איזבלה יוספסון (32), מטפלת באמנות, רווקה, מתגוררת בתל־אביב. נולדה בעיר ארברו וגדלה בעיר לונד, שוודיה.
משפחה חצי יהודית: "נולדתי כבת יחידה לאב יהודי ולאמא שהתחילה תהליך גיור אבל לא סיימה אותו. לא הייתי מחוברת ליהדות וכמעט לא חגגנו את החגים. רק חברים קרובים ידעו שאני חצי יהודייה, ובבית הספר שמעתי הערות אנטישמיות על יהודים, שאוהבים כסף יותר מכול. אבא שלי רצה שאהיה בתנועת בני עקיבא, כמוהו בצעירותו, ובנעוריי יצאתי לשלושה מחנות קיץ יהודיים".
ביקור ראשון: "ב־2014 נרשמתי ל'תגלית' וכמה ימים לפני הטיסה פרץ מבצע 'צוק איתן'. כשהגעתי גיליתי ששינו את מסלול הטיול ובכלל לא הגענו לתל־אביב. לא התאהבתי בישראל. אחרי התיכון עברתי לצרפת ולמדתי אמנות, ובהמשך חזרתי לשוודיה והתחלתי ללמוד פסיכולוגיה, אבל היה לי חשק למשהו אחר".
התאהבות: "נזכרתי בקרן המלגות של דודה ניימה, אישה יהודייה עשירה וערירית, פעילה בקהילת גטבורג, שהקימה את הקרן במטרה לעודד יהודים לעלות לישראל.
"קיבלתי מלגה לאולפן קיץ באוניברסיטת תל־אביב, ובקיץ 2017 הגעתי לישראל. למדתי עברית, הכרתי המון אנשים מכל העולם וממש נהניתי. בסוף הקיץ הכרתי בחור ישראלי והתפתח בינינו רומן. אז כבר יותר התלהבתי מישראל... חזרתי לשוודיה אבל לא הצלחתי לשכוח אותו.
"המשכתי בלימודים, סיימתי את התואר והתחלתי לחשוב על תואר שני במקום אחר. שוודיה הייתה משעממת בעיניי וכבר לא התחברתי למנטליות הסגורה של האנשים".
עלייה: "בינואר 2018 הגעתי לישראל, פגשתי את הבחור והמשכנו לצאת. למדתי עברית באולפן ובהמשך נרשמתי לתואר שני בטיפול באמנות בסמינר הקיבוצים. לאחרונה סיימתי סטאז' והתחלתי לעבוד במקצוע. הקשר עם הבחור נגמר אחרי שלוש שנים וחצי".
פערי תרבות: "נדהמתי לראות מישהו נוהג, עוצר ומבקש עזרה מאדם זר ברחוב, כאילו שזה ברור מאליו שיעזרו לו. פעם גם ראיתי רוכב קורקינט נופל לכביש והופתעתי מכמות האנשים שרצו לעזור לו. באוטובוס אני רואה אנשים מבקשים מזרים שיעבירו את כרטיס הרב־קו שלהם על המכונה, אם הם לא מגיעים אליה. בשוודיה דבר כזה לא יקרה לעולם".
עברית: "האקס שלי כל הזמן אמר לחברים שלו 'אחי, אחי' ולא הבנתי למה. הייתה לי בעיה עם המילה 'אשכרה': אהבתי את הצליל שלה, אבל לא הצלחתי להבין אותה ולהשתמש בה".
תגובות: "אף אחד לא מזהה את המבטא שלי. כשאני אומרת שעליתי משוודיה, אנשים לא מבינים למה עשיתי את זה. חובבי כדורגל מגיבים ב'איזה שחקן זלאטן', והמבוגרים מזכירים את להקת אבבא".
כיום: "לפני שלוש שנים וחצי הוריי עלו ארצה בעקבותיי והם מרוצים. לאחרונה סיימתי תהליך גיור. בגדול אני מאושרת פה, מרגישה יותר חיה כאן. קל לתקשר עם אנשים, עוזרים אחד לשני, ומזג האוויר נוח. אני חולמת להתפתח במקצוע שלי, להכיר מישהו ולהקים משפחה קטנה, שני ילדים מקסימום, ולגור קרוב לטבע".
איזה הרגל שוודי כדאי לישראלים לאמץ? "למחזר הרבה יותר. בשוודיה אפילו מפרידים בין זכוכית שקופה לצבעונית".
למה את הכי מתגעגעת בשוודיה? "לטבע השוודי, יש שם הרבה פחות תנועה".
למה לא תצליחי להתרגל כאן? "לנטייה של אנשים לשאול שאלות ישירות ואישיות מדי. כשעליתי שאלו אותי אם אני יהודייה, בשוודיה זה משהו שהיו שואלים אולי אחרי שנה של היכרות".
מה המקום האהוב עלייך בארץ? "חוף הים בתל־אביב".
