אין אדם שצפה בסרטה של ענת גורן, ששודר במסגרת התוכנית "המקור" (רשת 13), ולא חש זעזוע לנוכח החשיפה האמיצה של הילה צור (51) שאחרי שנים רבות החליטה לספר על אחיה, שאנס אותה מגיל ארבע עד 19. "קיבלתי תגובות בלי סוף", היא אומרת אחרי שידור התוכנית. "אני הולכת ברחוב ומקבלת חיבוקים, אנשים מזדהים וכותבים לי 'עשית דבר כל כך גדול, מי יודע כמה ילדות וילדים הצלת'. לקרוא ולדמוע".
איזו תגובה הכי ריגשה אותך?
"לפני השידור, הפוגע פנה לבית המשפט וביקש צו איסור פרסום. התגובה של השופט, רז נבון, שדחה את בקשתו, ריגשה אותי מאוד. הוא כתב 'חשיפת עבירות פליליות לכאורה בתחקירים עיתונאיים, לרבות בדבר פגיעה מינית בקטינים בתוך המשפחה, עשויה להביא לתועלת לציבור - הן לנפגעים ולנפגעות שחוששים להשמיע את קולם - ושידור כזה עשוי לסייע בידיהם ולעודד אותם לספר את סיפורם, לא כל שכן לגדוע את הפגיעה. למותר לציין, כי חשיפות מעין אלה עשויות גם להרתיע פוגעים פוטנציאליים'".
את זוכרת איך הכול התחיל?
"הזיכרון הראשון שלי הוא מגיל ארבע. אני יודעת את זה רק לפי הבגדים שלבשתי, אני לא ממש זוכרת מה הוא עשה לי פיזית, רק ידעתי שזה נורא כואב, שזה אסור ושאני פוחדת ממנו פחד מוות. שיוויתי אותו למפלצת, לזאב הרע, חייתי בפחד מצמית. ידעתי שאם אתנגד או אספר זה יהיה הסוף שלי".
באיזו משפחה גדלת?
"משפחה שצריכה להראות תמונה מושלמת. אבא היה טייס, גרנו בנווה רום ברמת־השרון. לכן המסר שלי הוא שאין פרופיל אחד של נפגעת ופוגע, זה יכול לקרות בכל מקום ולכל משפחה. כשסיפרתי לחברת ילדות, שהיא פסיכולוגית ילדים, היא אמרה שאם ישימו מאה אנשים בחדר, אני האחרונה שהיא תחשוב שקרה לה דבר כזה".
רבים מצופי התוכנית שאלו את עצמם למה לא דיברת, מילא בגיל שמונה, אבל בגיל 16?
"זו שאלה שכל אדם עם ראש בריא שואל, גם הבן שלי שאל. הפגיעה התחילה בגיל מוקדם, והפחד הקיומי חזק כל כך שהוא נשאר גם בגיל מבוגר יותר. היה מעגל שהתקשיתי לפרוץ ולפי ההתנהלות בבית ידעתי שיאמינו לי, אבל לא יוציאו אותו מהבית".
מתי בכל זאת הצלחת לפרוץ את המעגל?
"עזבתי את הבית בגיל 17 ועברתי לגור עם חבר שלי. באחד הימים באתי לבית ההורים, נרדמתי על הספה, ואז הוא אנס אותי בפעם האחרונה. גם אז קפאתי מרוב פחד אבל אחרי האונס הזה החלטתי שגם אם הוא יהרוג אותי, לא אעבור את זה שוב. בגיל 19 שוב ישנתי אצל ההורים, הוא נכנס ופשוט צרחתי והוא ברח. הייתי בטוחה שהוא יחזור להרוג אותי, אבל כבר לא היה אכפת לי".
מה גרם לך לבסוף לספר להורייך?
"בגיל 20 סיפרתי לאחותי והיא לקחה אותי להורים. התגובה הראשונית שלהם הייתה יחסית נורמלית, אמא שלי הייתה בשוק חייה ואבא שלי הלך לחפש את האקדח. היה לי ברור שהם מאמינים לי. הם סיפרו שזימנו אותו לשיחה והוא הודה בכל המעשים. כשאבא שלי רצה שאבוא לארוחת חג פסח ואשב מולו בשולחן עם כל המשפחה המורחבת, אמרתי שאני לא מוכנה לראות אותו יותר והם ביטלו את הארוחה ונסעו לאילת בלעדיי, כדי שבמשפחה שלא ישאלו שאלות. באותו רגע הבנתי שההתנהלות לא נכונה ואמרתי להם שאני רוצה להגיש תלונה".
למה לא הגשת?
"כי אבא שלי אמר 'אנחנו לא נוכל לעמוד במשפט, אמא תתאבד או תשתגע'. הרגשתי שאני אהרוס את המשפחה אם אתלונן. הם הבטיחו לנתק את הקשר איתו וכביכול עשו איתי עסקה. הייתי אסירת תודה, הרגשתי שאני מבקשת משהו שאולי אפילו לא מגיע לי, שהם עושים מעל ומעבר ליכולותיהם, ולמרות שידעתי שהמקום שלו הוא בכלא לא הגשתי תלונה".
כיום אין טעם להגיש תלונה כי חלה התיישנות על העבירה. האם זו הסיבה שהחלטת לפרסם את הסיפור?
"עם מותו של אבי, לפני שלוש שנים וחצי, נפתחה תיבת פנדורה ונחשפו הסודות והשקרים שהוסתרו ממני. התברר שהוריי שמרו על קשר הדוק איתו ועם משפחתו ועזרו בגידול ילדיו. בכל הזמן הזה המשיכו לשקר לי ולילדיי, שלא ידעו על קיומו של הדוד שלהם.
"החלטתי שאיני יכולה עוד לשמור את הסוד לטובת אלה שלא הגנו עליי. ניסיתי במהלך תקופה ארוכה לעשות מהלכים של גישור מול הפוגע ואשתו ומול המשפחה שלי, אך נחלתי כישלון חרוץ. הוא חי בתחושה שאין בי את הכוח והיכולת לעמוד לבדי מולו ולדרוש את הצדק שמגיע לי. ניסיתי לבדוק כל אופציה משפטית, אבל גיליתי שאין כל דרך לתבוע צדק בערכאה פלילית או אזרחית בגלל חוק ההתיישנות. האופציה היחידה שעמדה בפניי היא לפרסם את הסיפור כדי להשתחרר מהסוד הנורא והמועקה שאוכלת אותי מבפנים שנים רבות. רציתי להשיג את הביטחון והצדק שמגיעים לי וגם להעלות למודעות ציבורית את העוול הבלתי נתפס של חוק ההתיישנות, במקרה של עבירות מין במשפחה".
ניסית למצות איתו את הדין בדרכים אחרות?
"הלכנו לחמישה עורכי דין וכולם אמרו שאין מה לעשות בגלל חוק ההתיישנות. אחת מהן הפנתה אותי להליך גישור בשם 'צדק מאחה', גוללתי שם את כל הסיפור והם לא האמינו למה שהם שומעים. הם פנו אליו והוא אמר: 'חשבתי שהיא ישנה, לא ידעתי שאני פוגע בה'".
מה את דורשת ממנו כעת?
"שייקח אחריות על תוצאות הזוועות שביצע בי, שיעזוב את אזור השרון כדי שאוכל לחיות את חיי בשקט בלי לפחד שאתקל בו במקרה ברחוב; שיענה לי על שאלות שמקננות בי מאז ועד היום ושייתן פיצוי כספי על הפגיעה בי ושיכסה את הטיפולים שאני עוברת ושילדיי יעברו בעתיד, כי גם הם צריכים תמיכה".
מתי סיפרת לילדים?
"רציתי שהתאומים יגיעו לגיל 18 ואז נספר אבל ביום ההלוויה של אבא, כשהם היו בני 15, לא יכולתי להסתיר יותר וסיפרתי להם שיש לי אח ביולוגי שהם לא יודעים על קיומו כי הוא עשה מעשה רע ובלתי נסלח והוא כבר לא חלק מהמשפחה. הם לא כל כך עיכלו את זה בהתחלה, הם מכירים אמא שמחה, מאושרת, הייתה להם ילדות נורמלית לגמרי.
"מרגע שסיפרתי להם הם רצו מאוד שנחשוף את הפוגע. הבן הבכור אמר לי שהוא לא מוכן לחיות עם הידיעה שהבן אדם הזה ימשיך את חייו כאילו כלום, ואם זאת הדרך היחידה, נלך על זה (היום הילדים בני 24, 22 והתאומים בני 18 ד"ח). אם אחד מהם היה אומר לי שהוא לא רוצה, לא הייתי עושה את זה בחיים".
"רציתי שהתאומים יגיעו לגיל 18 ואז נספר לכל הילדים, אבל בהלוויה של אבא, כשהם היו בני 15, לא יכולתי להסתיר יותר וסיפרתי להם שיש לי אח ביולוגי שעשה מעשה בלתי נסלח"
איך הרגשת מול המצלמות?
"זה היה התהליך הכי תרפויטי שעשיתי בחיים, אני מרגישה שנולדתי מחדש. העדינות שבה ענת גורן וכל הצוות המופלא של 'המקור' ניגשו לסיפור הייתה מעצימה. הדבר הכי גדול, הכי קשה והכי משחרר שעשיתי בתהליך הזה היה העימות איתו במקום עבודתו. לא האמנתי שהצלחתי לעשות את זה".
איך הוא הגיב?
"הוא הסתכל עליי במבט מלחיץ. הוא אמר לי 'הילה, אני מתרגש לראות אותך'. הייתי בהלם, לא יכולתי להוציא מילה מהפה. אמרתי לעצמי 'לא יכול להיות שכל החיים חיכית לרגע הזה ובזה זה נגמר'. ממעמקים יצא לי קול ואמרתי 'אתה לא חושב שמגיעות לי תשובות אחרי שהרסת לי את החיים?' הוא לא ענה. פשוט ברח. לא לקח אחריות'".
איך אמא שלך הגיבה לעניין הפרסום?
"לאחר העימות איתו נפגשתי איתה ואמרתי לה שלא נשאר לי מה לעשות חוץ מלחשוף את סיפור חיי. היא אמרה שהיא לא חושבת שזו הדרך אבל שהיא נותנת לי את ברכת הדרך. רציתי לרתום אותה, אבל היא אמרה שהיא לא מוכנה לקבור את הבן שלה. אחרי השידור רוב בני המשפחה לא הגיבו, עמית אחי הצעיר הגיב למערכת 'המקור', שהסרט רצוף באי־אמיתות ושאני מכפישה משפחה שלמה".
מה את רוצה שיקרה עכשיו?
"שחוק ההתיישנות יבוטל, כי לוקח זמן עד שנפגעים מתחזקים ויכולים לעמוד לבד מול המשפחה ומול הפוגע. אם הייתה לי יכולת לתבוע או להגיש תלונה, אולי הייתי חוסכת למשפחה שלי את החשיפה, אבל הם לא הותירו לי ברירה".
מאיפה את שואבת את הכוחות?
"מהילדים שלי, מבעלי יצחק, המלאך שנשלח אליי ותמך בי לאורך הדרך, וגם מעצמי. תמיד שואלים אותי 'איך בתוך התופת יכולת לראות את האור?' אבל תמיד ידעתי שיש בי כוחות לשמור על אופטימיות. כשהגעתי בפעם הראשונה למרכז סיוע לנפגעות אונס אמרו לי שאני נס רפואי".
"אני שואבת כוחות מהילדים שלי, מבעלי יצחק, וגם מעצמי. תמיד שואלים אותי 'איך בתוך התופת יכולת לראות את האור?' אבל תמיד ידעתי שיש בי כוחות לשמור על אופטימיות"
בדיעבד, איזו עצה הכי טובה והכי גרועה קיבלת במהלך השנים?
העצה הכי טובה שקיבלתי הייתה מהמטפלת שלי אמרה לי: 'יש לך זכות קיום'. את העצה הכי גרועה נתתי לעצמי: 'לשמור את הסיפור בתוך המשפחה כדי לא לפגוע באמא שלי'".
תגובת האח, עופר גל, לתוכנית "המקור": "מדובר בסכסוך משפחתי בן למעלה מ־30 שנה שהונדס באופן מגמתי, מניפולטיבי ושקרי. שידור הכתבה מתרחש רק לאחר שדרישות כספיות דרקוניות של מיליוני שקלים לא נענו. אין בכוונתי לנהל את הסכסוך באמצעי התקשורת"
- קווי החירום לנפגעות ונפגעי פגיעה מינית: 1202 לנשים, 1203 לגבר
