הצופים שישבו לאחרונה באולם של תיאטרון "גשר" וצפו בג'וי ריגר (28) מבצעת את דמותה של נינה ב"השחף" באופן מהפנט, לא יודעים שהיא בכלל לא התקבלה בהתחלה לתפקיד. כן, ארבעה אודישנים ריגר עברה, בסופם הודיעה לה לנה קריינדלין, מנכ״לית התיאטרון האגדית, שהיא אמנם שחקנית טובה ושהבמאי רוצה אותה, אבל התפקיד לא יהיה שלה.
מה עשית?
"נכנסתי אליה למשרד ואמרתי לה, ׳מה את רוצה שאני אגיד לך - שאני נינה ואת תגידי לי שאני לא, נעשה את כל ההופעה הזו, את כל הקרקס? העתק הדבק מהסצנה ההיא מהסדרה 'חזרות', זה מה שאת רוצה?' היא צחקה ואמרה, ׳את לא מתאימה, את מבוגרת מדי׳. אמרתי לה, ׳מה את מבלבלת את השכל? מה מבוגרת מדי? לא אמרת לי את זה אפילו פעם אחת באודישנים׳".
איך שכנעת אותה?
"בסוף היא אמרה, ׳טוב, אני לא יודעת, תני לי לחשוב'. אמרתי לה, 'אני לא עוזבת אותך'. יום אחרי כן סימסתי לה 'אני הולכת לעשות תפקיד מאדר פאקר'. היא שלחה לי סמיילי. עבר הרבה זמן. בסוף היא קראה לי לשיחה ואמרה, 'טוב, אם ניפול אז ניפול ביחד'. ככה התחלתי, ברגל ימין" (צוחקת).
הייתי צריכה בדיוק מישהי כזאת
אין זמן טוב למגפה עולמית, אבל הקורונה הגיעה אל ריגר (28) בטיימינג לא מוצלח: שנה לאחר שנפרדה מבת זוגה מורן רוזנבלט ("פאודה"), אחרי שהיו יחד שלוש שנים, שבמהלכן גם יצאה מהארון.
הזוגיות הנוכחית שלה היא עם השחקנית כרמל בין ("המפקדת"). הן אמנם לא גרות יחד - ריגר חיה בדירה שכורה בלב תל־אביב, אבל יש תוכניות לעתיד.
הן הכירו בצילומים לסרט קצר שבו גילמו זוג לסביות מאוהבות: ריגר חיילת ובין החברה שלה. התסריט התממש גם במציאות. "היה בינינו חיבור מטורף", מודה ריגר, "בארבעה ימים של צילומים לא עזבנו אחת את השנייה. ביום שזה נגמר יצאנו לדייט, וזה נעשה רשמי ואמיתי. לפניי היא הייתה רק עם בנים בחיים שלה, אני הבת הראשונה שלה. היא לא חשבה על זה בכלל".
"לפעמים כרמל ורני מתאמנות לאודישנים ביחד. את התפקיד של נינה, למשל, היא גם נורא רצתה. ואני צילמתי אותה לאודישן של 'המפקדת'"
לא חששת להיכנס למערכת יחסים עם סטרייטית?
"חששתי, אבל אני אומרת, רגע, אם הייתי יוצאת עכשיו עם גבר והיינו מאוהבים, לא היה לי את הפחד שהוא ירצה מישהי אחרת? לכולם יש את הפחד הזה, מה ההבדל? גם אני יכולה פתאום להגיד, וואי, לא בא לי יותר, בא לי מישהי אחרת או בא לי בחור. טוב לי איתה וכיף לי איתה, ואני סומכת עליה. אני רואה איתה את החיים שלי ואוהבת אותה בטירוף".
יש לך ניסיון קודם - זוגיות עם שחקנית היא עניין מאתגר.
"עם כרמל זה עוד יותר קשה, כי אנחנו קצת דומות ובאותו גיל והולכות לאותם אודישנים, דבר מאוד לא פשוט. אני לא פוחדת מקנאה וגם היא לא. אנחנו מדברות על זה שאם זה התפקיד שלך הוא שלך, ואם הוא שלי - הוא שלי. לפעמים אנחנו מתאמנות לאודישנים ביחד. את התפקיד של נינה, למשל, היא גם נורא רצתה. ואני צילמתי אותה לאודישן של 'המפקדת'".
ולא רצית את התפקיד הזה?
"בטח שרציתי, אבל אמרו לי שלא רוצים לתפקיד שחקניות מוכרות, אז ביי. זה לא שלי. עכשיו הציעו לי לבוא לאודישנים של העונה החדשה של 'המפקדת', ואמרתי, 'אני לא רוצה, זה של כרמל'".
אולי זה צעד נבון, הפרדת כוחות.
"בדיוק. עם מורן הרבה פעמים רצו שנשחק ביחד. אני ויתרתי. יצאתי מהקשר איתה עם הבנה שיש דברים שצריך לשים להם גבול. למשל, הרצון שלי לרַצות כל הזמן. עם כרמל אני מרשה לעצמי להיות אני ולא לנסות לשמח אותה. למורן כל הזמן קניתי מתנות, הייתי הפליזרית. כשהיא הייתה עצובה, קניתי לה שרשרת; כשהיא כעסה על משהו, לקחתי אותה לאכול. כאילו סידרתי לה את החיים. זה לופ בלתי נגמר. בדיעבד אני יכולה להבין את המקום שלה. הקשר איתי קצת העיק עליה וחנק אותה".
"כרמל הרגישה לי כמו פיה, כל כך רציתי להיות קרובה לדבר הטהור הזה. היא גם נורא מסתורית. אני מקיאה הכל על השולחן, אומרת מיד 'אוהבת אותך, חולה עלייך', ולה יש איזה קצב אחר"
מה היה בכרמל שאִפשר לך להתמסר שוב לזוגיות?
"היה בה משהו שהרגיש לי כל כך נקי ונטול אגו ומסכות. היא הרגישה לי כמו פיה, בחורה עם נפש מהממת, וכל כך רציתי להיות קרובה לדבר הטהור הזה. גם משהו בעקשנות שלה, והיא גם נורא מסתורית. אני מקיאה הכל על השולחן, אומרת מיד, 'אוהבת אותך, חולה עלייך', ולה יש איזה קצב אחר. הייתי צריכה בדיוק מישהי כזאת בחיים שלי".
כמה רחוק היא תלך עם האהבה הזו? כנראה עד הסוף, אם זה תלוי בה. "הקשר בינינו חזק וקרוב ואני רואה את עצמי חיה איתה את חיי, לא יודעת אם נרצה ממש את הטקס. אולי משהו בטוסקנה, כמה חברים קרובים ומשפחה במסיבה מהממת".
בימים אלה ריגר מגיעה אל הקולנוע עם דמות נשית חזקה ב״תמונת הניצחון״, סרטו החדש של אבי נשר. צילומי הסרט לא היו שגרתיים: הם התקיימו כשנתיים לאחר שבנו של נשר, ארי ז"ל, נהרג בתאונת פגע וברח, וגם תחת המגבלות הקשות של הקורונה. התוצאה הקולנועית מרגשת.
זהו סרטה השלישי של ריגר עם נשר. הקשר איתו נוצר דרך בתו תום נשר, במאית קולנוע בתחילת דרכה. ריגר שיחקה בשני סרטים קצרים שלה כשתום למדה ב"תלמה ילין", והוזמנה אחר כך לאודישנים של "החטאים". "מי שגילה את ג'וי היה ארי", מגלה אבי נשר, "הוא ראה אותה בסדרת הנוער 'החממה' ואמר לתום שהיא מוכרחה ללהק אותה לסרט שלה. את התפקיד של מירה בן ארי כתבתי בשבילה".
"עשיתי המון שינויים מאז שהתחילה המגפה. זה קרה כי הסתכלתי על החיים ושאלתי, מה בא לך לעשות באמת? הקורונה נתנה לי אומץ"
הקורונה נפלה עליה באמצע ההכנות לסרט הזה. "התאמנתי הרבה, כי הדמות שלי היא של סייפת, והיה חשוב לי להגיע עם מסת שריר. ואז הכל נעצר. כשהודיעו שדוחים את הצילומים נלחצתי. מצד שני, אני משחקת מגיל שמונה, ולאורך השנים רציתי לעשות סטופ, אבל זה מקצוע שקשה לעצור בו. ופתאום זה קרה בלי שהיה לי בכלל מה להגיד".
רובנו לא חזרנו נפשית לאותה נקודה שבה התחילה הקורונה.
"עשיתי המון שינויים מאז שהתחילה המגפה: עברתי סוכנות, התפטרתי מתיאטרון 'הקאמרי' אחרי חמש שנים של משכורת בטוחה, עברתי ל'גשר'. אני עושה היום גם הצגות פרינג' עם איתי זבולון ומחזמר קטן בצוותא עם עידן אלתרמן ואבי דנגור. זה קרה כי הסתכלתי על החיים ושאלתי, מה בא לך לעשות באמת? הקורונה נתנה לי אומץ".
- הראיון המלא עם ג'וי ריגר מתפרסם בגליון "לאשה", עכשיו בדוכנים
