שלושה מיליון שקל. זה הסכום שעבורו ליטל שוורץ (45) הייתה מוכנה (אולי) להשתתף בתוכנית כמו "הישרדות". לאורך השנים היא מקבלת בלי סוף הצעות להשתתף בתוכניות מסוג זה, אך תמיד מסרבת, כי "אני אהיה גם רעבה וגם עצבנית". אבל למשמע הסכום הנ"ל היא נעצרת. "וואלה, עבור זה יש מצב", היא אומרת בטון משועשע. "אחרי זה לא תהיה לי עבודה פשוט, אז אזדקק לשלושה מיליון. הבעיה שלי היא שאני נורא אוהבת לרכל. יראו אותי מנהלת שיחת נפש עם מישהי מהשבט שלי על שפת הים, ואז מלכלכת עליה עם מישהי אחרת ליד העץ. זה לא טוב. אף אחד לא ירצה לראות אותי אחרי זה בטלוויזיה".
בינתיים, גם בלי ריאליטי, שוורץ מצליחה לשרוד יפה. ב־2018 שודרה הרביעית של "חברות", מאז הספיקה להשתתף בסדרות "היורשת" בקשת, "מותק בול באמצע" של כאן 11 (שעוד מעט תצטלם לעונה 2), סדרת הנוער "זאת שלי" בניקולודיון, והשעשועון "השופטת ליטל" שצילמה ל"חינוכית". חוץ מזה היא כותבת 3 סדרות, ואחת כבר נמצאת בפיתוח בקשת. במקביל היא ממשיכה להריץ את מופע הסטנד־אפ המצליח שלה שמהווה את פרנסתה העיקרית, ומעידה שמדובר בהכנסה מצוינת. "לא סתם אנשים רוצים להיות סטנדאפיסטים. אני לא אגיד מספרים, אבל בארץ הסטנד־אפ מתגמל יותר מכל עבודה בטלוויזיה או בקולנוע. מה שכן, זו עבודה מאוד קשה. את יכולה להתעורר חולה, עם 40 מעלות חום, וכל עוד את לא גוססת את חייבת להופיע".
5 צפייה בגלריה
"אני ואייל עובדים קשה מאוד בשביל הכסף, ואני עדיין לא יכולה להרשות לעצמי את כל מה שאני רוצה"
(צילום: שי פרנקו, סטיילינג: תמי ארד ברקאי)
סיילים עושים לי את זה
למרות שלא גדלה בבית עשיר, שוורץ מדגישה שלא הרגישה מחסור בילדותה. "ההורים שלי נתנו לי את כל מה שהייתי זקוקה לו, אבל בשביל מותרות עבדתי. בגיל 16 התחלתי לעבוד בגלידרייה". גם היום, למרות שהיא מרוויחה יפה מאוד, היא לא נחה על זרי הדפנה. "תמיד אני אומרת לאייל שאם הייתי חיה בהוליווד ועושה את מה שאני עושה, כבר היו לנו כמה בתים. נכון, הצלחנו לקנות בית יפה מאוד בשכונת ביצרון בתל־אביב, אבל אני עדיין צריכה לשלם משכנתה ואני לא נוסעת באוטו הכי מפואר. יש לי קיה לבנה בת כמה שנים טובות. אני כן יכולה לקנות רכב חדיש יותר, אבל אז אצטרך לוותר על דברים אחרים".
כמו מה?
"למשל לבנות עוד קומה בבית, דבר שאנחנו עובדים עליו עכשיו. ברור לי שזה נחשב למותרות, כן? אני לרגע לא מנסה להצטייר כמסכנה, אני לחלוטין לא שם. אני רק אומרת שאני ואייל עובדים קשה מאוד בשביל הכסף, ואני עדיין לא יכולה להרשות לעצמי את כל מה שאני רוצה. יש לי בבית הרבה רהיטים מעוצבים ויקרים, וגם פריטים של איקאה. אנשים אומרים לי, 'השקעת כל כך הרבה בבית ואת מכניסה בסוף איקאה?', ואני אומרת, 'כן, כי לפעמים זה מתאים והגיוני'. אני לא אשקיע כרגע עשרות אלפי שקלים בספה שתוך רגע הבנות שלי יקפצו עליה ויהרסו אותה. כשהן יעופו מהבית תהיה ספה טובה".
"תמיד אני אומרת לאייל שאם הייתי חיה בהוליווד ועושה את מה שאני עושה, כבר היו לנו כמה בתים. נכון, הצלחנו לקנות בית מאוד יפה בתל אביב, אבל אני עדיין צריכה לשלם משכנתה"
מה עם שופינג?
"אני אוהבת מאוד שופינג ובגדים, אבל כמעט לא קונה מותגים. יש לי כמה של 'פיצקע', 'סיסטרס בוטיק', 'מיי ג'ינס', אבל לא ברמה של מותגים בינלאומיים יוקרתיים שאני אפילו לא יכולה להגיד את השמות שלהם כי בטוח אעוות אותם. אני גם לא מאלה שעושות קניות בכיכר המדינה. זה לא עושה לי את זה. סיילים עושים לי את זה, שווקים עושים לי את זה. אני מתה על שוק הכרמל. יש שם טי־שירטים הורסים ב־30-40 שקל. למה שאקנה בדיוק אותו דבר ב־250 שקל? באותה מידה לא תמצאי אצלי שום תיק שעלה עשרות אלפי שקלים. אני לא מבינה נשים שמוציאות כל כך הרבה כסף על תיק. זה ממש כאב לב. שום יוקרה לא תמצאי אצלי. לא סתם כנראה בחרתן אותי לשער, אה? נראיתי לכן משהו זול".
5 צפייה בגלריה
עם בן הזוג אייל והבנות יהלי ועלמה. "כשהן יעופו מהבית תהיה ספה טובה"
(צילום: אלבום פרטי)
יש דברים שהבנות שלך מבקשות ואת לא מסכימה?
"טוב, נגעת כאן בנקודה רגישה, כי אני חלשה. לרוב אני מסכימה להכל. הגדולה למשל ביקשה כרטיס אשראי כי לכל החברות שלה יש. אני ואייל הסכמנו, אבל הגבלנו אותו עד 400 שקל בחודש. רצינו שיהיה לה ערך לכסף, שתדע לנהל תקציב. מצד שני, הרבה פעמים היא מתקשרת ומבקשת ממני אשראי טלפוני כי היא רוצה להזמין לעצמה סושי והסכום בכרטיס שלה נגמר. עכשיו, לא תגידי פיצה, פלאפל. סושי! ואני בסוף נותנת. למה? כי אני פראיירית. כי אני אמא עם המון רגשות אשם. אני מרגישה אשמה שאני לא תמיד בבית, או שאני בבית אבל עם הטלפון, אז אני מפצה בדברים חומריים. וזה מטריד אותי, לא אגיד לך שלא. כשהייתי ילדה וההורים שלי היו אומרים שאנחנו הולכים לאכול חומוס בחוץ, את יודעת איזו התרגשות הייתה? בגלל זה הרבה פעמים כשאני מתנדבת בכל מיני מקומות, אני לוקחת את הבנות איתי. שיראו שלא לכולם יש, שלא ייקחו את מה שיש להן כמובן מאליו".
"לא תמצאי אצלי שום תיק שעלה עשרות אלפי שקלים. אני לא מבינה נשים שמוציאות כל כך הרבה כסף על תיק. זה ממש כאב לב"
את עצמך מרגישה את יוקר המחיה?
"ברור. ואני באמת לא מבינה למה כל כך יקר פה. לא פלא שצעירים עוזבים את הארץ. כל הזמן הדלק עולה, השכירות עולה. המחירים בסופר מטורפים. כשאת מטיילת בחו"ל את קולטת שהכל שם בחצי מחיר. לפעמים בא לי לעשות קניות בסיני".
עכשיו יאיר לפיד הוא ראש הממשלה. למעשה, הוא הכתובת לבקש שינוי.
"כן, אני עדיין בהלם מזה. יש לי בנייד את הטלפון של ראש הממשלה, קולטת? אני אגיד לך את האמת. אני לא מבינה גדולה בפוליטיקה. הצבעתי ליאיר, אבל אין לי מושג מה המצע שלו. הצבעתי לו כי הוא פתח לי את הדלת וגם כי הוא נראה טוב. אבל אולי באמת אדבר עם יאיר על יוקר המחיה. זרקת רעיון".
לפעמים אני נראית פח
את בן זוגה לחיים, אייל ימין (56), איש סאונד, הכירה זמן קצר לפני כן בהצגת הילדים "קופיקו" שבה שיחקה. 18 שנה הם ביחד, אך מעולם לא נישאו. "הוא לא הציע", היא מתמצתת.
ולך לא היה אכפת?
"בהתחלה כן, אבל היום זה כבר לא משנה לי. אנחנו הורים לשתי בנות (יהלי בת 13 ועלמה בת תשע, י"מ) וחיים כמו זוג נשוי לכל דבר. יש יתרונות בלוותר על חתונה. זה גם חיסכון כלכלי וגם חוסך זמן. אם יום אחד נחליט להיפרד, לא נצטרך להתגרש ברבנות, אני פשוט אורזת תיק והולכת".
"הבת שלי מתקשרת ומבקשת להזמין לעצמה סושי. לא תגידי פיצה, פלאפל. סושי! ואני בסוף נותנת. למה? כי אני אמא עם המון רגשות אשם"
הריאיון עם שוורץ מתקיים בבית קפה תל־אביבי סמוך לביתה. בשלב מסוים ניגשת אליה אישה מבוגרת שמבקשת להחמיא לה. "את עברת שינוי! את עכשיו בלונדינית!", היא אומרת לשוורץ, כאילו לא ידעה על כך בעצמה. "את נראית מהמם", היא מסכמת בסוף. שוורץ מודה לה, ובהמשך מספרת שהיא שומעת את זה כל הזמן. "איך שמתחיל המופע שלי אני שומעת התלחששויות בקהל: 'וואי, איזו רזה היא לעומת הטלוויזיה, איך היא הרבה יותר יפה בחיים'".
איך את מסבירה את הפער?
"בשנים האחרונות באמת השתניתי. היום חשוב לי להיראות סקסית ונשית. פעם אמרתי, 'אני קומיקאית, אני צריכה להצחיק. למה אני צריכה להתלבש ולהיראות טוב?'. אבל כשאת מגיעה לגיל 40 את פתאום קולטת שזה נחמד שאנשים מסתכלים עלייך, שמחמיאים. את מבינה שאפשר שיגידו עלייך שאת גם מצחיקה וגם נראית טוב. את מקבלת עוד קומפלימנט, מה רע? לפעמים אני עדיין יוצאת החוצה ונראית פח. כשאני לוקחת את הילדות לקייטנה אפשר לתפוס אותי עם טרנינג מבזאר רבקה ונעלי בית של מנקה. אבל להופעות תמיד אגיע מתוקתקת, עם חליפות יפות ופן בשיער".
מה לגבי כושר?
"לפני שלוש שנים התחלתי לעשות פילאטיס ומאז אני מתמידה ומגיעה לאימון אישי פעמיים בשבוע. זה עולה לי המון, כמה אלפי שקלים בחודש, אבל זה לגמרי שווה את זה מבחינתי. עכשיו אני גם רוצה לעשות בוטוקס. בדיוק היום מישהי נתנה לי טלפון של רופאה שהיא ממליצה עליה. עד היום לא עשיתי, אבל עכשיו אני מסתכלת במראה ומתחילים להפריע לי הקמטוטים במצח ובצידי העיניים".
"יש לי בנייד את הטלפון של ראש הממשלה, קולטת? הצבעתי ליאיר כי הוא פתח לי את הדלת וגם כי הוא נראה טוב. אולי באמת אדבר איתו על יוקר המחיה
מה שבטוח הוא שבבית היא חרדה הרבה. כבר שנים שהיא מדברת על חרדות הבריאות שלה, שהחלו אצלה כבר בגיל 12. לפני ארבע שנים החרדות התעצמו. זה קרה אחרי שאביה האהוב נפטר מסרטן בבטן כשהוא בן 73. "לקחתי את זה קשה מאוד. ארבעה חודשים אחרי מותו דרשתי שיעשו לי סי־טי בכל הגוף. רציתי לוודא שאין לי גידול. היית צריכה לראות מה קרה שם, זה היה כמו מערכון. הכניסו אותי למכונה ואמרתי לטכנאי, 'תגיד לי אם הכל בסדר, אני חייבת לדעת'. הוא אמר לי, 'שקט. אסור לך לדבר'. בסוף הבדיקה התחננתי, אמרתי לו, 'תגיד אם יש לי גידול. אני עכשיו נכנסת להקרנות'. הוא אמר לי, 'אני לא יכול להגיד לך, צריך רופא שיפענח'. ישר נלחצתי. אמרתי לו, 'זה בגלל שראית משהו, נכון?'. הייתי צריכה לחכות שלושה ימים עד שהגיעו התוצאות. לא הצלחתי לישון. בלעתי כדורי הרגעה וכדורי שינה יחד. אייל היה מסכן. אמרתי לו, 'זה לוקח זמן כי הם צריכים לפענח כמה זמן נשאר לי'. כל פעם שקיבלתי טלפון ממספר לא מוכר עניתי: 'אסותא?'".
את הולכת לפסיכולוג?
"כמעט כל שנה אני מתחילה טיפול ועוזבת. זה 450 שקל לפגישה, מתחילים איתך את השיחה בגיל חמש ואני בת 45 - תחשבי כמה טיפולים צריך! אני לוקחת כדורי הרגעה באופן קבוע, זה הרבה יותר זול. אני מעדיפה להשקיע את הכסף בטיפול החיצוני. פילאטיס, איפור, בוטוקס. הנפש אמנם מקולקלת, אבל לפחות אני איראה טוב".
הראיון המלא עם ליטל שוורץ מתפרסם בגליון החדש של "לאשה", עכשיון בדוכנים
