בשנה השנייה להתמחות שלה בגינקולוגיה בבית החולים שיבא, תל השומר, הבינה ד"ר מיכל דבירי שלכל הסבל שליווה אותה במשך שנים יש שם: אנדומטריוזיס. על אודות המחלה שמעה לראשונה בשנה החמישית ללימודי הרפואה, אבל היא לא קישרה בין כאבי המחזור העזים שתקפו אותה אחת לחודש ובין המחלה.
איך אובחנת לבסוף?
"הייתי באמצע תורנות, ופתאום היה לי התקף חד של כאבים, כמו ציר. הרופאה הבכירה שהייתה איתי ראתה שאני חיוורת, ידעה שאני לא מאלה שעושות הצגות ושלחה אותי לנוח. נשכבתי על מיטה והרגשתי שהכאב נעשה בלתי נסבל ושאני עומדת להקיא. ירדתי מהמיטה ורציתי לקרוא למישהו, אבל לא הצלחתי ללכת. שכבתי על הרצפה, מקופלת מכאבים. פתאום אחת האחיות ראתה אותי על הרצפה וקראה לכולם".
"שכבתי על הרצפה, מקופלת מכאבים. פתאום אחת האחיות ראתה אותי על הרצפה וקראה לכולם. היה חשד שמדובר בתסביב שחלתי. בניתוח התברר שזה אנדומטריוזיס"
צוות הרופאים שבדק אותה חשד שמדובר בתסביב שחלתי. אחרי בדיקות שבהן נמצאה רגישות גבוהה בשחלה, הוחלט לנתחה באמצעות לפרוסקופיה. התברר שלא מדובר בתסביב אלא בהידבקות של השחלה והמעי ובנגעים של אנדומטריוזיס.
היום ד"ר דבירי (42) היא סגנית מנהלת יחידת IVF ואחראית מרפאת "אמא" לטיפולי פוריות בהרצליה מדיקל סנטר, ובכל פעם שמטופלת אומרת לה שהיא סובלת מכאבי מחזור, היא מיד בודקת את תלונתה לעומק כדי לשלול אנדומטריוזיס.
שני שקי היריון
היא גדלה ברמת־אפעל, ובגיל 12 עברה עם משפחתה לבאר־יעקב: אביה הוא קבלן תשתיות, אמה עבדה בתחום הרכש, ויש לה אח צעיר ממנה. כבר בגיל חמש הכריזה שהיא רוצה להיות רופאה. "הסתכלתי על אמבולנסים וקינאתי בצוות הרפואי", היא אומרת. בתיכון למדה במגמת ביולוגיה ובמקביל התנדבה במד"א במשך ארבע שנים.
הסימנים הראשונים לאנדומטריוזיס הופיעו בגיל העשרה. "כשהגיע המחזור החודשי סבלתי מכאבים ונזקקתי למשככים", היא נזכרת, "אבל חשבתי שזה נורמלי, כי כולן סביבי סבלו מכאבי מחזור. יש לי סף כאב גבוה, והצלחתי לתפקד וללכת לבית הספר למרות הכאבים, אז לא חשבנו שיש צורך לפנות לרופאה".
אחרי שירות צבאי ביחידת 8200 התקבלה ללימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. כאבי המחזור הלכו והחמירו. "תמיד ידעתי שביום הראשון והשני של המחזור אני סובלת מכאבים, ולקחתי איתי הרבה כדורים, לכל מקום, לפעמים גם נטלתי כדור לפני שהמחזור הגיע כדי להמשיך לתפקד".
"בשנה החמישית ללימודי הרפואה שמעתי על אנדו. ידעתי שהמחלה גורמת לכאבים, ושמעתי על נשים שלא הלכו לעבודה במשך כמה ימים בגלל מחזור, אבל לא התייחסתי למה שיש לי כאל תופעה חריגה, כי הצלחתי לתפקד"
במהלך לימודי הרפואה לא נחשפת למידע על אנדומטריוזיס?
"כן, אבל רק בשנה החמישית. ידעתי שהמחלה גורמת לכאבים, ושמעתי על נשים שלא הלכו לעבודה במשך כמה ימים בגלל מחזור, אבל לא התייחסתי למה שיש לי כאל תופעה חריגה, כי הצלחתי לתפקד. לכל אחת יש סף כאב אחר, ולא היה נכון להשוות את עצמי לאחרות. מדי פעם היו לי גם כאבי אגן ובטן באמצע החודש, בלי קשר למחזור או לביוץ. גם אותם לא קישרתי לתופעה. את יודעת, כשזה מגיע אלינו, יש לנו יכולת הדחקה".
לא התייעצת עם אף רופא?
"כשהלכתי לבדיקות גינקולוגיות שגרתיות באותן שנים, אף רופא לא שאל אותי על כאבי מחזור. פעם אחת התלוננתי על כאבים קשים ונשלחתי לבצע בדיקה שנקראת CA-125, שיכולה לרמז על המחלה, אך היא יצאה תקינה".
מה היו השלכות המחלה על מהלך חייך?
"כשהתעוררתי מטושטשת מהניתוח שעשו לי אחרי ההתקף הקשה במהלך התורנות, הודיעו לי שיש לי אנדו, ומיד הוסיפו, 'אם את רוצה ילדים, כדאי לך להזדרז'. הייתי בשוק, בכיתי. מצד אחד פתאום הכל הסתדר, נמצאה הסיבה לכאבי המחזור הקשים ולכאבים באגן. מצד שני הרגשתי פחד וחוסר אונים, פתאום הבנתי שאולי תהיה לי בעיה להיכנס להיריון".
למה, בעצם, מי שסובלת מאנדומטריוזיס צריכה להזדרז ולהביא ילדים לעולם?
"ב־60%-30% מהמקרים מדובר במחלה פרוגרסיבית, שמחמירה עם הזמן, ועלולה לגרום להיווצרות ציסטות בשחלות, כמו גם נגעים והידבקויות בחצוצרות. בגלל חסימה בחצוצרות עלול להיווצר מצב של אי־פריון על רקע מכני, ובעקבות מצב של דלקת כרונית ניכרת פגיעה באיכות הביציות ובשיעורי ההפריה וההשרשה. כמו כן בגלל ניתוחים להסרת ציסטות שחלתיות, מאגר הביציות של הסובלות מהמחלה עלול להיפגע. בסיכומו של דבר, 50%-30% מהנשים שחולות באנדו סובלות גם מאי־פריון".
את ההחלטה בדבר הבאת ילד לעולם דחתה בכמה חודשים. "לפני האבחנה חשבתי שגם אם לא אהיה בזוגיות, אחכה לסיום ההתמחות לפני שאביא ילד לעולם. אבל לא תכננתי להתמודד לבד עם הורות בשלב כה תובעני בקריירה שלי, ולא היה לי מושג איך אעשה בכל חודש שמונה תורנויות של 24 עד 30 שעות כאמא יחידנית".
"לפני האבחנה חשבתי שגם אם לא אהיה בזוגיות, אחכה לסיום ההתמחות לפני שאביא ילד לעולם. אבל לא תכננתי להתמודד לבד עם הורות בשלב כה תובעני בקריירה שלי, ולא היה לי מושג איך אעשה בכל חודש שמונה תורנויות של 24 עד 30 שעות כאמא יחידנית"
אחרי שהתייעצה עם הוריה, כי ידעה שהם אלה שיתבקשו לתת כתף, היא החליטה לא להמתין למציאת זוגיות אלא להתקדם לעבר היריון באמצעות תרומת זרע. "זה לא שהרגשתי אמיצה, פשוט לא חשבתי על היום שאחרי. החשש העיקרי שלי היה שבכלל לא אצליח להיכנס להיריון. במשך חצי שנה עשיתי הזרעות, לפעמים נאלצתי להזריק לעצמי הורמונים באמצע משמרת, וכשזה לא צלח עברתי לטיפולי הפריה חוץ־גופית".
בגיל 33, לאחר טיפול אחד ושתי החזרות של ביציות, היא הרתה. "כבר בהתחלה חשדתי שזה תאומים, כי הבֶּטָא היה גבוה, ובשבוע השישי באמת הופיעו באולטרסאונד שני שקי היריון ושני עוברים. בקושי הבנתי איך אסתדר עם ילד אחד, אז איך אגדל שניים לבדי כמתמחה? זה נראָה בלתי אפשרי, אבל הוריי הבטיחו שיעזרו".
זה היה היריון לא קל, ובמהלכו נאלצה להיכנס לשמירת היריון מהשבוע ה־24 ואילך. בסופו נולדו בניתוח קיסרי התאומים עדי ויובל (בת ובן), כיום בני שמונה וחצי. אחרי חופשת לידה של תשעה חודשים חזרה ד"ר דבירי להתמחות, והוריה, שכעת התגוררה לא רחוק מהם, בבאר־יעקב, התגייסו לעזרה באופן מלאה "ותיאמו איתי כל נסיעה או חופשה", היא אומרת.
2 צפייה בגלריה
"יש המון נשים שסובלות מהמחלה אבל לא מאובחנות - ולכן גם לא מטופלות"
(צילום: אביגיל עוזי)
באר יעקב־טורונטו
בסיום ההתמחות התלבטה אם להמשיך בגינקו־אונקולוגיה או בפוריות, ובחרה באפשרות השנייה שהיא "תחום אופטימי יותר, שבו אפשר לעזור לנשים שסובלות מאותה בעיה כמוני ולהעלות את המודעות למחלה".
כעבור שנה וחצי של עבודה ביחידת ההפריה החוץ־גופית במרכז הרפואי איכילוב, החליטה לצאת לתת־התמחות בטורונטו, קנדה.
מאיפה האומץ?
"התאומים היו אז בני חמש וחצי, וכמו שבהיריון הדחקתי ואמרתי, 'נעבור את הגשר כשנגיע אליו', ככה גם לפני הנסיעה. אמרתי, 'קודם כל אסע, ואז אסתדר'. ההורים המדהימים שלי הבטיחו שיעזרו. בהתחלה באמת אמא שלי נסעה איתנו ונשארה שלושה חודשים. בשנה השנייה שלנו שם המטפלת של הילדים הבריזה ללא התראה והיה קשה למצוא בזריזות מטפלת אחרת. אבא שלי עלה על מטוס והיה האו־פר של הילדים במשך ארבעה חודשים". אחרי כשנתיים הם שבו ארצה. כיום היא מקדישה את כל הידע שרכשה לאבחן נשים שסובלות מאנדומטריוזיס ולסייע להן בהגשמת חלום ההורות.
"לנשים שסובלות מאנדומטריוזיס ועדיין לא מצאו זוגיות וחוששות מהורות יחידנית, חשוב לי לומר שזה אפשרי. נכון שהייתה לי תמיכה משפחתית רחבה וזה לא מובן מאליו, ובכל זאת, נשים צריכות להאמין בעצמן וללכת על זה"
"הסכמתי לחשוף את סיפורי האישי כדי להעלות את המודעות לאנדומטריוזיס", אומרת ד"ר דבירי. "יש המון נשים שסובלות מהמחלה אבל לא מאובחנות - ולכן גם לא מטופלות. הן נוטלות כמות מטורפת של משככי כאבים ומפסידות ימי עבודה. אפשר לשפר משמעותית את איכות החיים ולעצור את ההחמרה בזמן בעזרת טיפולים תרופתיים או ניתוחיים. לנשים שרוצות להביא ילדים לעולם וחושדות שאולי הן סובלות מהמחלה, מומלץ לפנות לייעוץ אצל רופאת פריון מבעוד מועד. לנשים שסובלות מאנדומטריוזיס ועדיין לא מצאו זוגיות וחוששות מהורות יחידנית, חשוב לי לומר שזה אפשרי. נכון שהייתה לי תמיכה משפחתית רחבה וזה לא מובן מאליו, ובכל זאת, נשים צריכות להאמין בעצמן וללכת על זה. ההורות שווה את זה".
סימנים שעלולים להצביע על אנדומטריוזיס
אם את סובלת מאחד או יותר מהתסמינים הבאים, פני לגינקולוג/ית שלך
1. כאבי מחזור שפוגעים בתפקוד היומיומי ומצריכים נטילת משככי כאבים מדי חודש, הולכים ומחמירים עם השנים.
2. כאבים עמוקים בזמן קיום יחסי מין.
3. כאב אגן כרוני בין המחזורים.
4. עצירות לפני המחזור החודשי, שלשולים בזמן המחזור או שינויים בהרגלי היציאות בזמן המחזור.
5. דם בשתן, כאב בעת מתן שתן או כאבים במותן.
6. קרובת משפחה שלך מדרגה ראשונה סובלת מאנדומטריוזיס וזיהית לפחות אחד מהתסמינים שלעיל.
