קניון הנגב, באר־שבע. אם ובתה הבוגרת משוחחות תוך המתנה למעלית. האם מספרת על קרובת משפחה שפקדה קבר צדיקה בירושלים וכעבור זמן קצר נכנסה להיריון. הבת עוטה מבט מבטל ואומרת: ״הגיע הזמן שימצאו צדיק שהסגולה שלו היא איך לא להביא ילדים לעולם״. אני כובש חיוך.
עד שיתגלה הצדיק הזה, נמשיך לעשות שימוש באמצעי המניעה הקיימים, על יתרונותיהם וחסרונותיהם. מחקר של חברתי שרון אורשלימי, שעושה את הדוקטורט שלה במחלקה למדיניות וניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן־גוריון, בדק את השימוש באמצעי מניעה בגיל הפריון בישראל. תוצאות המחקר מורות שהאמצעי הנפוץ ביותר הוא הקונדום, במקום השני התקנים תוך־רחמיים ובשלישי, ודי בצמוד, גלולות למניעת היריון.
אבל לא כולם מסתדרים עם השלישייה הפותחת הזו. פגשתי לא מעט גברים שאמרו לי: ״עדיף לי לגמור ביד שלה או ביד שלי, אבל קונדום אני לא מסוגל להלביש״. וכן, יש גם נשים שמסתייגות מהקונדום. נשים אחרות מתלוננות שהתקן תוך־רחמי גורם להן דימום חזק, או דווקא חוסם דימום, וכל העניין לא נעים להן. חלקן מדברות על תחושות לא נעימות של גוף זר שהתיישב בגופן. והתלונות על גלולות? מפחיתות את החשק המיני, גורמות לתופעות לוואי.
נשים רבות לא מודעות כלל לאמצעי מניעה אחרים שאפשר לאמץ. לפעמים זה בגלל שלגינקולוגים אין די זמן לפרט על אמצעים נוספים. לפעמים כי הן ננעלות על האמצעי האחד שהן מכירות ונרתעות מהחיפוש אחר תחליף, ולפעמים כי חברות התרופות מאדירות את המוצר שלהן ומשכיחות את האלטרנטיבות.
"נשים רבות לא מודעות כלל לאמצעי מניעה אחרים שאפשר לאמץ. לפעמים זה בגלל שלגינקולוגים אין די זמן לפרט על אמצעים נוספים"
יש למשל את שיטת המודעות לפוריות (שמ״פ). נשים לא מעטות למדו לזהות סימנים גופניים - חום הגוף, ריר נרתיקי, מיקום צוואר הרחם - כדי לקבוע אם היום אני פורייה או לא. בימי הפוריות הן נמנעות מיחסי מין מלווים בחדירה/שפיכה או מקפידות על חציצה של קונדום/דיאפרגמה. בשאר ימי החודש הן נהנות מסקס חופשי ללא אמצעי מניעה. השיטה הזו קונטרוברסאלית, כי היא מחייבת חדות זיהוי מתמדת מצד האישה והיא מועדת לפספוסים.
בדיאפרגמה - חיץ עשוי סיליקון שמונע כניסה של זרע לתוך צוואר הרחם - משתמשים יחד עם ג׳ל/ משחה/ קצף קוטלי זרע. את המעין כובעון הזה יש להתקין לקראת יחסי המין ואין להוציא אותו אחר כך למשך כמה שעות כדי לוודא שהזרע נקטל ולא חדר לרחם. זה מבקש התאמה (תוך הסתייעות בגורמים רפואיים), לימוד (איך להחדיר לבד) והסתגלות.
אמצעי נוסף שאין מודעות מספקת אליו הוא הספוגית. גם כאן מדובר באמצעי ספוג בחומר קוטל זרע, אבל השימוש בו הוא חד־פעמי (בניגוד לדיאפרגמה הרב־פעמית). מחדירים לתוך הנרתיק כמו שמחדירים טמפון ומשאירים על פי ההוראות.
אני לא יודע אם חידשתי כאן משהו לקוראות המדור הזה ולקוראיו, בסך הכל רציתי להדגיש שהרבה נשים לא מרחיבות את טווח האפשרויות העומדות לרשותן למניעת הריונות. גם בתחום הזה נדרשת צרכנות נבונה: להתביית על האמצעי שהכי מתאים לי, כדי שאהיה שקטה ורגועה בהתנהלותי המינית.
אז איך לדעת יותר? אפשר לקבל ייעוץ חינם בעמותת ״דלת פתוחה״, להתייעץ עם גינקולוג או עם אחות במרפאה הגינקולוגית, ואפשר גם לפנות לפיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן או למיילדת שבקיאה בתחום. אני מעיד מניסיוני כי נשים שלא קפאו על שמריהן ומצאו לבסוף את האמצעי שהכי מתאים להן, מדווחות על שדרוג משמעותי גם באיכות הסקס שלהן.
- ד"ר יצחק (צחי) בן־ציון, מנהל המרפאה לבריאות מינית בבית החולים "סורוקה" ופסיכיאטר מחוז הדרום, שירותי בריאות כללית
