מדובר בריטואל קבוע שמתרחש בשבוע הראשון של יוני, רגע לפני סיום שנת הלימודים: קבוצת ווטסאפ חדשה תיווצר בטלפונים של הורים - משהו בסגנון "מסיבת סיום כיתה ג'2" או "מתנות לצוות גן אנטילופה". שם תועלה בבהילות קושיית מתנות סוף השנה למורות ולגננות, שלא ניפרד מהן חלילה בידיים ריקות במסיבת הסיום. זו רק תחילת הסאגה: מחלוקות רבות משתתפים יישאו אופי פיננסי, ומורכב מכך: אידיאולוגי. התסריט: מורט עצבים, מריר וירטואלית ומתמשך, אך עם סוף טוב. הנחת העבודה הבסיסית: מי שיפיקו, יתבטאו, ייפגעו, יתלהמו, יתנצלו, יעברו לפרטי, יישבעו שזהו, זאת הייתה השנה האחרונה שהן על זה ואז יכתבו את הברכות, יהיו אמהות.
רגע, ומה לגבי תאומים?
לכאורה האמצעים הדיגיטליים והטכנולוגיים אמורים להקל על המצב. הווטסאפ מאפשר פתיחת קבוצה ודיונים, פייבוקס וביט הם פלטפורמות נוחות לאיסוף הכסף, ואת רוב המתנות אפשר לרכוש אונליין. "הקשיים הם לא בלוגיסטיקה אלא בתקשורת", אומרת לֹטֶם זאבי לוי (35), אמא לשניים (ארבע וחצי ושנתיים) מקיבוץ גדות. היא כבר הספיקה לרכז חמש פעמים קניית מתנות בשני גני ילדיה (כולל לחגים). "הגן של בן השנתיים הוא פרטי וקטן, אז זה די פשוט. חשבתי שככה יהיה גם בגן של הגדולה - גן תלת־גילי של משרד החינוך, שבו 35 ילדים - אבל זה עבד לאט. לקח זמן עד שכולם החליטו להשתתף ולתת כסף. יש כאלה שהחליטו להשתתף רק בתזכורת השלישית־רביעית, ולא ידעתי מה יהיה הסכום עד שהקבוצה נסגרה. צריך לחשוב מה תהיה המתנה ושתהיה מספיק מכובדת. אני תמיד נותנת אופציה למי שלא מעוניין להשתתף, לכתוב לי בפרטי. יש כאלה שאין להם ביט ואומרים: 'תני במקומי ואני אעביר לך מזומן'. עד היום אני רודפת אחריהם שישלמו".
בכתבה שהתפרסמה אשתקד בחדשות 12 דווח כי שווי המתנה הממוצעת ב־2021 היה 284 שקל למורה ו־244 שקל לגננת. איסוף הכספים הוא עניין מסובך במיוחד ביישובים שבהם אין ועד הורים ולא גובים סכום למתנה כבר בתחילת השנה. לאחרונה, אחרי שנים של התבחבשות סביב עניין המתנות, הוחלט בקיבוץ דביר להתייעל ולהקים ועד ניסיוני. "בקיבוצים צוות הגנים עובד קשה במיוחד, כי אין כמעט חופשים לאורך השנה וצוות המטפלות מפעיל גם קייטנה", מסבירה טל פלג שגיא (41), אם לשלושה (עשר וחצי, שש וחצי וארבע וחצי), ד"ר לפסיכולוגיה ומטפלת מינית. "ניסינו לפתוח מעין ועד משותף לכל ששת הגנים ולרכז את נושא המתנות, כי היו המון קשיים ויש שונות גדולה בעמדת ההורים. בכל פעם ההורים שאכפת להם הם אלה שמעלים את הנושא, ותמיד יש כאלה שלא משלמים".
לטם זאבי לוי: "אני תמיד נותנת אופציה למי שלא מעוניין להשתתף, לכתוב לי בפרטי. יש כאלה שאין להם ביט ואומרים: 'תני במקומי ואני אעביר לך מזומן'. עד היום אני רודפת אחריהם שישלמו"
באילו אי־נעימויות נתקלתן לפני שהסדרתן את הנושא?
"הורים שלא אהבו את העובדה שכל הזמן גובים, או הורים שרוצים 'לפנק' מטפלת שהם מרוצים ממנה לעומת אחרים שלא העריכו אותה. יש כאלה שהשווי הכלכלי הגרנדיוזי של המתנה הוא העניין מבחינתם, ויש כאלה שחושבים שזה צריך להיות צנוע יותר. ההורים שהמשימה תמיד נופלת עליהם מתוסכלים, אז החלטנו על 'מדרגות שכר': צוות הגן הקבוע מקבל יותר, הגננות המשלימות קצת פחות, ועובדות ארעיות מקבלות משהו סמלי".
טל פלג גיא: "שנה לפני הקמת הוועד, כשביקשנו כסף, אחד האבות כתב מניפסט שגובים יותר מדי ואין שקיפות. בשנה שלאחר מכן הוא לא התנדב"
איך תמחרתן?
"נכנסה פה סוגיית הגודל המשתנה של כל גן. אז גבינו מכל הגנים יחד אותו סכום ותמחרנו פר גננת. יצא שכל גננת קיבלה מתנה בכ־150 שקל. אני זוכרת גם שנים של 250 שקל. גם גודל המשפחה הוא עניין שעלה, כי משפחות גדולות אומרות: 'תנו לנו לשלם פר משפחה'. עולה השאלה מה עושים עם תאומים? סוגיה נוספת היא אם לתת לכל העובדות שי באותו הסכום. למשל, אצלנו יש ממלאות מקום. כדי להימנע ממחלוקות דקה לפני, שאלנו מי מתנדב לוועד, והדבר היחיד שאפשרנו להורים לאשר זה התקציב".
תני לי לנחש. כל המתנדבים היו הורים ממין נקבה.
"בוודאי, וככל שהמתנה יצירתית יותר, יותר נשים משתתפות בדיון סביבה. אגב, שנה לפני הקמת הוועד, כשביקשנו כסף, אחד האבות כתב מניפסט שגובים יותר מדי ואין שקיפות. בשנה שלאחר מכן הוא לא התנדב".
לכל הורה יש דעה
זה לא נהיה קל יותר כשמגיעים לרכישה עצמה. "פתאום לכל אחד יש דעה ויש מה להגיד, והכל בדיעבד - אחרי שנאסף כסף והוחלט על מתנה. חלק פונים אליי בפרטי, כדי לא לחטוף מכולם", מתארת זאבי לוי. "אז כבר בחרנו מתנה, השגנו הנחה והכל ברור, ואז עולה השיח הזה. זה מעצבן, כי עד אז אף אחד לא הרים את הכפפה. הגישה שלי היא שמי שלא דיבר בזמן, פספס. אנשים די בוחרים להתרחק מהנושא, כי זה כאב ראש. כשהבלגן מתחיל, יש הורים שכותבים לי בפרטי: 'תישארי זקופה, את נהדרת'".
אורטל קנדאבי־מיארה: "סליחה, אבל אם את לא מתעסקת בלקנות ולארוז ולכתוב ברכה - ה־say שלך פחות חשוב בעיניי. נחמד לפוצץ את הווטסאפ, אבל מה הטעם אם את לא פעילה?"
אורטל קנדאבי־מיארה (40), אמא לשלושה (17, 13 ותשע), ממושב בניה, מאמינה שמשקל הדעה של ההורים שנשארים פאסיביים בהפקת המתנה צריך להיות נמוך: "סליחה, אבל אם את לא מתעסקת בלקנות ולארוז ולכתוב ברכה - ה־say שלך פחות חשוב בעיניי. נחמד לפוצץ את הווטסאפ, אבל מה הטעם אם את לא פעילה?".
קנדאבי־מיארה, עורכת דין עצמאית, לא סובלת מעודף זמן פנוי, אבל היא חברה בוועדים של כל שלושת ילדיה מאז שהבכורה בת שלוש. "מי שפעילות יותר בוועד, הן בדרך כלל אלה שיחליטו מה המתנה. אם אין מנדט למישהי ספציפית, הרוב קובע. כאב הראש מתחיל מול האמהות האחרות: לכל אחת יש רעיון שאליו היא מושכת".
מה נשות חינוך רוצות לקבל? בקיבוץ דביר נשאלו נשות הצוותים מראש על מתנה מועדפת. "הן העדיפו שוברים באופן מובהק", מבהירה פלג שגיא. "שאלנו אותן איזה שובר ספציפי, אפילו שזה קצת סיבך אותנו".
שם אמנם הגיעו להסכמה, אבל שוברים הם הרבה פעמים לב המחלוקת. "הקורונה מן הסתם קידמה אותם מאוד: לא צריך לצאת מהבית כדי לקנות, בהרבה מהשוברים אפשר להשתמש אונליין, וזה הרבה יותר נוח", מזכירה טל פלג שגיא. הוויכוח הוא על סוגיית אישי מול מעשי.
"שוברים זאת המתנה האולטימטיבית", אומרת זאבי לוי, בעצמה מורה לתנועה בבית ספר יסודי. "את יכולה לקנות מה שאת אוהבת, כיף שאפשר לבחור, ובעיניי זה סופר־אישי. בקבוצת הווטסאפ מישהי כתבה ששוברים לא מראים מספיק הערכה, שזה כמו להביא כסף. לדעתי גם זו לא בעיה. הייתי שמחה להביא מזומן".
קנדאבי־מיארה סבורה אחרת: "אני פחות אוהבת לתת שוברים, כי זה לא מספיק אישי לדעתי - בטח לסוף השנה. מה גם שאם את נותנת שובר בסכום נמוך יחסית, זה לא משרת את המטרה", היא מסבירה.
תנו דוגמה למתנה מוצלחת.
קנדאבי־מיארה: "מארזים מגניבים, יומנים עם הקדשה, תכשיטים עם ברכה אישית. מארזים מצריכים התעסקות, אבל זה הרבה יותר נחמד, הרי המטרה היא להראות הערכה. אז נכון שאת יכולה להעריך גם בזה שאת הולכת וקונה סיר באחת הרשתות לבית, אבל פחות. אני חושבת מה אני הייתי רוצה לקבל וקונה את זה - לא כדי לצאת ידי חובה.
"יש מתנות שפחות קולעות למטרה: פינוקי אמבטיה, כל הקרמים והסבונים. המורות והגננות אומרות שיש להן יותר מדי מזה ושאם הן רוצות ללכת להחליף, אין באמת במה".
"אצלנו ההורים לא מתערבים בבחירת המתנה", אומרת קנדאבי־מיארה. "כוועד, אנחנו גובים מההורים 100-50 שקל לילד בתחילת השנה, ומהסכום הזה אשאיר כשליש למתנת סוף השנה. אחרי הקנייה אנחנו שולחים לשאר ההורים תמונה של המתנה והתגובה היא בדרך כלל: 'איזה יופי'".
מה בנוגע לברכה?
"לפעמים אנחנו שואלים בקבוצת הווטסאפ הכיתתית מי מתנדב לכתוב את הברכה, בדרך כלל אף אחד לא מתנדב, וזה חוזר אלינו".
זאבי לוי: "ברכה זה מאסט מבחינתי. זה מה שהכי אשקיע בו".
קנדאבי־מיארה: "יש מתנות שפחות קולעות למטרה: פינוקי אמבטיה, כל הקרמים והסבונים. המורות והגננות אומרות שיש להן יותר מדי מזה ושאם הן רוצות ללכת להחליף, אין באמת במה"
אין ייאוש?
"לפני הוועד הייתי מעורבת בקניית המתנות לפחות שנה אחת אצל כל אחד משלושת הילדים. בוועד הייתי שנה ונמאס לי", אומרת פלג שגיא. ואכן, אמהות רבות מחזירות את המפתחות אחרי פעם או פעמיים של מעורבות בנושא.
אילו תכונות צריכה אמא שמתנדבת להרים את ההפקה? יכולת לקחת את הדברים בפרופורציות היא הכרחית. "כשיש תגובה בקבוצה, אני לא מתעלמת", מדגישה זאבי לוי. "לא אתנכל למי שלא ירצה להעביר כסף ובטח שלא אחשוף את שמו. אני לא נכנסת לכיסים".
גם אסרטיביות היא הכרחית, מתברר. "לפעמים צריך לדעת להתעלם מרעשי הרקע", אומרת קנדאבי־מיארה. "בשנים הראשונות עוד הייתי נחמדה, אבל אלה כמעט תמיד אותם הורים שמתנדבים ואחרי כמה שנים למדתי לדפדף. אם אתכופף בפני 30 הורים, אני לא צריכה להיות בוועד וגם לא תהיה מתנה. בסך הכל זה כיף. זו המון התעסקות, אבל לילדים שלי יש תחושה טובה שאמא שלהם מתמצאת במה שקורה בכיתה ומקבלת החלטות. גם בשבילי יש בזה סיפוק עצום".
איך אתן לא מתייאשות?
זאבי לוי: "כל הסאגות האלה לא מתישות אותי. כמורה, אני חושבת שחשוב לעצור לשנייה ולהכיר תודה. יש במחווה הזאת משהו שממלא מצברים וגורם לך לראות את ההערכה הכללית של ההורים. עלה באחת הקבוצות שיח - למה צריך לחכות לסוף השנה, ההערכה צריכה להיות מדי יום ביומו - אבל אני לא רואה סתירה בין הדברים".
