לא מזמן חברה שלי הכירה מישהו באפליקציה. אחרי התכתבות נחמדה בווטסאפ הגיע שלב שיחת הטלפון. חברתי אמרה שהיא תתקשר אליו קצת אחרי תשע בערב. זה היה היום שלה עם הילדים. היא מיהרה להכין להם לאכול, תקתקה מקלחות וב־21:45, אחרי שהילדים הלכו לישון, התקשרה בציפייה. הבחור מצא חן בעיניה. היא אהבה את התמונות שלו ואת מה שכתב על עצמו. היא הכינה את עצמה לשיחה מהנה ומבטיחה, אבל הבחור לא ענה. דקה לאחר מכן קיבלה ממנו הודעה: "היי, ראיתי שהתקשרת. לא עניתי בכוונה. אמרת שתתקשרי קצת אחרי תשע והתקשרת קצת לפני עשר. בעיניי זה מעיד על חוסר רצינות ואני מאוד מאמין ברושם ראשוני. שיהיה לך בהצלחה".
חברתי הייתה המומה. אני פחות. לא חלילה מפני שהסכמתי עם התגובה של הגברבר. יותר כי שמעתי אינספור דוגמאות על איך אנשים ממהרים לשלול על סיבות כה הזויות, עוד לפני שנותנים באמת צ'אנס מינימלי להכיר.
לחבר טוב קרה מקרה דומה. גם הוא התכתב עם מישהי שמצאה מאוד חן בעיניו והיה נדמה שזה הדדי. למחרת הוא כתב לה: "יום טוב, מה שלומך". תוך רגע היא הוציאה לו כרטיס אדום. מה הייתה הבעיה? ובכן, הבחורה הסבירה לו שהוא לא שם סימן שאלה בסוף המשפט, וזה מעיד מבחינתה על גבר שלא מוכן להתאמץ. כן. הייתי רוצה להגיד שזו המצאה, אבל לצערי זה אמיתי לחלוטין. וכדי להראות שאני בחורה שמוכנה להתאמץ, אוסיף לזה סימן קריאה!
כולם יודעים כמובן למה זה קורה: עידן השפע המדומה. אני נזכרת בגעגועים בתחילת שנות ה־20 שלי, עוד לפני שהיו רשתות חברתיות ואפליקציות. איך חברה התקשרה לבשר לי שפגשה את החברים של בן זוגה הטרי ומצאה שידוך מושלם עבורי. אז אפילו אי־אפשר היה לשלוח תמונה. היא רק תיארה איך הוא נראה ואני כבר התלהבתי. אחרי שנתתי לה רשות לתת לו את הטלפון שלי, חיכיתי בהתרגשות שיתקשר. בחור שעוד לא הכרתי, שעוד לא ראיתי, וכבר הרגשתי שאני מתהלכת על ענן. כי בתקופה ההיא לא יכולתי להחליק בחורים שמאלה וימינה על ימין ועל שמאל. לא יכולתי לסנן עשרות גברים זרים שכתבו לי למסנג'ר.
אם חברה טובה, שיודעת מה הטעם שלי, אמרה שהיא מצאה עבורי את "האחד", זה היה עבורי כמו בקבוק מים שערגתי לו באמצע המדבר. לא מיהרתי לפסול אותו כי הוא הרגיש לי חם מדי, קר מדי, כתב לי בטעות הודעה עם שגיאת כתיב או נשמע נלהב מדי בטלפון והסקתי מיד שאין לו ביטחון.
כן, אני מודה: מסיבות אלו בדיוק (והזויות אף יותר) גם אני פסלתי. עד שלפני זמן מה מצאתי את עצמי במצב הפוך: מישהו שאחרי התכתבות נחמדה ביקש להיפגש, ואני אמרתי לו שחשוב לי קודם שנשוחח בטלפון. במהלך השיחה הרציתי לו מדוע זה חשוב לי כל כך, איך הקול אומר הכול, איך פעם ויתרתי על שיחה מקדימה ונפלתי. למחרת הוא כתב לי שאחרי שיחתנו, הרגיש שאנחנו לא מתאימים.
המהירות לפסול בפרק ב' קיימת ביתר שאת. בתקופה הזו הרוב כבר לא מחפשים להינשא ולהביא ילדים לעולם, אלא רק פרטנר לאהוב ולהימשך אליו, ולזה אין דדליין. אבל כמובן, בשביל לדעת אם נמשכים לדייט הפוטנציאלי, צריך להיפגש איתו פנים מול פנים. ואם הוא ישכח להוסיף סימן שאלה, זה כנראה לא יקרה. נקודה.
