מתחילת המלחמה חזרתי להתנחם בזרועות האקס. נפרדנו בעבר כבר כמה פעמים, כי הוא לא היה מוכן לעבור לשלב הבא של הקשר ולהתחייב. אני מגדירה אותו כאדם מיני אך לא זוגי. יש בינינו משיכה, הוא הסקס הטוב שהיה לי בחיי ולכן אני חוזרת אליו שוב ושוב. אבל, אני רוצה להקים משפחה ומפחדת להיתקע בקשר בעייתי ולא מחייב. עם זאת, אני מרגישה לבד בתקופת המלחמה, רוב בני משפחתי חיים בחו"ל, ואני מוצאת נחמה בזרועותיו. הבעיה היא שככל שאהיה בקשר הזה זמן רב יותר, כך יהיה לי קשה יותר להתנתק. אני בודדה ומבולבלת. מה לעשות?
גילה ברונר עונה: "בעצם את מעלה שני נושאים משמעותיים. האחד קשור למצב של מלחמה, והשני קשור למחויבות בקשר.
במצבי מתח וסטרס אנחנו נמצאות באי־שקט, חוסר ביטחון ועם פחדים הגיוניים וגם לא הגיוניים. המוח מנסה להגן עלינו, כדי שנרגיש בטוחים, אהובים ומוגנים. לכן, באופן אוטומטי תהיה משיכה לאותה פינה שמספקת צרכים אלה. אצלך זהו האקס, חבר מוכר, שאיתו את יכולה להתחבק ולעשות סקס.
זה הרבה יותר הגיוני מאשר למצוא בן זוג חדש, שזו מערכת יחסים לא מוכרת שיש בה אי־שקט ומתח, וסקס עם אדם חדש ולא מוכר יכול להגביר את הסטרס עוד יותר. לפיכך את נוהגת באופן הכי הגיוני בסיטואציה לא רגילה. מגע, קרבה, התכרבלות, גירוי ופורקן מיני מספקים לך "סמים" טבעיים, שהמוח מייצר במצבים אלה, לצד ירידה בהורמוני הסטרס. התוצאה היא יצירת תחושת ביטחון ורוגע, אז תיהני מזה, קחי את מקסימום הרוגע שאת יכולה לקבל ותפסיקי לבקר את עצמך.
הנושא השני, המחויבות של האקס, שבגללה אתם נפרדים שוב ושוב, שייך לבעיה אוניברסלית. אנשים רבים בוחרים בחיי מין לא מחייבים על פני מערכת יחסים קבועה. כשהמלחמה תיגמר, אם עדיין תרגישי שהקשר לא מתקדם בדרך שבה את רוצה, אנו ממליצים לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. כך תוכלי להבהיר לעצמך את מה שמתרחש ולהחליט על הדרך הנכונה עבורך.
גילה ברונר היא סקסולוגית בכירה, מנטורית ויועצת ראשית, המרפאה לטיפול מיני "ליס", המרכז הרפואי תל־אביב
