את המושב החשוב "אחיות לכאב" פתחה העיתונאית נעם ברקן בדקת דומיה לזכרן של האחיות האהובות של חברות הפאנל, שנרצחו באכזריות בלתי נתפסת על ידי בני זוגן. מיכל סלה שנרצחה על ידי אלירן מלול בדקירות סכין בנוכחות ביתם הפעוטה, בת 32 במותה. דיאנה דדבייב שנדקרה ונורתה למוות לעיני שלושת ילדיה הקשורים על ידי הרוצח עמיר רז, בת 32 במותה. ומאיה ווישניאק שנחנקה למוות על ידי בן זוג עמית אלמוג, בת 22 במותה.
רגע עוצמתי לא פחות נרשם כאשר ברקן שאלה את הנוכחות: "אם ראש הממשלה מביט בנו כרגע, אם השר לביטחון לאומי או השרה החדשה לקידום מעמד האישה, מאזינים לנו כרגע. מה הייתן אומרות להם?"
מריאנה דיין, אחותה של דיאנה ז"ל, מנכ״לית עמותת ״בדרכה״, ענתה: "קודם כל שהם צריכים להתנצל בפניי ובפני כולנו על העובדה שהפכנו להיות מטרות נעות. ואחרי זה הייתי רוצה שהם יעיפו את כל מה שיש להם משולחן סדר היום הציבורי שלהם, ויתמקדו אך ורק במה שקשור לאלימות כלפי נשים ורצח נשים, כי זו באמת נהיתה מגיפה וסכנה לאומית.
שירה ווישניאק, אחותה של מאיה, סטודנטית להנדסת מכונות: "יש כל כך הרבה דברים יישומיים שניתן לעשות. כל מי שראתה את הנפילה של חוק האיזוק האלקטרוני, וכל אישה שחווה אלימות בבית מרגישה שאין לה גב".
לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה ז"ל, מייסדת ומנכ"לית פורום מיכל סלה: "אני קוראת לממשלת ישראל, לכל מקבלי ההחלטות, תסתכלו על הדם של הנשים שנשפך בתוך הבתים. תסתכלו על הדם הזה, כמו שאתם מסתכלים על דם שנשפך ברחוב בגלל פיגוע. זה ביטחון, וזה ביטחון.
שירה ווישניאק: "כל מי שראתה את הנפילה של חוק האיזוק האלקטרוני, וכל אישה שחווה אלימות בבית מרגישה שאין לה גב"
וכמו שכשיש פיגוע, אני ישר רואה את הבכירים מתראיינים בתקשורת, והקבינט מתכנס, כך אני רוצה, שתתייחסו לזה באותו אופן. יש רצח? אני רוצה לראות אתכם מתראיינים בתקשורת, אני רוצה לראות את הקבינט מתכנס, ואני רוצה לראות את מדינת ישראל מוציאה תגובה. כי יש מה לעשות. והדם של מיכל, ושל מאיה, ושל דיאנה, הוא לא פחות אדום מכל דם של נרצח או נרצחת אחרת".
4 צפייה בגלריה
משתתפות הפאנל. מימין: שירה ווישניאק, מריאנה דיין, לילי בן עמי ונעם ברק
(צילום: יאיר שגיא )
נעם: "שמונה נשים נרצחו מתחילת השנה: אדיסי אלבנה ז"ל (29), לידר סוויסה ז"ל (33) סיגל ברכה אטיאס ז"ל (53), פולינה וייסמן ז"ל (41) ביאנה בס ז"ל (29), דריה לייטר ז"ל (31) וורה לצנטר ז"ל (61) וצעירה בת 27 ששמה אסור לפרסום.
בזמן שאנחנו יושבת כאן אולי יש אישה אחת, מישהי שלרוב היא ממש בסדר, מתפקדת, עובדת, מטפלת בילדים אבל מדי פעם מתגנב הפחד שאולי, אולי היא הנרצחת הבאה בתור. מה תאמרו לה?
לילי: "אל תגידי לי זה לא יקרה. זה התגובה של רוב הנשים שנמצאות שם. פשוט - מיכל לא ידעה שהיא בסכנת חיים, והעצה הכי חשובה שלי אליה זה לשתף. לעולם לא להיפרד לבד. אם יש אובססיביות בזוגיות לא להיפרד לבד, לשתף, שתפי את אחותך, שתפי אדם קרוב, ותתקשרי 118, תתייעצי עם מומחית אלימות במשפחה".
לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה ז"ל: "כמו שכשיש פיגוע, אני ישר רואה את הבכירים מתראיינים בתקשורת, והקבינט מתכנס, כך אני רוצה, שתתייחסו לזה באותו אופן. יש רצח? אני רוצה לראות את הקבינט מתכנס"
שירה: "אני רוצה לדבר על הסביבה. יש לנו כחברה, כאחיות, כחברות, את ההכרח לבוא ולשאול מה שלומך? נעים לך בקשר? איך את מרגישה? ואני מאמינה שזאת אחת הדרכים שבהן נוכל להציל או לפחות לנסות להציל את האישה הבאה".
מריאנה: "אם אני מסתכלת על הסיפור שלנו, של דיאנה, שהיא בעצמה ליוותה נשים באופן צמוד כדי לצאת ממערכות יחסים רעילות, הייתי אומרת לאותה אישה, שתצא מתבנית הבושה וההסתרה. כי הבושה היא לא שלנו, והיא בטח ובטח שלא שלך. הבושה עוברת צד".
האור ינצח את החושך
כשברקן ביקשה ממריאנה לחזור לרגע שבו נודע לה שאחותה נרצחה, היא סיפרה כי גילתה על הרצח בדרך מצמררת. "זה היה יום שישי רגיל. חצי שעה לפני הרצח ניהלנו שיחה רגילה לחלוטין, כמו כל יום שישי. וברגע ששאלתי אותה מה שלום אמיר, הרוצח, ומה שלום הילדים, היא מיהרה לסגור את השיחה. וכמה שעות אחרי זה הרגשתי שמשהו לא מסתדר לי. משהו קורה בתוך הגוף שלי, ואני צריכה להתקשר אליה. היא לא ענתה. גם בבית לא היה מענה, גם הרוצח לא ענה. וכשפתחתי את פייסבוק וynet- כבר ראיתי שהיא נרצחה".
זאת אומרת את לומדת על הרצח של אחותך מהפייסבוק?
מריאנה: "בדיוק. אני מגלה את זה פעם ראשונה שם. ושם נראה לי אני גם מבינה מה הכוח של רשתות חברתיות, לרע".
שירה, את נמצאת פה במקום להיות בבית המשפט עכשיו.
"ממש עכשיו ההורים שלי נמצאים בבית המשפט. המשפט מתנהל מזה שלוש שנים. הדבר הכי חשוב בסופו של יום זה שהרוצח שלה יירקב בכלא. אני באמת מאמינה שהשופטים יעשו את הדבר הנכון, ואני מאמינה בפרקליטות, ואני יודעת שהאור ינצח את החושך. אבל לשבת פה תוך כדי שאני חושבת על ההורים שלי קמלים בכיסא, רואים מאחורי הזכוכית את הרוצח של מאיה, ואחר כך צריכים להמשיך ביומיום בחיים שלהם, לאסוף אותם, את המשפחה, להצליח לתפקד ביומיום, זו משימה לא פשוטה".
איפה היה הרגע שבו הבנת שאת חייבת לקום ולעשות משהו?
שירה: "אני האחות הבכורה. לי ולמאיה יש עוד שני אחים קטנים שהיום בתיכון. ובעצם זה, אני בטוחה שהאחיות שלי לכאב יכולות להתחבר אליי, זה חלל שנפער שאין דבר שיכול לכסות, לסגור אותו, לצמצם אותו. וכל כך כאב לי שאמרתי שאם אני לא פועלת ועושה, אני נופלת. מבחינתי, זה אפס או מאה. חשבתי איפה אני יכולה לשנות דברים לטובה ואז אמרתי, אוקיי, למאיה ציירה ציורים כאלה יפים, מה אני אעשה איתם? אני אקח אותם, ואני אציע למלא חברות בשוק להדפיס אותם על המוצרים שלהן, ואז חברות גדולות בתעשייה כמו מייקרוסופט וטבע, בוחרות להצטרף ולתרום למאבק באלימות כלפי נשים. זו אפשרות של מתנה עם משמעות".
לילי, ספרי קצת על הפורום שהקמת, על הדרך שעשית.
"מיכל, אחותי הקטנה, נרצחה לפני שלוש וחצי שנים. בעצם אני האדם האחרון שראה אותה חיה. הייתי איתה שעה וחצי לפני הרצח. וזה היה כרעם ביום בהיר. כאילו, זה דברים שאת רואה בטלוויזיה, איך יכול להיות שזה קרה למיכל? ואת מוצפת, כאילו השמיים שלך נופלים. כל מה שהאמנת בו עד אותו יום, הכל מתנפץ לרסיסים. אחד הדברים שאמרו לי אחרי הרצח זה שהייתה מישהי ששמעה אותה אומרת לרוצח: 'אני רוצה להתגרש', והוא אמר לה: 'את תהיי עגונה. אני לא מסכים'. אז היא אמרה לו: 'לילי תעזור לי'. זה פירק אותי ששמעתי את זה, עד היום זה קשה לי. אני אומרת אני לא הצלחתי להציל את מיכל. ומהמחקר שעשיתי אפשר היה להציל אותה, וגם את דיאנה וגם את מאיה, היה אפשר להציל אותן.
שירה ווישניאק, אחותה של מאיה ווישניאק ז"ל: "כל כך כאב לי שאמרתי שאם אני לא פועלת ועושה, אני נופלת. חשבתי איפה אני יכולה לשנות דברים לטובה"
כמו כל דבר אחר שהוא סכנת חיים, כדי להגן על עצמנו אנחנו צריכים לדעת לזהות את הסימנים. אם באוטו את שמה חגורת בטיחות או כשאת יוצאת לשמש את שמה קרם הגנה, או אנחנו יודעות לזהות חפץ חשוד בתחנת אוטובוס, כלומר בקורונה את אומרת אם אין לי טעם וריח אני אלך להיבדק, כל דבר מלמדים אותנו את הסימנים. איך זה שכאן, שלושת האחיות שלנו, בסוף פחות או יותר הסימנים הם דומים. גם אנחנו כאחיות מבחינת מה שראינו, ולא לימדו אותנו. את יודעת מה לא רק זה, גם אם מיכל אחותי הייתה משתפת אותי בהכל, אם היא הייתה מספרת לי שהוא אובססיבי, שהוא קנאי, אז הייתי מזדעזעת ואומרת לה: 'תתגרשי אני מחר אסדר לך עורכת דין'. והיא הייתה באה הביתה ואומרת לו אלירן אני רוצה להתגרש, והוא היה הורג אותה.
כלומר אני הייתי נותנת לה עצה לא נכונה, אני לא הייתי יודעת אז, לפני 3 וחצי שנים, להגיד לה תחכי, יש אובססיביות בזוגיות? בואי נתייעץ עם מומחית אלימות במשפחה, אל תדברי איתו על פרידה. כי למעשה לפי מומחי אלימות במשפחה, כל הרציחות, או כמעט כולן, קורות כשהיא מנסה להיפרד. בעצם האדם האלים הוא אובססיבי לשליטה בבת הזוג שלו, לאן את הולכת מה את עושה, הוא צריך לשלוט בה. וכשהיא אומרת לו אני רוצה להיפרד ממך, זה בדיוק, זה כמו לקחת מנרקומן את הסמים שלו. ולכן כן אפשר להציל חיים, וכן יש מה לעשות. ולכן הקמתי את פורום מיכל סלה, כדי למנוע את הרצח הבא, כשהיעד שלנו הוא 0 נרצחות בשנה. זכרן, יהי זכרן מהפכה, של האחיות שלנו".
מריאנה דיין, אחותה של דיאנה דדבייב ז״ל: "ברגע ששאלתי אותה מה שלום אמיר, הרוצח, ומה שלום הילדים, היא מיהרה לסגור את השיחה. וכמה שעות אחרי זה הרגשתי שמשהו קורה בתוך הגוף שלי, ואני צריכה להתקשר אליה. היא לא ענתה"
בסיום הפאנל, פנתה ברקן לאשה ששומעת אותן ומפחדת על חייה: "אחות יקרה, אם את יודעת שאת לא יכולה יותר, אם את חוששת לחיים שלך ושל הילדים שלך, אל תישארי עם המחשבות האלה לבד. תזכרי שלצאת ממערכת יחסים אלימה זה מסוכן ומסובך. אנחנו יודעים שיש הרבה מאוד פנים וסוגים לאלימות, זה לא רק מכות. תפני לעזרה. וגברים, שאולי לפעמים עוברות לכם מחשבות קיצוניות בראש, שאתם מרגישים שאתם לא יכולים להמשיך לחיות בלי בת הזוג שלכם, שאתם חייבים לדעת כל רגע איפה היא נמצאת ועם מי היא מדברת, שאתם מרגישים חייבים לשלוט בכסף, בשעות השינה, בכל דבר אפשרי. אז תרימו טלפון ותבקשו עזרה, זו לא בושה. זה עדיף מאשר לשבת בכלא ולבכות על הילדים שלכם. כי לא יהיו לכם ילדים אם תרצחו את הנשים שלכם. תבקשו עזרה לצאת ממעגל האלימות.
- מוקד מידע וסיוע של משרד לשירותים חברתיים 24/7: 118
