לפני כמה שנים ראיינתי את שלי גפני, שסיפרה שהיא לעולם לא יוצאת בלי איפור מהבית. "זה כאילו שיתפסו אותי בלי מכנסיים", הסבירה. "אם העולם נותן לך כלים להיות יפה יותר, למה לא להשתמש בהם?". גפני, שהייתה ונשארה נשואה, הסבירה שזה לא קשור לסטטוס: "העובדה שאת יוצאת החוצה לעולם כשאת נראית במיטבך, גורמת לך להרגיש טוב יותר עם עצמך".
בהתחלה דווקא הקפדתי לשים אודם אפילו כשירדתי עם בתי לגינה. זה החזיק שבועיים. לאירועים ולפגישות חשובות התאפרתי, לכל היציאות החפוזות - למי יש זמן?
כעבור כמה שנים התגרשתי והבנתי עד כמה גפני צדקה. והרי הסיפור: הייתי במערכת יחסים עם בחור חתיך שאין דברים כאלה. הוא גם היה קמצן שאין דברים כאלה, אבל הלוק גבר על הקמצנות. יום אחד נשברתי. הוא אמר משהו כל כך מעצבן, כל כך מתקמצן, שהטחתי בו את כל מה ששמרתי בפנים, ונפרדנו.
בראש ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון, אבל איבר אחר אצלי הרגיש אחרת. עדיין נמשכתי והתגעגעתי אליו. כמה חודשים אחרי, כשהבנתי דרך פייסבוק שיש לו מישהי חדשה, בכלל הרגשתי רע. זמן קצר לאחר מכן הייתי בסשן צילומים ויצאו משם יופי של תמונות. החלטתי להחליף את תמונת הפרופיל שלי באחת מהן. בכוונה, שיראה מה הפסיד. אני זוכרת היטב איך העליתי את התמונה ואיך בזמן שהלייקים התחילו לזרום, זרקתי על עצמי טייץ ויצאתי לרוץ. במהלך הריצה דמיינתי איך הוא רואה אותי בפייס וחושב לעצמו "כמה היא שווה".
בסיום הריצה נזכרתי שיש מבצע של סלמון בסופר. נוטפת זיעה נסעתי לסופר, ובעודי מתהלכת לכיוון הקופה, עמוסה בחמש חבילות סלמון (יופי של מבצע!), שיער מבולגן ופנים חיוורות - נחשו מי בדיוק עבר מולי? כן, כן. החתיך. לא החלפנו מילה. הכול קרה מהר מדי. אבל אני די בטוחה שהוא קלט אותי. כל הדרך חזרה חשבתי לעצמי איך הוא בטח חייך לעצמו ואמר "וואו, איך לא הפסדתי כלום".
אז נכון. יכול להיות שזה סתם היה בראש שלי, אבל כמו שגפני אמרה: הכול קשור לתחושה הפנימית שלך, והתחושה הפנימית הרגישה זיפת.
למה אני מספרת לכן את כל זה? כי יש הרבה עצות חכמות לגרושה הטרייה, אבל לפעמים לא מזיקה עצה אחת רדודה אך שימושית. אז לכל מי שגם ככה מתאפרת בשגרה - שימי לפחות אודם או סומק בכל יציאה. יש מצב שעוד תודי לי בסוף. או לשלי גפני.
