ברברה למפל (52) מהרצליה, מנכ"לית מותג LIERAC פריז בישראל, בזוגיות ואם לשניים:
העלייה הראשונה: עליתי ארצה עם משפחתי בסוף 1981, בגיל עשר, וגרנו בהרצליה. נולדתי באנטוורפן, אבא שלי שורד שואה שבמשך שנתיים הסתתר מתחת לכנסייה ללא אור יום. גדלתי בבית ציוני חילוני, אבל חגגנו את חגי ישראל ומדי פעם ביקרנו בארץ.
כשעלינו היו שנים קשות, במיוחד כלכלית, ואבא שלי החליט לקחת הצעת עבודה כקניין יהלומים בגינאה, אפריקה. אמא שלי נשארה בארץ איתי ועם אחותי. כשהייתי בת 16 אמא שלי טסה לאפריקה ונשארנו לבד. השאירו לנו כסף למחיה, אבל עבדתי במלצרות וחסכתי לקורס טיס פרטי. שנה מאוחר יותר אחותי טסה לבריסל ונשארתי לבד. למדתי טיס והוצאתי רישיון. סיימתי את התיכון, התגייסתי לצה"ל, ואחרי השחרור טסתי לבלגיה, כי הייתי יותר מדי זמן לבד.
בחזרה לבלגיה: הגעתי לאנטוורפן כשהוריי באפריקה ואחותי בבריסל. נרשמתי ללימודי פלמית באוניברסיטה, ואחרי שנה המשכתי לתואר ראשון בלשון פלמית והמזרח התיכון. בסופי השבוע הייתי פוגשת את אחותי. בהמשך עבדתי כמורה ליהדות ולפלמית.
על הקו לאפריקה: בגיל 24 התחתנתי עם בחור יהודי מבריסל. בעקבות הצעת עבודה שהוא קיבל עברנו לקונגו, אפריקה. עבדתי כמזכירה של השגריר הישראלי, ואחרי שנתיים חזרנו לבלגיה. אחרי שהבן שלנו נולד, עבדתי כמנהלת משרד. אחרי שבע שנים שוב עזבנו לקונגו ועבדתי כמנהלת חשבונות. בשלב זה נפרדנו, חזרתי עם הילד לבלגיה, ובעלי לשעבר נשאר שם. למדתי גמולוגיה והייתי מתווכת יהלומים, תפקיד שעשיתי במשך שבע שנים. כשמיציתי, חזרתי להוראה.
רגע מטלטל: עבדתי בבית ספר ממלכתי ושמתי לב שרוב האמהות עוטות רעלות. כך הבנתי שרוב הילדים מוסלמים. יום אחד קרה משהו שהעיר אותי: מזכירת בית הספר צעקה לי מול כל האמהות, "ברברה, כשאת נוסעת לישראל, תביאי לי מים קדושים". ואז כל האמהות עם הרעלות הסתכלו עליי במבט משונה. זה היה רגע מטלטל, הבנתי שאין לי מה להישאר בבלגיה, והחלטתי לעלות לישראל.
העלייה השנייה: מכיוון שעליתי בעבר, לא נחשבתי לעולה חדשה אלא לתושבת חוזרת. הבן שלי החליט להישאר עם אבא שלו, שבינתיים חזר לבלגיה, ולסיים שם תיכון. כשהגעתי ארצה, ב־2013, הייתי בשוק מכמות הכבישים, הבניינים הגבוהים והסופרמרקטים הענקיים. גם האוכל בארץ השתנה מאוד. בגלל שלא דיברתי עברית 22 שנה, היה הרבה סלנג שלא הכרתי, כמו חבל על הזמן, אמאל'ה ואבאל'ה, איזה הזוי, והמילה שאנשים מכניסים סתם לכל משפט: כאילו.
קריירה וזוגיות: התחלתי לחפש עבודה ואז הכרתי במקרה את בן הזוג שלי, שהוא צרפתי, ועזרתי לו להקים משרד לעסק שלו, בתחום הקוסמטיקה. נולד לנו ילד צבר, זו גאווה בשבילי. במשך ארבע שנים למדתי את התחום, עד שהחלטתי לבדוק אם מותג הקוסמטיקה הצרפתי שאני מכורה לו שנים, ליראק, יכול להשתלב בארץ. פניתי למותג, הצגתי תוכנית עסקית, ולפני חמש שנים השקתי אותו בארץ.
היום: העלייה ארצה הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי. לשמחתי, הוריי עלו ארצה שנתיים אחריי. אני מרגישה שזה הבית שלי ויודעת שאין לי מה לעשות באירופה, בגלל האנטישמיות. אנשים מהקהילה היהודית בבלגיה מתקשרים אליי עכשיו ואומרים לי שעשיתי בשכל שעזבתי אז. כמה שקשה, אני שמחה להיות פה.
איזה הרגל בלגי כדאי לישראלים לאמץ? "להיות סבלניים יותר, בתורים ובנהיגה".
לְמה את הכי מתגעגעת בבלגיה? "לאוכל: לצ'יפס, למוּלים, ללחם דגנים טוב, לגוֹפרה".
לְמה לא תצליחי להתרגל כאן? "שאנשים לא נותנים לך לצאת מהמעלית וישר נדחפים".
מהו המקום האהוב עלייך בארץ? "ים המלח. לדעתי זה המקום הכי יפה בעולם".
