רותם אבוהב ( 46), שחקנית וסטנדאפיסטית, מופיעה ברחבי הארץ ומצטלמת בימים אלה לסרט קולנוע חדש
"אני בת שנתיים, לידי אמא שלי ואמא שלה, סבתא ממה. שמה היה טניה, אבל אני המצאתי לה את הכינוי הזה וסחפתי את כולם אחריי.
הוריי התגרשו כשהייתי בת שבעה חודשים. אמא שלי, שהייתה ילדה בעצמה, לקחה את עצמה ואותי לסבתא ממה שלי. בחרתי תמונה עם שתי הנשים החשובות בחיי, שעיצבו את עולמי ואת מי שהפכתי להיות.
"בתמונה אמא שלי מחזיקה לי את היד ומצביעה לי על הדרך כמו שהיא עושה כל חייה. היא זו שאם לא קיבלתי תפקיד, מיד תצעק, 'זה הפסד שלהם, ייצא להם סרט גרוע!'"
סבתא שלי, שפיזרה עליי אהבה אינסופית, שהרשתה לי לקפוץ אצלה על המיטות ולאכול מול הטלוויזיה, שהייתה תופרת כל חייה וכשהזדקנה הייתה מתקשרת ומבקשת שאבוא דחוף כי היא לא מצליחה להכניס את החוט למחט. שכשהופעתי בטלוויזיה היא כבר הייתה בבית אבות והכריחה את כולם לראות את הנכדה שלה. שהספיקה להכיר את שי שלי ולפני שהתחתנו אמרה לי: 'אני יכולה למות בשקט כי אני יודעת שאתם מתחתנים', ולפני שנפטרה אמרה: 'אני רוצה שתדברי על הקבר שלי כמו שהנכדה של רבין דיברה'. סבתא ממה שלי לא הספיקה להכיר את הילדים שלי, אבל הם מכירים אותה מהסיפורים שלי ומבינים כמה אהבה הייתה לי אליה.
ואמא שלי, שבתמונה מחזיקה לי את היד ומצביעה לי על הדרך כמו שהיא עושה כל חייה. שתמיד אומרת לי, 'את מלכה, את יכולה לעשות הכול', שתמיד תרגיע אותי ותגיד, 'כל הכרטיסים יימכרו רותם, תפסיקי להיות בלחץ'. היא זו שאם לא קיבלתי תפקיד, מיד תצעק, 'זה הפסד שלהם, ייצא להם סרט גרוע!'.
אמא שלי היא הסבתא הטובה בעולם, שתמיד מגיעה לארוחות שישי עם סירים וחוזרת מחו"ל עם מזוודות מפוצצות לילדים שלי. כשאני הייתי ילדה היא הסכימה לקנות לי איזה ג'ינס שרציתי, אבל גם שלחה אותי לעבוד (כמה כסף עשיתי כבייביסיטר!). היא עבדה כל חייה ובמקביל למדה (תמיד אני זוכרת אותה מגישה איזושהי עבודה לאוניברסיטה).
כשהתפרסמתי כילדה ב'טלטקסט' ולא יכולתי ללכת ברחוב כי היה רק ערוץ אחד וכל המדינה ראתה אותי, אמא אמרה: 'זה לא יישאר לעולם. את על הרכבת עכשיו, אבל עוד מעט תצטרכי לרדת'. היא הבינה שפרסום לא מחזיק לנצח.
שתי הנשים האלה, סבתא ואמא, נתנו לי אהבה אינסופית, ובסוף זה מה שילדים צריכים: אהבה, חום ומישהו שיאמין בהם. אז התמונה שבחרתי אולי קצת מטושטשת, אבל הזיכרון צרוב חזק".
