לפני כשנתיים וחצי פרסמנו כתבה על גירושים בשיטת "בירד נסטינג" (קינון ציפורים) ובקיצור: נסטינג, שבה הילדים נשארים בבית שבו התגוררו לפני גירושי ההורים - וההורים מגיעים אליו בימים שנקבעו מראש. בהתאם לכך, כל אחד מההורים מתגורר בדירה קטנה או ביחידת דיור שבה הילדים אינם מבקרים. מצב זה מאלץ את ההורים לארוז את חפציהם ולנדוד שלוש פעמים בשבוע: במקום שהילדים ינדדו, ההורים נודדים.
"בחרתי בנסטינג כדי שהקושי לא ייפול על הילדים", אמרה אז אוֹרי־אלינור רז, אחת מהאמהות שהתראיינו לכתבה, "הם לא אשמים שאנחנו לא מסתדרים. בחרתי בגירושים, ואני רוצה לצמצם את המחיר. במקום שהילדים שלנו יזוזו, אנחנו זזים".
כעת מבשרת רז שלפני חודשיים, אחרי ארבע שנים וחצי של נסטינג, עברה המשפחה למודל הנפוץ יותר של גירושים, שבו כל אחד מההורים מחזיק דירה ומגדל בה את הילדים. אגב, המרואיינת השנייה בכתבה, הילה מאור, שרדה בנסטינג רק תשעה חודשים.
במיטה של הגרוש
אורי (51) ובן זוגה היו נשואים 18 שנה והביאו לעולם ארבעה ילדים. כשהתגרשו, החליטו על נסטינג לתקופה של שלוש שנים. אורי התגוררה ביחידת דיור קטנה בכפר־דניאל, והוא התגורר ביחידת דיור ברחובות, ובית הנסטינג היה דירה בת שישה חדרים בנס־ציונה. כיום, אחרי פירוק הנסטינג, הוא מתגורר בדירה שהייתה בית הנסטינג ואורי - בדירת חמישה חדרים סמוכה.
"עפתי על מודל הנסטינג, זה היה מעולה לי במשך ארבע שנים, והמעברים לא הפריעו לי", אומרת רז כיום, "אבל בחצי השנה האחרונה עייפתי. מי שאומר שילדים מתרגלים לשני בתים, צריך לחוות את זה בעצמו. מעבר למרחק בין הבתים, המון אנרגיה התבזבזה על המעברים - על לזכור מה לקחת מפה לשם. את כל מה שרציתי לחסוך מהילדים הרגשתי על בשרי, ובשלב מסוים כבר לא יכולתי יותר. מעבר לזה, נסטינג פירושו ניהול משק בית משותף עם הגרוש שלך, לישון באותה מיטה שבה הוא ישן בימים שלו, כל ההתנהלות של מה נכנס לבית ואיך הבית נראה היא משותפת. בשלב מסוים הרגשתי שאני לא באמת גרושה ושהגיעה העת להתחיל לחיות בפינה משלי, בלי לחלוק אותה עם הגרוש.
"בגלל שבצימר לא הייתה לי מכונת כביסה, כל הזמן העברתי בגדים בין הבתים. הייתי רגילה לפרק תיקים ושקיות שלוש פעמים בשבוע, ובחורף האחרון הגעתי למצב שכבר לא יכולתי יותר"
"אהבתי את הצימר הקסום שבו גרתי, אבל זה לא היה באמת בית. הרגשתי צורך במרחב גדול יותר שבו אוכל לארח חברים ומשפחה. כשהתגרשתי, זוגיות לא הייתה במרכז השאיפות שלי ויחידת הדיור הספיקה לכל צרכיי. עכשיו, כשאני יותר מכוונת לזוגיות, אני זקוקה לבית שבו אוכל לפתח בעתיד זוגיות חדשה".
היה קש ששבר אותך?
"בגלל שבצימר לא הייתה לי מכונת כביסה, כל הזמן העברתי בגדים בין הבתים. הייתי רגילה לפרק תיקים ושקיות שלוש פעמים בשבוע, ובחורף האחרון הגעתי למצב שכבר לא יכולתי יותר. פשוט השארתי את התיקים באמצע החדר. הרגשתי שאני כבר לא יכולה לעשות את המעברים האלה, אז בעצם השקיות האלה שברו אותי. שיתפתי את הגרוש שלי ואמרתי לו שאני חושבת שעדיף לפרק את הנסטינג".
איך הודעתם לילדים?
"לא ביחד. ישבתי עם הילדים בסלון, אמרתי להם שמפרקים את הנסטינג ושאגור קרוב מאוד, כך שזה לא יקשה עליהם מבחינת חוגים וחברים. הם לא התרגשו בכלל מכיוון שאנחנו גרושים כבר שנים. מבחינה רגשית לא הייתה שום טלטלה כי הם נשארו באותו בית. לעניין הנדודים הם לא הגיבו באותו שלב".
נעזרת באשת מקצוע לפני השינוי?
"לא, כי חשבנו שמדובר בשינוי פיזי בלבד. היום אני מבינה שהסתגלות לשני בתים היא לא רק פיזית וטכנית אלא גם רגשית. זה פיצול המרכז הרגשי של הילדים. רק אמא כמוני, שחייתה על תיקים ארבע שנים וחצי, יודעת שמתרגלים לכל דבר, אבל זה פוגע באיכות החיים".
תחנת רכבת
לפני חודשיים החל השינוי: הגרוש עבר לדירת הילדים, רז נכנסה לדירה באותו רחוב, והילדים, שהיו רגילים שההורים באים אליהם, החלו לעכל את המשמעות של חיים בשני בתים. הקרבה לא הועילה: "שני הבתים הפכו לתחנת רכבת. הילדים זזו חופשי ולא הקפידו על הימים. נהיה בלגן. שאלתי אותם למה זה קורה, והם ענו שאבא מרשה להם לבוא אליו מתי שהם רוצים. הם נמשכו לבית הקודם".
נעלבת מזה שהם הולכים לבית הקודם?
"כן. תוך כדי שארגנתי את הבית החדש, עם רהיטים, מחשבים וכו', פתאום ראיתי שהילדים מתאדים לי. בהתחלה נעלבתי והתעצבנתי, אבל אז הבנתי שהם קשורים לבית של הנסטינג ושייקח להם זמן להסתגל לכך שיש להם עוד בית: הקטנה באה מבית הספר לבית שלו, שמה את התיק, לקחה תיק קטן ובאה אליי, אז אמרתי לה: 'מאמי, את צריכה לבוא עם תיק בית הספר ישר לכאן'. והיא עדיין לא הביאה את הבובות והמשחקים שלה לבית שלי. הקטן השאיר את כל המחברות אצל אבא שלו והלך כל בוקר לקחת אותן משם. הגדולה הביאה בגדים לדירה שלי רק אחרי שבועיים. כשהביאה, לקח לה זמן לפרק את המזוודה. הגדול עוד לא חיבר את המחשב. כל אחד מסתגל בקצב שלו לחדר. הם לא היו רגילים לשריין זמן להתארגנות: אם ילד רוצה ללכת לבריכה, הוא צריך ללכת לבית השני לקחת בגד ים, כי עדיין אין לו שניים. הבנתי שאני צריכה לעזור להם בהתארגנות. עכשיו הם חווים גירושים אמיתיים".
עשית להם שיחת איפוס?
"כן, אחרי שבועיים־שלושה הושבתי אותם לשיחה ואמרתי להם שהם לא יכולים להגיע לאן שהם רוצים מתי שהם רוצים, כי הם צריכים מישהו שישגיח עליהם. כשהם באחריותי, הם צריכים להיות אצלי. בנוסף, אני צריכה את הסדר ואת הפרטיות שלי. לא עברתי לגור קרוב כדי שיהיה לי בלגן. עכשיו זה כבר נרגע וטיפה יותר התמסד, הם כבר יודעים שאם הם רוצים לעבור מבית לבית כשזה לא בלו"ז, הם צריכים להודיע לשנינו. כשתשתית הציוד שלהם תהיה כפולה ומסודרת יותר, נעשה איתם שיחה שבה נסביר להם איך הם צריכים להתנהל באופן שלא יפגע בפרטיות שלו ושלי".
"באופן אישי אני לא מכירה מישהי שהייתה בנסטינג יותר זמן, אבל יש שמועות על מיליונר היי־טק ישראלי שעשה את זה במשך שש שנים"
איך את מסתדרת מבחינה כלכלית?
"בניגוד למה שחושבים, שנסטינג זה לעשירים, מודל הנסטינג היה יותר זול עבורנו. כיום, אחרי פירוק הנסטינג, אנחנו חיים במודל יותר יקר מבעבר, כי עם ארבעה ילדים צריך שני בתים גדולים. בשנתיים האחרונות העסק שלי ("מגשימה חלומות לתוצאות" לאימון וליווי נשים להצלחה מקצועית וכלכלית) צמח, וזה אִפשר לי לפרק את הנסטינג ולעבור לדיור יותר יקר".
בסיכומו של דבר, את ממליצה על נסטינג?
"כן, אם ההורים שמתגרשים מסתדרים טוב, שומרים על תקשורת ורוצים בטובת הילדים מעל הכל. הילדים שלנו זכו במשך ארבע שנים וחצי לגירושים קלים יחסית, או חצי גירושים. הם בעצם קיבלו מתנה. הוא ואני שילמנו את המחיר הזה באהבה רבה. כשאתה מחובר למשהו ומאמין בו, אתה מתגבר על כל קושי. זה מסביר איך החזקתי כל כך הרבה זמן".
האם אתם שיאני הנסטינג בארץ?
"באופן אישי אני לא מכירה מישהי שהייתה בנסטינג יותר זמן, אבל יש שמועות על מיליונר היי־טק ישראלי שעשה את זה במשך שש שנים".
יש לך מסר להורים מתגרשים?
"אל תחשבו שילדים מתרגלים למעבר מבית לבית במשך השבוע. אם אתם יכולים להקל עליהם, לפחות בשנה הראשונה, אני ממליצה על נסטינג. זו איכות חיים אחרת לילדים".
