שמרית מנור־פפר הייתה בת 33 כשהיא ובעלה החליטו להתגרש, אחרי 12 שנים ביחד ושני ילדים. היא זוכרת עד היום כמה הייתה אז אופטימית לקראת העתיד. "הייתי בטוחה שזמן קצר אחרי הגירושים אפגוש את 'האחד'", היא מספרת, "הגבר הזה שאתאהב בו בטירוף ושיחד איתו אקים בית חדש. אמרתי לעצמי, את עדיין צעירה, את כוסית־על, אין סיבה שזה לא יקרה".
אלא שבחיים האמיתיים הדברים התנהלו קצת אחרת. בזמן שהיא מצאה את עצמה לבד במשך שנים ארוכות, דווקא הגרוש שלה, יזם ההייטק ערן פפר (אחיו של השחקן אורי פפר), הוא זה שמצא זוגיות פחות מחצי שנה אחרי הגירושים. וכאילו זה לא מספיק, האהבה החדשה של פפר הייתה לא אחרת מהשחקנית מיה דגן, ומנור־פפר התוודעה לזוגיות הזו כאשר נתקלה בתמונה של שניהם בעיתון.
היום כולם חברים טובים, ומנור־פפר אף מספרת שהיא מהווה מעין אמא שנייה לאמליה, בתם המשותפת של פפר ודגן. אבל השנים הראשונות, לדבריה, היו הרבה יותר קשות. החוויות האלו, לצד חוויות של חברות גרושות ששמעה עליהן לאורך השנים, הן אלה שהביאו אותה לכתוב את "מגורשת", רומן שרואה אור בימים אלה (הוצאת מטר), ובמרכזו שלוש חברות תל אביביות שמתמודדות עם גירושים - כל אחת מזווית שונה.
"הספר הזה הוא מבחינתי סוג של שליחות", היא אומרת. "כשהתגרשתי הרגשתי נורא לבד. נכון שהמשפחה והחברות תמכו בי, אבל בשלב ההוא לא היו לי הרבה חברות גרושות. לא הייתה מישהי בגילי שעברה את התהליך הזה ושאמרה לי, 'זה בסדר שהוא מתנהג אלייך ככה עכשיו. זה הגיוני. זה חלק מהאירוע'. מאז שהתגרשתי עברו 14 שנה, ואני עדיין מרגישה שלא מספיק נוגעים בנושא הזה - לא בסדרות ולא בספרים. הוויז'ן שלי היה לכתוב סיפור בסגנון 'סקס והעיר הגדולה', שמצד אחד יהיה קליל ומגניב, ומצד שני יעסוק גם בקשיים ובאתגרים של נשים במהלך הליך הגירושים ואחריו".
שנתיים של גיהינום
מנור־פפר (47), מתגוררת היום בנווה צדק עם שני ילדיה: יהונתן (20), חייל בתותחנים ודניאלה (17), תלמידת י"ב. את עיסוקה היא מגדירה כ"ברוקרית ביום ומפתחת משחקי קופסה בלילה". לפני עשור הוציאה לאור את ספר הילדים "יהונתן רוצה סיפור אחר". "מגורשת" הוא רומן הביכורים שלה.
"אמרתי לעצמי, למה דווקא מיה דגן? למה מישהי שהיא סלב וכל העולם צריך לדעת מזה? כל החברים שלנו היו פתאום נורא נחמדים לערן ברגע שהוא התחיל לצאת איתה"
היא בתם האמצעית של מקימי חברת הדיאטה "מרזי מורית". "לי קוראים שמרית ולאחותי הגדולה קוראים מורן, ומכאן מגיע 'מורית'", היא מסבירה בחיוך. את ערן פפר (52), פגשה לראשונה כשהחלה לבלות במועדון האומן 17 בתל אביב. "ערן היה מבעלי המועדון. כשהכרנו הייתי רק בת 17 והוא לא שם עליי, אבל מהפעם הראשונה שראיתי אותו ידעתי שאתחתן איתו. במשך שנים היינו מיודדים, וכשהייתי בת 21 הוא סוף־סוף התחיל לשים עליי. מהר מאוד התחתנו ונולדו לנו הילדים".
כשהשניים עברו לגור באופן זמני באוסטרליה, הם הבינו איך התרחקו זה מזו עם השנים. "היינו שם רק אנחנו והילדים. בארץ כל הזמן יצאנו והיו סביבנו גם משפחה וחברים. באוסטרליה כבר לא היו רעשי רקע. יום אחד אמרתי לו: 'תגיד, זה נראה לך סבבה מה שיש בינינו? ככה נמות?'. לשנינו היה ברור שזה לא עובד יותר. חזרנו לארץ והתחלנו בתהליך הפרידה. השנתיים הראשונות היו גיהינום. היו הרבה מחלוקות בינינו על חלוקת רכוש, על מזונות. הרבה מאוד אמוציות".
וחצי שנה אחרי הפרידה הוא גם הכיר את מיה.
"בדיוק. ובגלל שלא היינו בטוב, הוא לא שיתף אותי שהוא בזוגיות חדשה. גיליתי על הזוגיות שלהם דרך העיתון וזה הרגיש כמו בוקס חזק בבטן".
למה בעצם? הרי רצית להתגרש.
"בתור התחלה, בגלל הזמן המועט שעבר. אני וערן היינו יחד 12 שנים. חשבתי, ככה קל להתגבר עליי? בכזאת קלות? בנוסף, אמרתי לעצמי: בטח עכשיו יגידו שהוא בגד בי או שהוא עזב אותי בשביל מישהי אחרת. וגם הייתה לי איזו תחרות סמויה מול ערן בכל מה שקשור לילדים, והרגשתי שקיבלתי נוק־אאוט. רציתי שהם ירגישו שהכי כיף בבית של אמא. קניתי להם מיטת קומתיים עם מגלשה, מקרר מיוחד לגלידות. כשגיליתי על הזוגיות שלו עם מיה חשבתי: יופי, עכשיו ערן ייקח אותם לפסטיגלים ויהודה לוי יסתובב אצלם בסלון. ומה אם עכשיו הם כל הזמן ירצו להיות אצלו? איפה שכל הסלבס?".
זה עוד בלי להזכיר שאת עוד לא מצאת את פרק ב' שלך.
"בדיוק. וזה כאב מאוד. הייתי עסוקה מאוד בתקופה הזו בלרחם על עצמי. חשבתי, למה לי אין אף אחד? לא הבנתי איך לא מתאהבים בי. אמרתי, אני יפה, אני חכמה, אני כיפית ואני לא לחוצה על ילדים. אני אמורה להיות חלומו של כל גבר".
"פגשתי בטינדר תסריטאי, בדייט השני שכבנו והוא לא הפסיק להגיד שאני האישה של החיים שלו. למחרת הוא לא יצר קשר וגם לא ביום אחרי. בסוף כתבתי לו. הוא אפילו לא ענה"
זה מה שהכי הפתיע אותך בגירושים? שקר שם בחוץ?
"בעיקר הפתיע אותי כמה משמעות יש לגיל שבו את מתגרשת. הייתי בת 33, גרושה ואמא לשניים, ורוב הגברים שהתאימו לי מבחינת הגיל היו או נשואים או רווקים. אלה שהיו בסטטוס שלי היו מבוגרים מדי מבחינתי. בגלל זה יצאתי בעיקר עם רווקים, וזה היה מפח נפש. אחד מהם שבר לי את הלב בגדול".
מה קרה?
"הוא היה בן הזוג הראשון הרציני שלי אחרי הגירושים, למרות שאני לא יודעת כמה אפשר לקרוא לזה רציני. היינו יחד שנה, אבל הוא אף פעם לא הציג אותי לחברים שלו בתור 'החברה שלי', מעולם לא הציע שאפגוש את ההורים שלו. הוא היה צעיר ממני בשנתיים וגר בדירת שותפים. רוב הזמן היינו נפגשים כשהייתי באה אליו. גם לא היה בינינו קשר רציף. הוא לא היה מתקשר או כותב לי כל יום, ואף פעם לא אמר 'אני אוהב אותך'. אבל בראש שלי הוא אהב אותי מאוד.
"בשלב מסוים הרגשתי שהכי הייתי שמחה שנעבור לגור יחד, שאביא איתו עוד ילדים. אמרתי לו: 'מאמי, אני אוהבת אותך. אני רוצה שנהיה ביחד כמו שצריך. אני רוצה שתכיר את הילדים שלי ושאתה תכיר לי את ההורים שלך'. הוא אמר לי: 'וואו, מאמי, את ממש לא בכיוון. כבר סיפרתי להורים שלי שאני יוצא עם גרושה. הם אמרו שזה או את או הם'. אמרתי לו: 'טוב, אבל זה בגלל שההורים שלך לא מכירים אותי. אני לא סתם גרושה. אני גרושה מהממת'. הוא אמר 'את הכי מהממת שיש, אבל הם לא מוכנים לשמוע'. כעבור שנה גיליתי דרך האינסטגרם שהוא התחתן עם רווקה".
אז למדת את הלקח?
"לא ממש. אחריו יצאתי עם עוד רווק, שגם הוא סיים את הקשר איתי בגלל הסטטוס שלי. הוא אמר לי שהוא רוצה 'פרק א' נקי'. שלושה חודשים אחרי זה גיליתי שהוא שוב בזוגיות עם גרושה פלוס ילדים, רק שבניגוד אליי, היא הייתה מפורסמת. בהמשך הוא גם התחתן איתה. הבנתי שהרבה רווקים לא אוהבים גרושה פלוס, אלא אם כן היא סלב. במקרה הזה יש הנחות בעניין".
"לאמליה יש מפתח לבית שלי והיא מגיעה אליי לאכול ארטיק או לישון אצלי בלילה. אני חושבת שמיה מאוד העריכה את הדינמיקה הזו"
הייתה לך בכל השנים האלו זוגיות רצינית?
"כשהייתי בת 37, חברים הכירו לי יועץ תקשורת, מבוגר ממני בעשור, גרוש ואבא לילד בוגר. איתו הייתה חוויה מתקנת. הוא ישן אצלי בלילה ואמרתי לו שיזכור לקום מוקדם, לפני שהילדים שלי יתעוררו. הוא ענה: 'אני אדם מבוגר, אני לא מתחבא מאף אחד. את בת הזוג שלי ואני רוצה שכולם יידעו את זה. אנחנו נארגן מפגש עם הילדים שלך במסעדה, אני אקנה להם מתנות, הם יכירו אותי וילמדו לקבל אותי כחלק מהחיים שלך'. ובאמת הכרתי אותו לילדים, לערן ולמיה, שאהבו אותו מאוד. היינו ביחד שלוש שנים וחצי. היה לי מדהים איתו".
למה זה נגמר?
"בעיקר בגלל עניין של טיימינג. הוא היה יותר בוגר ומיושב ממני, ובשלב מסוים רצה שנעבור לגור יחד. הילדים שלי היו עדיין קטנים יחסית וניהלתי בית מאוד פתוח, בלי הרבה חוקים. הרבה פעמים הם היו נשארים בסלון עד שעת לילה מאוחרת, משחקים בפלייסטיישן, וזה היה מפריע לו. הוא אמר 'למה את לא שולחת אותם לחדרים כדי שנוכל להיות לבד בשקט?'. דמיינתי מה יקרה אם הוא ממש יגור איתנו. הרגשתי שגם ככה הילדים אצלי לזמן מוגבל, שהשנים חולפות מהר ושאני רוצה ליהנות מהם כמה שאפשר, בלי להתחשב כל הזמן במישהו נוסף במשוואה".
הכול בזכות אמליה
הספר "מגורשת" עוסק בעולמן של שלוש נשים: אלי (37), גרושה חמש שנים ואמא לילד בן 12, שעדיין מחפשת זוגיות בזמן שהגרוש שלה מצפה לילד משותף מאשתו החדשה; תום (34), אמא לשניים שמוצאת את עצמה בהליך גירושים מכוער וריטה (55), גרושה ותיקה ואמא לשני ילדים בוגרים שנמצאת בפרק ב'. מנור־פפר טוענת שיש משהו ממנה בכל הדמויות שרקחה. "כמו אלי ותום, גם אני אמא שתעשה הכול למען הילדים שלה. ובדומה לריטה, גם לי יש עניין כזה של פרפקשן. אובססיה להיראות הכי מושלמת שאפשר".
הדמות של ריטה התמודדה בצעירותה עם הפרעת אכילה.
"גם אני. אל תשכחי שלהורים שלי הייתה חברת דיאטה. היינו משפחה מאוד ייצוגית עם שלוש בנות. את רק יכולה לדמיין מה הולך בבית שבו חשוב לאכול כל הזמן בריא. כשהייתי נערה, הייתה תקופה שבה התמודדתי עם בולימיה. יצאתי מזה לבד".
ועדיין, הדמות בספר שמזכירה את מנור־פפר יותר מכולן היא אלי: גם הגרוש שלה, כאמור, מצא לעצמו זוגיות מיד אחרי הגירושים, וגם הוא מבשר לה שהוא עומד להפוך שוב לאבא. את הבשורה על כך שהגרוש שלה עומד להפוך שוב לאב, מנור־פפר כבר לא נאלצה לגלות דרך העיתון. "ערן ידע שהולכים לפרסם את זה בתקשורת, אז הוא עדכן אותי יום קודם. היה לי קשה מאוד לפרגן לו בהתחלה. זה היה רק כמה חודשים אחרי שהם התחילו לצאת. הייתי בדיוק בשלב שבו כבר התחלתי לקבל את העובדה שהם ביחד, והשתדלתי להתנחם ביתרונות: איך בזכות מיה היחסים בינינו השתפרו, איך מיה השפיעה עליו לטובה והזכירה לו מה באמת חשוב ושחבל להיות כל הזמן באנרגיות רעות. אבל הידיעה שיהיה להם ילד ביחד הפכה שוב את התמונה. ניהלתי עם עצמי שיחות אינסופיות: מה זה אומר לגבי הילדים שלנו? ולמה דווקא מיה דגן? למה מישהי שהיא סלב וכל העולם צריך לדעת מזה? תביני, כל החברים המשותפים שלנו היו פתאום נורא נחמדים לערן ברגע שהוא התחיל לצאת איתה. כל הזמן רצו להיפגש איתו כדי ליהנות מאור הזרקורים".
איך הילדים שלכם הגיבו לבשורה שעומדת להיוולד להם אחות?
"בהתחלה הם מאוד לא אהבו את הרעיון. אחר כך גם הבנתי ממיה שהם לא היו נחמדים אליה בזמן ההיריון. אבל אז אמליה נולדה והיא הייתה כל כך חמודה. גם אני וגם הילדים התאהבנו בה מהרגע הראשון. בדיעבד, אמליה עשתה רק טוב לכולם. בזכותה הפכנו למשפחה הגדולה והמאושרת שאנחנו היום".
איך זה קרה?
"אחרי שעיכלתי את העובדה שמיה בהיריון, הבנתי שהיא כאן כדי להישאר. היה לי חשוב מאוד שהיא תאהב את הילדים שלי, והחלטתי שכדי שזה יקרה, היא תלמד להכיר אותי ותאהב אותי. כשאמליה הייתה בת שלוש, באתי יום אחד לאסוף את הילדים והיא שאלה אם היא יכולה לבוא איתנו גם. אמרתי לה 'ברור', וזהו, מאז היא הפכה להיות כמו בת שלישית שלי. אני גרה בשכנות לערן ומיה, לאמליה יש מפתח לבית שלי והיא מגיעה אליי היום גם בלי קשר לאחים שלה, בין אם זה להוציא איתי ביחד את הכלבים, לאכול ארטיק או לישון אצלי בלילה כי ההורים שלה חוזרים מאוחר. אני חושבת שמיה מאוד העריכה את הדינמיקה הזו. העובדה שהיום אמליה ושני האחים שלה מאוחדים היא הרבה בזכותי. מיה אומרת את זה בעצמה, וגם הודתה לי על זה בהשקה של הספר, שאליה היא הגיעה עם ערן ואמליה. מיה נאמה בהשקה והודתה לי בין היתר על זה שהתגרשתי מערן".
אפליקציות זו הזיה
אחרי שהזוגיות של מנור־פפר עם יועץ התקשורת הסתיימה, היא שוב מצאה את עצמה לבד, בגיל 40. למעשה, רק עכשיו, אחרי שבע שנים, היא שוב בזוגיות. מדובר בקשר טרי עם הבמאי והתסריטאי עודד דוידוף (57). "הבת שלו לומדת בכיתה מקבילה בתיכון של דניאלה", היא מספרת. "אני וערן נתקלנו בו יום אחד בבית הספר, והתברר שערן מכיר אותו כי שניהם גדלו יחד בירושלים. ערן הכיר בינינו ומשם זה התקדם. אנחנו רק שלושה חודשים ביחד, אבל זה מאוד רציני".
עד שמצאה זוגיות, מנור־פפר ידעה שורה ארוכה של אכזבות. "נכון הרבה פעמים גברים אומרים שהם היו שמחים שנשים יתחילו איתם?", היא אומרת בלי לחכות לתשובה. "אז ניסיתי את זה וזה בולשיט. היה בחור שגר לידי בשכונה והיינו נפגשים הרבה פעמים בקפה ליד הבית. עם הזמן התיידדנו וידעתי שהוא לא בזוגיות. יום אחד אזרתי אומץ וכתבתי לו: 'תשמע, אנחנו מסתדרים כל כך טוב. בוא נצא, יכול להיות נחמד, לא?'. הוא כתב: 'תקשיבי, נורא מחמיא לי אבל לא מתאים. אני בדיוק יוצא עם מישהי'. עכשיו, רק לפני יומיים דיברנו והוא סיפר לי שאין לו אף אחת! זה עוד בלי להזכיר כל מיני גברים שעשו לי גוסטינג".
"כשאמליה הייתה בת שלוש, באתי יום אחד לאסוף את הילדים והיא שאלה אם היא יכולה לבוא איתנו גם. אמרתי לה 'ברור', וזהו, מאז היא הפכה להיות כמו בת שלישית שלי"
אולי כן נזכיר?
"אחרי שהתגרשתי יצאתי בעיקר עם גברים שחברים הכירו לי. בסוף המלאי נגמר ולא הייתה לי ברירה: נכנסתי לאפליקציות. זו הזיה בפני עצמה, אבל פה ושם כן יצא לי לפגוש שם גברים איכותיים. עם אחד יצאתי לארבעה דייטים, עד שהוא טס עם הילדים שלו לחמישה ימים ביוון. כתבתי לו 'מקווה שאתם עושים חיים, תשלח תמונות'. הוא לא ענה עד עצם היום הזה.
"והיה משהו עוד יותר קיצוני. פגשתי בטינדר תסריטאי מוכשר, כזה שלא האמנתי שאפשר להכיר באפליקציה. בדייט השני שכבנו, והוא לא הפסיק להגיד כמה אני מדהימה, שאני האישה של החיים שלו ואיזה מזל שהכרנו. למחרת התעוררתי עם מלא פרפרים. כל היום חשבתי, הנה, סוף־סוף הגיע הגבר שייחלתי לו. אבל הוא לא יצר קשר, גם לא למחרת. בסוף כתבתי לו: 'היה לי ממש כיף איתך. הכול בסדר? קרה משהו?'. הוא אפילו לא ענה להודעה. את מצפה שמינימום הוא יכתוב, 'גם לי היה מאוד כיף איתך, אבל הרגשתי בסוף שאנחנו לא מתאימים'. בכל זאת, היינו בשני דייטים וטעמת אותי, מה שנקרא".
מתסכל.
"מאוד. אבל זו בדיוק המטרה שלי בספר. להראות גם את כל הצדדים הקשים בגירושים, ומצד שני לתת לנשים שעוברות את החוויות האלו להרגיש שזה לא קורה רק להן".
יש שיגידו שהספר מעודד נשים להתגרש.
"אני לא חושבת. נכון, הספר מראה שיש גם הרבה יתרונות בגירושים. אבל בסופו של דבר גירושים זה כישלון. זה אומר שבזמן שהתחתנת קיבלת החלטה לא נכונה. אף אחד לא יחליט להתגרש רק בגלל שהוא קרא על זה בספר. אני רואה חברים שלי שנשואים המון שנים ואומרת 'הלוואי שגם אצלי זה היה קורה'. אבל אם זה לא טוב ולא מצליח, אין שום בושה להגיד: 'סטופ. מגיע לי להיות מאושרת'".
