אחרי שבוע בדורדון הרגשנו שלמדנו משהו על קצב שונה וסדרי עדיפויות אחרים. לפחות חלק מתפיסת העולם הזו היינו שמחים להביא איתנו הביתה לישראל.
אתרי מידע שימושיים:
איך מגיעים?
טיסות ישירות מישראל לערים בורדו וטולוז, הסמוכות יחסית לדורדון, לא פעילות כעת, כך שכעת הדרך ההגיונית להגיע לאזור היא בטיסה לנמלי תעופה אחרים בצרפת, שאליהם יש טיסות ישירות, ומשם להמשיך ברכב שכור (באביב ובקיץ, כך טוענים הצרפתים, ישובו הטיסות לטולוז).
לאן לטוס כעת כדי להגיע לדורדון? פריז, למשל, מרוחקת מהעיירה סרלה כ־550 ק"מ, מרסיי כ־500 ק"מ, ליון כ־420 ק"מ. הביאו בחשבון שחלק מהדרכים המהירות מערים אלה לאזור הדורדון הן "כבישי אגרה", הכרוכים בתשלום. כך או כך, מדובר בלא מעט שעות נהיגה, אבל בסוף הדרך יש תמורה לאגרה.
חברות התעופה הפעילות בקווים לנמלי התעופה הנ"ל הן אל על, אייר פראנס, טראנסאוויה, איזיג'ט וריינאייר.
