לפני חודש וחצי ארגנה אשלי וקסמן בקשי מסיבת יום הולדת 40 לבעלה עידן. "היו קייטרינג ודי־ג'יי", היא מספרת. "גם אמא שלי הייתה צריכה לבוא. בבוקר שישי הייתי בטירוף של ההכנות, ואז האח מהדיור המוגן מתקשר ואומר לי שאמא לא הגיעה הבוקר לקבל טיפות עיניים. התקשרתי אליה שוב ושוב והיא לא ענתה. כשענו לי מהנייד שלה בחדר, ירד לי הלב. הם אמרו שמצאו אותה מעורפלת הכרה. הגעתי למיון, היה עומס ולא טיפלו בה. הרגשתי שאני מאבדת אותה. בכיתי שם 'בבקשה תטפלו בה'. היה מאוחר מדי לבטל את המסיבה. הגעתי ל־40 דקות וחזרתי לבית החולים".
האירוע הזה התרחש בתקופה שהייתה גם כך מטלטלת עבור וקסמן בקשי. מאז 7 באוקטובר היא הניחה בצד את העסק המשגשג שלה והתמסרה כל כולה להסברה ישראלית. כבר שנים זה משהו שהיא עושה. בטח עכשיו, כשקרובת משפחתה, אגם ברגר, נמצאת גם היא במנהרות בעזה. כשכבר ביקשה להתחיל לחזור מעט לשגרה ולהתפרנס, נחתה עליה מהלומה חדשה: אמה, קלייר, בת ה־78, נפטרה מסיבוכי מחלת הסרטן.
צפו בווידאו
(כתבת וידאו: מלי זיידמן, צילום: חגי דקל)
"לפני כשנתיים, בתקופת הקורונה, אמא עזבה את קנדה ועברה להתגורר לידי", מספרת וקסמן בקשי. "כשנסעה לשם לביקור היו לה כאבים חזקים, וכשהיא חזרה לארץ לקחתי אותה לרופאים. מיד אמרו לה שזה סרטן הלבלב. זה סרטן אגרסיבי מאוד שלא שורדים בו יותר מדי. הבנו שהיא נשארת בישראל, לסיים את החיים פה".
אני מבינה שמרגע האבחון היו לכן כמעט שנתיים של חסד.
"נכון. היא עברה ניתוח ואז כימותרפיה, הייתה נקייה מסרטן כמה חודשים, ואז גילו גרורה ועוד פעם כימו. היו ימים שהיא לא הרגישה טוב, אבל היא הייתה הכי פעילה ואופטימית שיש. היא נבחרה לוועד של הדיור המוגן שבו התגוררה, התחילה ללמוד ערבית, נרשמה לשיעורי קרמיקה והייתה סבתא פעילה".
לאחר שנמצאה מחוסרת הכרה, אמה של וקסמן בקשי הייתה מורדמת ומונשמת במשך 11 יום. "מעולם לא בכיתי כמו שבכיתי בבית החולים. האחים שלי, שגרים בקנדה ובארצות־הברית, הגיעו לארץ להיפרד. ביום שהיא נפטרה הייתי איתה עד שתיים בלילה. אמא שלי הייתה אישה מאמינה, קוראת תהלים. עשיתי את מה שהיא הייתה עושה, קראתי תהילים במקומה. כשעזבתי את החדר שלה ידעתי שלא אראה אותה שוב. שרק כשאני אעזוב היא תשחרר. בבוקר, בדרך אליה, הודיעו לי שהיא נפטרה".
ספרי לי קצת עליה.
"היא הייתה אישה חכמה. היא אהבה ללמוד, העמיקה בלימודי נצרות והייתה בקיאה בפוליטיקה ומדע. היא גם הייתה יפה. בצעירותה היא נרשמה לבית ספר לדוגמנות בדיזנגוף. היה לה שער אצלכם, ב'לאשה', בשנת 1962, כשהייתה בת 17. התמונה שלה הייתה על אוטובוסים בפרסומת לסיגריות. בהמשך היא עבדה כמוכרת איפור, וממנה גם קיבלתי את האהבה לתחום".
קראו לי מפלצת
מאז 7 באוקטובר, וקסמן בקשי (38) הוכיחה ביג טיים שהיא לא רק משפיענית איפור וביוטי. כבר בשבת ההיא, אחרי שהתעוררה כמו כולנו לזוועות, התעשתה והשתמשה בכוח שלה ברשתות כדי להתחיל לעשות הסברה. מאז, כבר חמישה חודשים שהיא מגויסת כל כולה למשימה הזו. מלבד הסרטונים שהיא מייצרת ועורכת, היא מתראיינת לתקשורת העולמית ונוסעת באינספור משלחות מטעם משרד החוץ ומטה החטופים. בין היתר כבר הספיקה לנאום במטה האו"ם בז'נבה, בקונגרס האמריקאי ובפרלמנט הבריטי. הריאיון עמה מתקיים זמן קצר לפני שהיא ממריאה לקנדה במסגרת משלחת, לפגישה מיועדת עם ראש הממשלה ג'סטין טרודו.
לימינה של וקסמן בקשי עומדים שני משאבים לא מבוטלים: אנגלית כשפת אם, כמי שנולדה וגדלה בקנדה, ותואר שעשתה בממשל ולוחמה בטרור. "אני מרגישה שכל החיים הובילו אותי לזה, שיש לי פלטפורמה שבזכותה אני משמיעה את מה שבאמת חשוב לי, שזה ציונות", היא מספרת. "במבצע 'שומר החומות' ב־2021 עשיתי עשרות סרטוני הסברה. איבדתי אז 25 אלף עוקבים. קראו לי 'מפלצת'. זה לא עניין אותי. מאז התחלתי לשלב תוכן הסברתי לצד התוכן הרגיל".
"במלחמת יום כיפור הנגמ"ש של אבא שלי עלה באש, והוא היחיד שהצליח לחלץ את עצמו. אמא סיפרה שהוא היה צועק מתוך שינה את השמות של החברים שהיו איתו"
מה שנותן לה את הדלק להמשיך הוא העובדה שקרובת משפחתה, אגם ברגר (19) נחטפה מנחל־עוז בשבת הארורה. "אני ושלומי, אבא של אגם, בני דודים. גדלתי בקנדה והוא בישראל, אבל היינו נפגשים באירועים משפחתיים. כשאגם הייתה בת 14-13 היא העריצה אותי. סבתא שלה והיא התקשרו אליי, כי אגם לא האמינה שאנחנו משפחה. זה היה מצחיק".
איך נודע לך שזה הגיע קרוב אלייך, שאגם חטופה?
"אמא שלי התקשרה וסיפרה לי. הייתי בהלם. בהתחלה לא סיפרתי בסרטוני ההסברה שהעליתי שיש לי בת דודה חטופה. לא הפכתי את זה לסיפור שלי. יש פה סיפור לאומי ואני עושה את החלק שלי".
אז מה השתנה?
"חמישה ימים אחרי 7 באוקטובר נסעתי עם הילדים לעשות הסברה בצרפת ובקנדה. דיברתי איפה שביקשו - בכנסיות, בחוגי בית, בבתי כנסת, בקמפוסים. חזרנו אחרי שישה שבועות, וכשנחתנו אמא אמרה לי שמירב, אמה של אגם, רוצה שאבוא אליהם. הגעתי לבית וראיתי זוג הורים שהנשמה שלהם במקום אחר. המבט בעיניים כבוי, אין חיוּת. החזקתי את עצמי בכל הכוח לא לבכות מולם. בכיתי באוטו, כשיצאתי.
"הבנתי שהם רוצים את העזרה שלי. הם צריכים שאני, כמי שמוכרת ומבינה בתקשורת, תתראיין ותדחף. מאז אני איתם בזה. מבחינתי היום שלומי הוא אח שלי ואגם היא אחיינית שלי. אני בקבוצת הווטסאפ של המשפחות. נסעתי למשלחות בחו"ל עם שלומי ועם האחיות של אגם. נפגשתי עם סנאטורים, אנשי קונגרס ונציגים באו"ם".
איך הקשב של פוליטיקאים בחו"ל למה שאירע לנו?
"קורה משהו שמאוד מעצבן אותי וחוזר על עצמו: אנחנו מדברים איתם, בוכים מולם, ובסוף הם עונים, 'צריך להחזיר את החטופים, אבל'. בכל פעם ה'אבל' משתנה. פעם 'אבל ביבי', פעם 'אבל מה עם המצב ההומניטרי בעזה?'. אנחנו לא פוליטיקאים, אנחנו לא אחראים למדיניות של ישראל, אנחנו ממשפחת החטופים. זה נורא מתסכל".
מה את יכולה לספר לנו על אגם?
"כולם אומרים שאגם ואני דומות במראה. יש בזה משהו. אגם גדלה על הסרטונים שלי, שתינו אוהבות מאוד איפור. היא דומיננטית ודעתנית, לוחמת צדק. יש לה אמונה חזקה והיא שומרת שבת. היא גם התנדבה עם ילדים בעלי מוגבלויות. יש דברים שנודעו לנו על השבי שלה, אבל נורא מפחיד לשתף במידע. אנחנו חוששים שכל דבר עלול לפגוע".
בתחילת המלחמה סיפרת שאינסטגרם וטיקטוק עושים לך בעיות עם התכנים שאת מעלה.
"באינסטגרם לקח לי זמן להבין איך אני נמנעת מכך שיורידו לי סרטונים. אם בימים הראשונים העליתי תוכן גרפי כדי לזעזע את העולם, עכשיו אני מראה מחבל, אבל בלי נשק. במקום להגיד Killed אני אומרת Unalived. עדיין מופעלות נגדי מדי פעם סנקציות. למשל, לא לאפשר לי לעלות ללייב".
מגוחך.
"לגמרי. עמודים פרו־פלסטיניים מראים גופות של תינוקות ולא עושים להם כלום. אני לא יודעת אם זו מדיניות מכוונת, או שפעילים פרו־פלסטינים פשוט לא מפסיקים לדווח על עמודים פרו־ישראליים ואנחנו לא מספיק מדווחים עליהם".
ואיך הולך בטיקטוק?
"זו פלטפורמה נוראית ואנטישמית. מכל מה שהעליתי בימים הראשונים, השאירו לי שני סרטונים בלבד. היום גם אם אני פועלת בדיוק לפי הכללים, רק יושבת ומדברת, לא מראה שום דבר גרפי, יש לי אולי 800 צפיות. יום אחרי כן אני מעלה תוכן של איפור, וטאח, מאה אלף צפיות".
"כשאגם הייתה בת 14-13 היא העריצה אותי. סבתא שלה והיא התקשרו אליי, כי אגם לא האמינה שאנחנו משפחה. כשהיא נחטפה הייתי בהלם"
ומה עם הפרנסה? חזרת לעשות את שלך?
"בהתחלה, כשראיתי שכל העולם חוזר, זה עצבן אותי. אמרתי 'איך אפשר?'. חמישה חודשים לא הרווחתי כסף. הציעו לי קמפיינים ואמרתי לא. לא קידמתי את אתר האיפור שלי והקפאתי ליין של קונטור וסמקים שפיתחתי והיה אמור לצאת בסוף אוקטובר. מה שנכנס מהאתר הלך לכיסוי המשכורות של העובדים. אני לא משכתי משכורת. אבל אני לא יכולה להמשיך ככה. היו שנים טובות, אז יכולתי לא לעבוד כמעט חצי שנה, אבל הגעתי לקצה גבול היכולת שלי".
וקסמן בקשי נשואה לעידן (40), מתגוררת בהרצליה פיתוח ואם לארבעה (בגיל 9, 8, 5, 4). היא הייתה היוטיוברית ומשפיענית האיפור והביוטי הראשונה בארץ כשהתחילה ב־2012. היא פתחה ערוץ יוטיוב הנושא את שמה, ושם היא מפרסמת עד היום סרטונים העוסקים באיפור, לייף־סטייל ובה עצמה. ב־2015 הקימה את חברת האיפור האינטרנטית שנושאת את ראשי התיבות של שמה,Awbmakeup , שם היא מוכרת איפור ובשמים שפיתחה.
היא נולדה בעיירה המילטון בקנדה להורים ישראלים שהיגרו לשם שנים ספורות לפני כן. "שני ההורים שלי עלו לארץ מרומניה. אבא שלי עבר את השואה כשהיה ילד. לאמי קראו קלריסה על שם רומנייה חסידת אומות העולם שהצילה את אביה. כשהם עברו לקנדה היא שינתה את השם לקלייר".
איך בעצם התקבלה ההחלטה של ההורים להגר לקנדה?
"אבא שלי היה הלום קרב ממלחמת יום כיפור. הוא היה נהג זלדה ועלה לרמת הגולן לפנות גופות. הייתה פעם שירו עליהם, הנגמ"ש עלה באש, והוא היחיד שהצליח לחלץ את עצמו ולצאת מזה בחיים. החברים שהיו שם והגופות שאסף, נשרפו. היו גם פעמים שהוא פינה גופות של חברים וקרובי משפחה והתקשר להורים לבשר להם".
נורא.
"אמא שלי סיפרה לי שהוא היה צועק מתוך שינה את השמות של החברים שהיו איתו. אלה חוויות שדופקות בן אדם. הוא סבל מדיכאונות. כשחזר הביתה אחרי המלחמה, הוא אמר שהבנים שלו לא יהיו בשר תותחים. בהתחלה הם חשבו להגר לאוסטרליה ובסוף החליטו על קנדה".
בגיל 20, במהלך מלחמת לבנון השנייה, החליטה לעלות לארץ ולהתנדב לצבא. היא שירתה כמ"כית, סיימה קורס קצינים ושירתה כקצינה בחיל האוויר. אחרי השחרור עבדה בדסק צפון אמריקה במשרד החוץ, ובמקביל סיימה תואר שני בממשל ולוחמה בטרור באוניברסיטת רייכמן. "החלום היה להצטרף לקורס צוערים של משרד החוץ ולהפוך לשגרירה. אבל אז עידן הציע לי נישואים ודיברנו על זה. פחות התאים לו סגנון החיים שבו הוא רץ אחריי לכל מיני מדינות. ויתרתי על זה".
אני מקווה שאת לא מצטערת על הפספוס. אפשר להגיד שהצלחת כלכלית מאוד, לא?
"אני מאוד מאמינה בעין הרע, אבל בואי נגיד שאם אני גרה בבית פרטי ויפה בהרצליה פיתוח, אז הצלחתי סבבה".
הריאיון המלא עם אשלי וקסמן בקשי מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
איפור: לירז פיינמן, שיער: ליאור גבריאלוב
