דפנה שי הימן ממושב שדה־אברהם בעוטף עזה הייתה ברחובות בחג. "בשבת שעברה, בחמישה לעשר בבוקר, עוד הצלחתי לדבר עם אמא שלי, דיצה, לפני שהמחבלים הגיעו לניר־עוז. היא נכנסה לממ"ד, זו מציאות שאנחנו רגילים אליה. לאט־לאט התחילו להגיע אינדיקציות שיש חדירת מחבלים לקיבוץ. המשכנו להיות בקשר טלפוני. שאלתי אותה 'את בממ"ד, הכול בסדר?'. אחרי עשר בבוקר היא הפסיקה לענות לי. כל הזמן הזה המשכנו לנסות להתקשר, אני ושאר בני המשפחה. בסביבות הצהריים המאוחרים התקשרתי שוב וענה לי מישהו: 'איט חמאס, איט חמאס'. ניתקתי והתקשרתי מיד לאחי. הוא התקשר למשטרה. אחיין שלי ניסה גם הוא להתקשר לאמא שלי, ושוב ענו לו שזה החמאס.
"בערב שמעתי מהשכנים שאמא שלי יצאה החוצה מהבית שלה וצעקה 'הצילו, הצילו'. שכן מהדלת ממול יצא לעזור. הוא ניסה לירות במחבלים שהיו שם, אבל הם המטירו עליו אש והוא היה חייב להיכנס הביתה בחזרה. יותר מזה אנחנו לא יודעים כלום.
"אנחנו מנסים להתארגן לכל מיני צעדים. הפכנו לחמ"ל. כתבנו פוסט בעברית ובאנגלית שיגיע לעולם. רגע אחד יושבים ובוכים ורגע אחר פועלים"
"התקשרנו לכל מי שאפשר, גם למועצה האזורית אשכול. אין עם מי לדבר. אף אחד מהגופים לא מתפקד. הקיבוץ כולו שרוף, אין דרך להגיע ואי־אפשר לבוא ופשוט לחפש אותה. אנשים שולחים לי מלא סרטונים כדי שניכנס ונבדוק אם היא בעזה, אבל עדיין לא ראינו אותה באף סרטון. אנחנו מנסים להתארגן לכל מיני צעדים, למשל, לפנות לאו"ם כדי שיתאפשר להכניס תרופות לשבויים.
"אמא שלי אישה מדהימה, ישרה מאוד. עובדת סוציאלית שהתאלמנה בגיל צעיר וגידלה ארבעה ילדים. היא ממקימי קיבוץ ניר־עוז ומי שהקימה את יחידת הסיוע בבית המשפט למשפחה בבאר־שבע.
"מאז הפכנו לחמ"ל. כתבנו פוסט בעברית ובאנגלית שיגיע לעולם. רגע אחד יושבים ובוכים ורגע אחר פועלים. לא ישנתי בלילה. אני סופרת כל רגע שעובר, ולא יכולה שלא לראות תמונות ולדמיין שהיא שם, בעזה, ומה קורה איתה".
בשעות האחרונות ילדיה של דיצה פרסמו ברשתות סרטון, שבו אחת הבנות מספרת על ההיעדרות של אמם.
נטע הימן, אחותה, מוסיפה: "כששמעתי מדפנה שענו לה בערבית, התקשרתי למרכז צח"י (צוות חוסן יישובי) בקיבוץ. הוא אמר שינסה לשלוח את הצבא. באיזשהו שלב שמעתי שעשו מיפוי של אנשי הקיבוץ, ונהג אמבולנס מהאזור מחזיק ברשימות של הפצועים וההרוגים. דיברתי איתו, הוא בדק ואמר לי שאמא שלי לא ברשימות.
"אין לנו הרבה מה לעשות. הצטרפנו לכל מיני קבוצות של משפחות נעדרים, שלחנו שם פרטים על אמא. ב־105 ביקשו גם פרטים ותמונה שלה. אח שלי הלך למשטרה לתת דגימת די־אן־איי. הודיעו לנו שנכנסו לבית של אמא והוא ריק. אין גופה.
"בת משפחה שלנו על הסרטונים, נכנסת ומנסה לאתר אותה. בינתיים היא לא מצאה. אף אחד לא מדבר איתנו, אין לנו שמץ של מושג מה עלה בגורלה. אישה בת 84, בקושי הולכת, תלויה בתרופות. היא לא היחידה. יש קבוצה בקיבוץ של בני 80 שנחטפו. אנחנו בחוסר אונים, זו חרדה ודאגה מטורפים, התחושה שאין לנו מה לעשות. אנחנו לא יכולים לנסוע ולהביא אותה. אם לא יהיה סיוע הומניטרי ולא יביאו תרופות לשבויים המבוגרים, הם לא ישרדו הרבה זמן".
פורסם לראשונה: 09:54, 09.10.23
